ולקחו
לטמא מעפר שרפת החטאת: [במדבר י''ט י''ז] . כתיב (קהלת י''ב י') "בקש קהלת
למצא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת",ואיתא בגמרא (ראש השנה כ''א ע''ב):
ביקש קהלת להיות כמשה { ולהבין את טעמיה של מצוות פרה אדומה }, יצתה בת קול
ואמרה לו "וכתוב יושר דברי אמת", ע''כ. בספר בנין אריאל מאת מוה''ר רבי
שאול אב"ד אמסטרדם, כתב והוא תמוה. וכך כתב: אמרתי, לפי המדרש ילקוט, לך
[למשה] אני מגלה טעמי פרה, אבל לאחרים חוקה,הרי שנתגלו טעמי פרה למשה, אבל
שלמה אמר (קהלת ז') "אמרתי אחכמה והיא רחוקה".ראיתי בספר, שיש רמז בפסוק
"ולקחו ל'טמא מ'עפר ש'רפת ה'חטאת", ר"ת למש''ה, להורות, שנגלו טעמי פרה
למשה. אמנם, זה הרמז עצמו יכול להורות ג''כ על שלמה, שהוא גם מרומז בר''ת
הללו, אלא שההבדל בין זה לזה, דאותיות למש''ה רמוזים בראשי תיבות, ל'טמא
מ'עפר ש'רפת ה'חטאת, על הסדר ביושר, אבל אותיות שלמ''ה רמוזים בר''ת הללו,
שלא כסדרן. זהו שאמרו, ביקש קהלת להיות כמשה,שיתגלו גם אליו טעמי פרה, לפי
שהיה סבור,כמו שנרמזו אותיות הללו למש''ה, כך נרמזו גם אותיות שלמ''ה, לכך
רצה לידע טעמי פרה, יצאה בת קול ואמרה: וכתוב יושר דברי אמת,דאותיות למש''ה
הם רמוזים בר''ת הללו,ביושר, משא''כ אותיות שלמ''ה [שאינן לפי הסדר]
עכ''ל. (מובא בספר תורת החיד''א אות י''ד מהספר פני דוד בשם רבני אשכנז,
וכוונתו לרבי שאול מאמשטרדם, מחבר בנין אריאל.וקראתי ב"פרפראות פאר" )
וידם
אהרן: ר' ליפמן מרדומסק , חתנו של בעל "תפארת שלמה" , האדמו"ר מרדומסק,
הגיע לקוצק. שאל אותו הרבי מקוצק אם הוא יכול לומר דבר תורה בשם חותנו. אמר
ר' ליפמן , חותני אמר: חז"ל מרימים על נס את שתיקתו של אהרן על מות נדב
ואביהו, ורש"י בשם תורת כהנים מביא שאהרן "קבל שכר על שתיקתו ומה השכר?
שנתייחד עמו הדבור , שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין".אולם יותר גדול מה
שנאמר אצל דוד : "למען יזמרך כבוד ולא ידום" [תהלים ל' י'] אפילו בעצמת
הכאב והצער המשיך לזמר אל ה' ולא ידום... כן, דבר נפלא אמר הרבי מקוצק.
(עיטורי תורה)
וזה
לכם הטמא בשרץ השרץ על הארץ: השורץ בגימטריה כשעורה, ששיעורו כשעורה , כך
בבעל הטורים.ודבריו מופלאים , הן מצד הדין והן מצד הגימטריה, כי שיעור
טומאה בשרץ מבואר בחגיגה[יא] שהוא בכעדשה. וגם המספר אינו מדוייק . כי
בתורה כתוב השרץ [חסר האות ו'] ועולה תקצ"ה ומספר "כשעורה" עולה תר"א.
ובדפוסים חדשים הגיהו ותקנו בדבריו ואין הדברים מכוונים. אבל האמת הברורה ,
שטעות סופר קלה בדבריו, וצריך להיות "שיעורו כשערה".שכן הוא הדין לעניין
טומאה ביצת השרץ, שצריכה להיות נקובה בשיעור שערה. ולפי זה הדין והמספר
מכוונים. [תורה תמימה]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.