נמצאים אנו בימים שבין פורים לפסח. ההוראה מפורים: שגם ל"המן" ולאוה"ע
בכלל ניכר, שגם כאשר בנ"י נמצאים בגלות ומפוזרים בכו"כ מדינות,ובכל מדינה
יש את המנהגים שלהם וכו', בכל זאת,אי"ז מחליש כלל ח"ו את האחדות שבין בנ"י
אלא הם"עם אחד". וזה ע"י שמתנהגים עפ"י "תורה אחת"שניתנה להם
ע"י הוי' אחד. ההוראה מפסח – "זמן חירותנו": גם כאשר בנ"י נמצאים בגלות
צריך יהודי להרגיש א"ע במצב של חירות ללא שעבוד ועבדות ח"ו (כמ"ש
המהר"ל). כי העובדה שנמצא בגלות אינה מפני שישנו מישהו שיכול להיות בעה"ב
על יהודים –דבר כזה לא יתכן כלל, שכן בנ"י הם "בנים אתם לה'אלקיכם", וכידוע
תורת הבעש"ט שחביבותו של כל יהודי אצל ה' היא כמשל החביבות של בן יחיד
שנולד להורים זקנים לעת זקנתם, ויותר מזה באין ערוך. אלא שכדי שזה
באופן גלוי ה"ז ע"י ההנהגה באופן של "עם אחד ... ודתיהם שונות מכל עם".
משיחת י"ט אדר ה'תשמ"ה, ביחידות כללית לאורחים שיחיו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.