החוזר ר' יואל כהן סיפר:
בשנים הראשונות לא היה אישור להקליט את ההתוועדויות, הן נעשו באופן בלתי רשמי.
לקראת י"ב תמוז תשי"ג, החליטו לבקש אישור להקליט את ההתוועדות. ואולם כיון שידעו ש"לא יהיה אישור", ביקשו מהרב חאדאקאוו רשות להקליט, רק לצורך ה'חזרה' – כדי שיוכלו לשחזר את ההתוועדות באמצעות ההקלטה ואחר כך "ישרפו" את ההקלטה... הוא נתן את הסכמתו...
כך היה, ולאחר החזרה הקליטו את ההתוועדות, ולאחר סיום החזרה, ר' יואל ניגש להביא את הקלטת לרב חאדאקאוו על מנת לשורפה... כשהוא מוסר לו את הקלטת – אומר ר' יואל לרב חאדאקאו –
לא חבל לשרוף? אולי כדאי שתשאר אצלו. זה לא בל-תשחית? לא בזבוז אוצר יקר?
אך הרב חאדאקאו בשלו: "הסכם זה הסכם" – אין על מה לדבר.
לפתע עלה בדעתו של ר' יואל לומר לרב חאדאקאו – אולי כדאי להביא את הקלטת לרבי – והוא יעשה עם הקלטת מה שהוא רוצה. לאחר זמן – הרב חאדאקאו השיב לו בחיוב והקלטת נמסרה לרבי. (היא כנראה נמצאת שם היכן שהוא, עד היום אין קלטת מההתוועדות ההיא).
לאחר זמן אמר הרבי, שהוא שמע את הקלטת והתחוור לו ענין מסוים:
מספר יהודים שלחו שאלות לרבי על המאמר שנאמר בהתוועדות, והרבי לא הצליח להבין מהיכן עולה בדעתם השאלה? שכן הרבי בעצמו לא אמר את הדברים הללו במאמר.
אך לאחר שהאזין לקלטת – הרבי הבין מתוכה, שכנראה יש מקום בתוך דבריו במאמר, להבין כמו שאותם יהודים הבינו, ומכאן הגיעה שאלתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.