לפני שאגש לחידושים הישנים, אי אפשר ללא אלו
החדשים, אני כמובן מתכוון לגשש שגרם לחכם משחק להיות חיור וכמובן הפילים שהפילו
אותו שוב ברמת טיעונים מגוחכים עד לבושה.
ובכן, אני זכיתי לצפות בגירסא המלאה, לא המקוצרת,
ושם נראה ונשמע בבירור כיצד חכם משחק יושב ומצחק עם תלמידיו בבית המדרש לצד שמאל
של ארון הקודש וצופה בהנאה יחד עם בחורים בגשש החיור!, גם ליצנות, גם זילזול חמור
בכבוד בית המדרש וספרי התורה גם ניבולי פה וגם הנחלת כל הנ"ל למורשת הדור
הצעיר שילמד מבעל הילקוט יוסף כיצד דרכו של תורא...
אבל בכל שלל העבירות הללו לא די לו לחכם משחק עד
שגם הרהיב עוז ושלח אחד מח"כ של ש"ס לשקר בפומבי ולומר כי סה"כ הם
צפו בתהלוכת פילים, או קי, בואו נניח שהפילים הללו נראים ונשמעים כמו הגשש החיור,
אבל למה כ"כ דחוף ולמה כ"כ מהנה
ומצחיק לצפות בתהלוכת פילים דווקא ליד ארון הקודש, היכן ההיתר נמצא לכך? אה חכם
משחק? איזה ביזיון אתה גורם לאביך שבשמים תרתי משמע, ואיזה אכזבה לאלו שחשבו שמצאו
בך משהו שמזכיר את אביך זצ"ל, אבל טוב שכך, הלא כך שנינו השבוע באבות, כל
העובר עבירה בסתר סופו שנפרעים ממנו בגלוי.
ועכשיו לחדשות הישנות אבל היותר חדשניות:
הבטחתי בפעם שעברה לספר מדוע הפסיק מרן זצ"ל
להגיע לישיבת חזון עובדיה עוד כשהיה כוחו במותניו, וזאת לאחר שהיה נוהג להגיע
לישיבה אחת לשבועיים בתחילה?
אז כך, מיודעינו חכם משחק הינו אדם שמידת הקינאה
יכולה להעביר אותו על דעתו בצורה שקשה לתאר, עד היום מעידים הסובבים אותו כי הם
נדהמים לשמוע מאדם בגיל 65 במעמד כה רם משפטים כמו: "נו ראית איזה כבוד עושים
לי, ראיתם איך מקבלים אותי ומנשקים את הגלימה שלי, לעמאר גם היו עושים ככה?",
וזה כמו שאומרים בקטנה... יש עוד אין סוף משפטים שמראים על חולי נפש לא קטן.
כיצד התבטאה בישיבה מידת הקינאה שלו, ובמי?
השכיתו ושימעו לא יאומן כי יסופר, האם ניחשתם?
נכון באביו זצוק"ל, באביו הוא היה מקנא,
בכבוד ובהתבטלות המוחלטת של כולם אליו כפי שראה מול עינו, היתכן?
ניגש ישר לדוגמאות, רק תמצית מהם כי רבים הם:
כשהיה מרן זצ"ל מגיע לישיבה מיד היו נרתמים
כמה בחורים בשמחה ובששון לרדת למשרדו של יצחק יוסף ולקחת משם את הכיסא המפואר
והמרופד של יצחק הערפד, ולהביאו לבית מדרש בכדי שמרן ישב עליו בשיעור בנוחות כיאות
למלך בתורה.
יצחק יוסף מצידו לא התערב, בהתחלה הוא אפילו עודד
זאת, אבל כשאט אט התחיל להבין שהבחורים פשוט בזים לו בגלל העם ארצות והמידות
המושחתות שלו, ובד בבד מעריצים ללא לאות את מרן זצ"ל, או אז התחיל משהו לזוז
אצלו, הדבר קרה גם בתהליך של כמה חודשים, יצחק יוסף התחיל לגשש (כן כבר מאז...)
בין הבחורים, היה עובר בין כל אלו החשודים אצלו בחוסר הערצה אליו והיה שואל אותם:
"מי היית רוצה שיקדש אותך כשתתחתן?" טוב ברור שהתשובה הייתה "הרב
שליט"א", כשהכוונה לאביו זצ"ל (בישיבה היינו קוראים לו הרב, סתם
הרב מרן זצ"ל). יצחק יוסף התקשה להסתיר את מורת רוחו מכך שאף אחד לא מצא
לנכון לפרגן לו איזה קידושין וירטואלים, ולא אחד... אז ללא בושה המשיך לשאול (במו
אוזני שמעתי כמה פעמים): "ואם הרב יגיע ל-120 שלו, מי היית רוצה שיקדש
אותך", כל הנוכחים נדהמו לשמע הגועל והחוצפה לעלות על הדעת שישנו אדם שמוכן
לקבור את אביו בחיי חייו ובלבד שרק יסכימו לומר לו שהוא יקדש אותם בקידושין שלא
באו לעולם עוד, אבל, אוי ואבוי לו לשובב, חור גדול בשיכלו, הוא טיפש על העץ רק
כבוד חיפש, ומשהבינו זאת אמרו לו על רב אחר שירצו שיקדש אותם, ואלו שפשוט לא היה
להם נעים אמרו, "טוב בודאי שראש הישיבה"...
