בסוד שיח - קרח

מאת הרב שאול שיף

וישלח משה לקרוא לדתן ואבירם" : רש"י - "שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום".בעיר מגוריו של רבי מנחם מנדל מקוסוב זצ"ל בעל "אהבת שלום" ראש השושלת לבית ויז'ניץ, גר יהודי אלים, אשר היה מפיל חיתתו על כולם. הלה העיז להציק גם לרבי מנחם מנדל. רדפו והצר לו מאוד. ברם, יהודי נשאר יהודי, ובצר לו פנה אל

רבי מנחם מנדל, כיתר יהודי הסביבה, לשאול ממנו עצה ותושיה. ידידי היקר, מה מעיק על ליבך- שאלו הרבי. הלה החל שופך בפני הרבי את מר ליבו כי כל עסקיו מתמוטטים בזה אחר זה, וכי מצבו בכי רע. משמשו של הרבי שהיה נוכח בחדר, היה משוכנע כי עתה ינצל הרבי שעת כושר זאת ויטיף מוסר לאותו אלים על התנהגותו המושחתת,אולם רבי מנחם מנדל לא נהג כן, נהפוך הוא. הוא החל לעודדו כי אסור ליהודי להצטער ולהתייאש לעולם, כי הקב"ה עוזר לכולם ולבטח יעזור גם לו. הלה לא

הסתפק באיחולי הרבי, ופנה בבקשה: בתי בגרה ואין לי פרוטה לנדוניה עבורה ואינני יכול להשיאה. חוצפתו הקפיצה את השמש של הרבי. הוא רצה להתפרץ ולצעוק

לעברו: אינך מתבייש?! אולם מיראת הרבי לא הגיב אבל בליבו פנימה היה נסער כולו. ברם, רבי מנחם מנדל פנה למבקש ברגש ושאלו: כמה מעות דרושות לך? הלה הופתע משאלת הרבי וחשב לרגע שנמצא בחלום, ונקב בסכום הגון של זהובים.בלא אומר ודברים, פתח הרבי את המגירה והחל מונה לידי האיש הנדהם את כל הסכום הנכבד שנקב, ומסרו למי שהיה רודפו. אותו שפל אנשים יצא מכליו, נרגש ונסער, עד שהחל מספר לאנשי קוסוב על גודל מידותיו של רבי מנחם מנדל שהעניק לרודפו סכום כה גדול. הדבר חרה ביותר לרבי יצחק, אחיו של רבי מנחם מנדל אשר בא ורטן לפניו: האם עד כדי כך צריך להיות וותרן ומוחל? בבית הרבי אין כמעט מאומה,החנוונים מסרבים לתת מצרכים בהקפה לרבנית בטענה כי החובות עברו את הגבול, ואילו לאדם שהציק כל כך לרבי ולכל אנשי קוסוב צריך לתת סכום כה גדול אם בכלל? הפטיר הרבי: כבר שמעתי טענה זאת, כבר קדמך מישהו בטענתך. ואף הוא לא העלה דבר, הפניתי לו עורף. הלה הוא היצר הרע בכבודו ובעצמו אשר בא בנימוקים חכמים יותר, וברוך השם לא שמעתיו. וכך היה אומר: "אני מעניק אהבה כה גדולה לשונאיי, עד שנהפכים לאוהביי". וכדברי רש"י שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום.

ולא יהיה כקרח וכעדתו: סוגים שונים יש בבעלי מחלוקת - יש שכוונתם להזיק ומטרתם תועלת הפרט, ויש שכוונתם לטובה, לשם שמים.במחלוקת קורח ועדתו היו משני הסוגים. קורח נתכוון לטובת עצמו, ודתן ואבירם היו אנשי ריב ומדון, אבל בעדתם נזדמנו גם תמימים, בעלי כוונה רצויה, שעליהם העיד הכתוב שהיו נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם. אבל, התורה מזהירה על כל מחלוקת שהיא אסורה: "ולא יהיה כקורח" , שנתכוון להנאת עצמו, וגם לא "כעדתו" שבתוכה היו תמימים שנתפתו להאמין שזוהי מחלוקת לשם שמים. [הנצי"ב]

מברכים חודש תמוז [רביעי וחמישי] וכבר נשמעים ברקע קולות השופר של אלול. מצמרר. שבת שלום ומבורך. שאול שיף