הכרתי את הרבי ה'פני מנחם' הרבה שנים לפני שהיה לרבי, היה לי את הזכות לקחת אותו במכוניתי כמעט כל שבוע לתל אביב, הייתי אז מנהל מחלקת הארגון של אגודת ישראל ור' פנחס מנחם היה יו"ר המרכז ואחת לשבוע הוא היה מגיע למשרד בתל אביב, שנינו גרנו בירושלים אז לקחתי אותו במכונית שלי, היו לי עמו שיחות של שעות רבות בנסיעות הללו, היתה זו חוויה, ולא אשכח את הוויכוחים הקשים ומרים שהיו לי עמו, היה זה ר' מנחם פרוש שישב במכונית מאחור ר' פנחס מנחם לצידי - צד הנהג - וכל הדרך מתל אביב לירושלים היה אש בינינו בנושאים שלא הסכמתי עמו, על הקורה בתוך אגודת ישראל, ור' מנחם פרוש לא קלט איך אני מתווכח עמו ואלו צעקות הלך בינינו בנושאים שהיה לי תמיד את האומץ לומר גם למי שמכונים גדולים היכן הקלקולים והדברים האסורים שיש למגרם מן השורש בטרם זה הופך להיות נחלת הכלל ודבר מקובל בציבור
היינו ידידים, אהבתי את חכמתו הגדולה, הוא היה תלמיד חכם ברמ"ח ושס"ה, כשהוא הפך לרבי שמעו בגור תורה במשך החמש שנים שלו יותר ממה ששמעו מכל אדמור"י גור גם יחד, והיה זה אז ר' בנציון פישהוף מראשי חסידי גור שאמר, כי ה'פני מנחם' הוא הרבי הפולני האחרון, היו אלו מילים עמוקות מאוד, מי שלא הכיר אותו לעולם לא יבין את המשמעות של הדברים
חי אני את הפוליטיקה החרדית יותר מחמישים שנה, ומה ההבדל בין אז להיום, הפוליטיקה היתה תמיד מלוכלכת, אבל גם זו השתנתה, איבדנו את החכמה הפוליטית, היום הדברים נעשים בוולגריות אכזריות וסדיסטיות, הרבה דם נוטף וישנם מי שחיים מזה, גם אז היה כך, אבל בהבדל תהומי בלבוש שהיה עולם אחר לגמרי
ר' פנחס מנחם אלתר לחם כל חייו מלחמות קשות, הוא ישב במועצת גדולי התורה ושירת שם את אחיו, תחילה את ה'בית ישראל' ומאוחר יותר את הלב שמחה, כשה'בית ישראל' לא אהב את המלחמות והשאיר זאת לאחיו עד שה'לב שמחה' נכנס ומול שני אלו הרב שך כבר לא יכל לעמוד וברח משם כל עוד נשמתו בו, הם ריסקו אותו, הצליחו להביא רוב נגדו, הליטאים הצביעו אז נגד הרב שך, הירושלמים לא אהבו את הבני ברקים, הפוליטיקה של אז היתה שונה משל ימינו וכמובן האינטרסים אחרים
אפשר לכתוב ולכתוב על שנותיו של הרבי ה'פני מנחם' אבל אדלג על כל השנים אשאיר זאת בל"נ להזדמנות אחרת, אגש לסוף ימיו שהיו אכזריים וקשים הן באגודת ישראל והן בגור, ולא היה זה פלא שהוא הלך בפתאומיות מן העולם, למי שאינו יודע הסערה אז היתה כל כך גדולה שהיו מן הגדולים שחששו לבא לנחם מחשש שיתנו להם מכות בביתו, ומי מן הגדולים חברי מועצת גדולי התורה ששלח מכתב תנחומים בני ר' פנחס מנחם קרעו זאת לחתיכות לעיני כולם
כשהוא הלך לעולמו השתנתה אגודת ישראל לבלי הכר, ובגור חזרו לשלטון מי שהודחו לאחר פטירת ה'לב שמחה', אדלג כאן על קטעים עסיסיים אשאיר זאת להזדמנויות אחרות, אבל זאת אקבע, הימים של ה'פני מנחם' אינם קיימים עוד לא באגודת ישראל ולא בגור, אין עוד ראשים אדירים כמו שהיה לו ואין עוד את הכח העוצמתי שלא יכולת שלא להצדיע לו, גם אם היית יריב ומן העבר האחר, ידעת כי אתה מתעסק עם אדם גדול
אישית, למרות שהוא היה אוייב גדול של רבים מן הירושלמים ומלחמותיו עימם מן המפורסמות, אהבתי אותו, ראיתי בו את אחד הרבי'ס הגדולים שהיו לנו בדור האחרון, חבל רק שהוא סיים את חייו במלחמה כל כך קשה שהשאירה הרבה צלקות באגודת ישראל וביהדות החרדית
כשהוא הסתלק לבית עולמו גור איבדה את הפולניות היחודית, את החכמה ואת העוצמה, הוא היה מנהיג ולחם באויביי החסידים כפי שכמעט ולא מצאנו דוגמתו, הוא היה איש של אחדות ועשה כל מאמץ שהיהדות החרדית תהיה מאוחדת, אבל יום לאחר פטירתו של 'הבית ישראל' ברור היה כי זה לא שייך יותר והפיצוץ הפנימי היה רק שאלה של זמן, הוא לא האמין כי הרב שך והרבי ה'לב שמחה' יוכלו לשבת לצד שולחן זה לצד זה, וכמה שהוא צדק
לשבחו הגדול ייאמר, כי הוא השאיר צאצאים תלמידי חכמים מופלגים אחד אחד מי שכל אחד מהם ראוי להיות רבי בפני עצמו
עשרים שנה עברו והדברים נראים לי כאילו קרו אתמול. היהדות החרדית הפסידה כח אדיר ואין זה פלא שדורנו זה בפרט ה'מועצת' של היום נראית כל כך חיוורת, כשאני משווה בין אז להיום זה מזכיר לי את החילופין בין משה רבינו ליהושע פני חמה מול פני לבנה, אבל קשה לקבל כי בימינו זכינו לפני לבנה אם היה את הפני לבנה מצבנו היה טוב, נפלנו כל כך, שמטומטמים שוטים ממש יושבים בראש והיהדות החרדית סובלת סבל בל יתואר, כשמשווים בינו לבין מה שיש היום אז זה לא רק בין שמים לארץ אלא מאה פעמים מרחק כזה. המצב הזה מלמד מה הפסדנו בהסתלקותו
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.