כך אט אט התחיל להתבשל לו במוח שהוא חייב להתחיל
לנטרל את מרן זצ"ל מהישיבה כדי שפשוט הבחורים ישכחו ממנו, יום אחד היה הספדים
של ה -30 יום לרבנית זצ"ל, בחורי הישיבה כולם התארגנו לצאת ותכננו זאת כבר
יומיים לפני כן, אבל יצחק יוסף מאוד נפגע שלא הזמינו אותו להיות בין המספידים,
"רק" את אבא שלו, לתדהמת כולם לפתע נכנס יצחק יוסף עם דף מוקלד ובו 5
סעיפים שונים, הראשון שבהם: "1. חל איסור מוחלט לצאת מחר בערב להספדי ה-30
יום לרבנית זצ"ל, יתקיימו הלימודים כרגיל ומי שיצא יעוף מהישיבה" כך תלה
בדלת ביהמ"ד של הישיבה.
שמעתם? הבנתם? האמנתם? כמה רישעות סיכלות וקנאה
בכדי שלא יתנו כבוד לאביו ולאימו, כבוד אחרון, העיקר מי בראש? הדיוט קופץ בראש,
ומה אתם חושבים קרה, כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו:
למחרת בבוקר אחר תפילת שחרית יד נעלמת קישקשה בעט
על הסעיף הראשון הנ"ל, ואז אחר ארוחת הבוקר עלו כולם לבית המדרש ראו את
המודעה ושמחו / גיחכו, בין כה אף אחד לא תיכנן לשים קצוץ על הסעיף הזה, אבל לאחר
רבע שעה נפתחה הדלת של בית המדרש (שעליה הודבקה המודעה) ונכנס הפריץ בעצמו, יצחק
יוסף, מיד הוא בדק מה שלום המודעה שלו, ומיד גילה שהסעיף הראשון נמחק בבוז, או אז
בערה קינאתו באיש ההוא, עלה עשן באפו, וחרולים מעפעפיו, יצחק יוסף המשיך לבזות
עצמו והחל לנבוח וולגנוח וגם לנגוח, הוא שאג בכעס חצופים מי עשה זאת, כולם הסתכלו
עליו בחיוך ושמחו לאידו, ואז הוציא דף ועת וכתב בזה"ל: מי שקישקש על המודעה
אין לו מחילה עולמית וכל מה שהוא אוכל בישיבה זה גזל גמור ועליו לעזוב מיד את
הישיבה"
בסוף יצחק יוסף כעבור שעתיים ראה שכלום לא קרה
וכולם רק צחקו עליו, לקח את חפציו ונסע בעצבים לביתו ואמר שהוא עוזב את הישיבה, נו,
אתם חושבים שזה עניין משהו? שום דבר כולם שמחו שהלך סוף סוף, בערב כולם נסעו
להספדים, הישיבה נשארה ריקה, כל הבחורים בכינוס ההספדים, וראש הישיבה בביתו
בהפגנה...
אחרי יומיים הוא הגיע כמו טאטאלה. מאז נפתח
במשרדו חדר חקירות מי זה הבחור שקישקש על דלתו, יצחק יוסף נשבע לעצמו כי יתפוס את
הבחור ויעיף אותו בבזיון, אבל הוא לא הצליח לגלות קצה חוט, רק דבר אחד הוא הצליח,
להשניא את כל הישיבה עליו, כולם כבר הבינו מי זה חכם משחק.
מאז קינאתו, שלא לומר שינאתו לאביו הלכה
וגדלה, יצחק יוסף התחיל בזה שהורה שיותר לא להעלות את כיסאו מהמשרד לבית מדרש
בשביל מרן זצ"ל כשבא לשיעורים, וגם הפסיק להזמינו לישיבה למסור שיעורים, תוך
חודש חודשים מרן הפסיק לבא לחלוטין לישיבה, עד לאותו הפעם שהגיח לפתע בכדי לנזוף
ביצחק יוסף שעזב את אישתו ומשפחתו בגלל שנולדה לו בת כפי שהארכנו בפרק הקודם.
מצווה לפרסם ולהפיץ
למען ידעו כולם מי הוא "חכם משחק", ועוד חזון (עובדיה) למועד
בעז"ה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.