לשם מה ועידה - היכן החושים הפוליטיים?

אחת הטענות הגדולות בערב בחירות הוא ששוכחים מן הציבור, נזכרים כשצריכים אותם, חכם הוא מי שאינו שוכח אותם גם באמצע הקדנציה. המציאות החרדית היא כזו שמבחירות לבחירות שוכחים מן הציבור, אם כי לאחרונה קצת יותר טוב בשל התחרות הגדולה ובשל הפילוגים הפנימיים חייבים לעשות משהו להוכיח כי עושים למען הציבור, דבר שבעבר כלל לא בא בחשבון, בערב הבחירות היו מפרסמים 'חוב קדוש' כל אחד חייב להצביע ויום אחרי הבחירות יכולת לדבר לקיר

טענה קשה היא לסיעות שאינן מייצגות את הציבור, אין בחירות פנימיות ואין אפילו ועידה. בגור למשל הרבי קובע, בבעלזא הרבי קובע, בויזניץ הרבי קובע, הציבור כציבור אין לו מה לומר מי ייצג אותו בכנסת, וכאן הבעיה הגדולה מדוע שבעתיד ציבור גדול לא יצביע יותר למפלגה כזו

שלומי אמונים עשו בחכמה שכינסו ועידה, גם אם בינתיים לא ערכו בחירות פנימיות, לשבחם ייאמר כי בערב בחירות הם עושים בחירות כאלו להכריע מי יהיה נציגם. כינוס חברי הסיעה בכל תקופה היא הכרחית לחיזוקה וקיומה של הסיעה, דבר שהוכיח את עצמו כמשתלם בערב בחירות במיוחד היכן שכל סיעה מתמודדת בנפרד, ראינו זאת בבית שמש ובעוד מקומות

גם אם היה זה טיול לאוקריינא, וגם אם יש מי שלא מרוצה מפני שלא לקחו אותו, מבחינתה של שלומי אמונים הם עשו צעד נכון, גם אם יש מי בסיעות האחרות שלא אהבו זאת. קיומה של שלומי אמונים תלויה בכינוסים כאלו ובשמירת קשר מתמיד בין החברים, עדיף שאחרים ילעגו מאשר שלא יעשו וישלמו את המחיר מאוחר יותר

להבין כמה חשוב זה היא העובדה ש'המודיע' לא הזכיר אותם אפילו לא ברמז, זה מספיק להבין כמה חשוב ונחוץ זה היה

חיים שאולזון