את הטקסט הזה כתבתי אי שם לפני
כחצי שנה, תוך כדי מלחמת "צוק איתן". בזמנו לא היה זה מן הראוי לפרסמו
(לא יפה להשוות את המחבלים למחבלים), והיום תוך כדי נבירה בקופסת הפח שעל שולחני,
מצאתיה.
אח, כמה שהיינו תמימים אז.
ארסנל הנשק העכשווי של המחבלים
כולל פיגועי איכות בלבד, שיראה כל העולם ויזדעזע. המחבלים של היום מחפשים איך לומר
לעולם: תראו איך איבדנו צלם אנוש, איך שיספנו כל קוד אנושי בסיסי. אין כבר חיה ותן
לפונדנמליזם לחיות. כולם חייבים להתאסלם. נהרוס ונשחית ונאבד לכולם, רק בשביל
שיראו שאנחנו דאעשים, מפחידים.
וזו, רבותיי, עליית מדרגה.
אבל זהו הטרור. הוא דינמי,
אקסטרימי. והשאיפה לקיצוניות רק מקצינה ומקצינה, וכשהטרור נתפס בך – הוא דוחק אותך
לפינה. וכשנמצאים בפינה, נרדפים מכל עלה נידף, בוכים למשפחותיהם, היד הפצועה כבר
מושטת לשלום - בסוף חוזרים תמיד לבייסיק – לטרור.
לקדש שם שמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.