בנוגע לפרה אדומה כותב הרמב"ם בספהמ"צ שהמצוה היא "לעשות פרה אדומה
כדי שיהי' אפרה מזומן למי שיצטרך אליו לטהרת טומאת מת",שתכלית המצוה זו היא
לא (רק) להשתמש באפר הפרה בשעת הצורך, אלא (גם) שיהי' אפרה
מזומן
ומוכן לכתחילה עבור כל מי שאולי יצטרך לזה, ואפי' עבור שאין לו חיוב להטהר
מטומאת מת, והטהרה תלוי' רק ברצונו! ולומד א"ז ממ"ש "והיתה לעדת בני
ישראל למשמרת". ענין זה מודגש גם בלשון הרס"ג בנוגע למצוה זו "ופרה למשמרת
בתדר". ואע"פ שיש כאלו שמפרשים שכוונתו בזה (וכוונת פסוק הנ"ל)היא רק לאותו
חלק אפר הפרה ש"נותנו בחיל", וזהו עיקר המצוה, כי דוקא מחלק זה הזו על
הכה"ג לפני יוהכ"פ שחייב להטהר, אבל צע"ג פירוש זה ברס"ג וכו'. ומסתבר
שכוונתו בזה היא כמ"ש הרמב"ם שעיקר המצוה היא שתמיד יהי' מוכן אפר הפרה למי
שיצטרך. והטעם שדוקא במצוה זו מצינו שצ"ל מזומן כל הזמן וכו', כי ענין פרה
אדומה (בפנימיות) הואתשובה שצ"ל בכל יום!
משיחת מוצש"פ שמיני, פ' פרה, ה'תשל"ח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.