הבדלי ההשקפות והמציאות החרדית -------------------------------------------- לשליחת חומר: Email: BSHCH120@YAHOO.COM - WhatsApp - 917-204-4752 - P.O.B. 191219, Brooklyn, NY 11219 USA
רשימת הבלוגים שלי
יום שני, 19 באוקטובר 2026
ראש הממשלה נתניהו נגד נפתלי בנט
ראש הממשלה נתניהו נגד נפתלי בנט: "הוא הבטיח שילך רק עם הימין - ובסוף הלך עם המפלגות הערביות והשמאל. אל תיפלו בפח שלו, מספיקה פעם אחת"
ליאור קצב מאשים את בן גביר: יורה בתוך הנגמ"ש
ויחד עם זאת, צריך לומר ביושר: הוא לא מנהל קמפיין נגד גדי אייזנקוט, או נגד רע"מ והמפלגות הערביות או נגד השמאל והדיפסטייט... הוא מנהל קמפיין נגד הליכוד, ולמעשה, יורה בתוך הנגמ"ש....
עשר שנים לכל מי שחוסם כבישים
כשאחד יחטוף עונש, השאר יישארו על המדרכה: הכביש הוא הדרך שלנו הביתה - רק ענישה כבדה תעצור את החגיגה | המונולוג של יהודה שלזינגר
קריאת ולימוד ה' פסוקים מספר דברים על פי הנהגת כבוד האדמו"ר:
היום היארצייט של בעל 'חובת התלמידים'
הרב שלמה פרידלנדר ז"ל
הגאון רבי מנדל פרוש זצ"ל
אבל בקהילת המתמידים
הגאון רבי מנדל פרוש זצ"ל
רב קהילות מתמידים מודיעין עילית
מעתיק השמועה של בעל ה"בן מלך" זצ"ל
בן הרה"ח הגאון רבי שלום חיים פרוש זצ"ל
חתן הרה"ג מאיר דוד הלפרין זצ"ל
הלוויתו תצא בשעה 18:00 משמגר
דרך ישיבת המתמידים רחוב מנחת יצחק
ותעבור דרך ביהכ"נ ביאלה רחוב יעקבזון להר הזיתים
ר' שמואל יצחק מלוב ע''ה
הלוויית הרה"ח ר' שמואל יצחק מלוב ע"ה תצא מביתו בנחלת הר חב"ד בשעה 12:30, תעבור ליד התלמוד תורה ובית הכנסת המרכזי, ומשם תמשיך לשמגר.
מרת מנוחה סגל ע''ה
נפטרה בשיבה טובה. בת האדמו"ר המקובל מסטרטין הרה"צ רבי יהודה צבי ברנדויין אחיינו של הרה"צ הרי"ל אשלג בעל "הסולם" על הזוה"ק.
בצעירותה כיהנה כמחנכת בביה"ס לבנות בית רבקה בכפר חב"ד
בהמשך נישאה למשפיע החבד"י הרב אברהם סגל מצאצאי אדה"ז בעל התניא
זכתה לבן וחתנים חסידים יראי שמים ותלמידי חכמים מפורסמים.
יום ראשון, 18 באוקטובר 2026
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
מבזקים
צימוקים
הערות והארות
הפיל הלבן בבנייני האומה: מפגן הכוח של מוטי לייטנר התגלה כמצג שווא
הפיל
הלבן בבנייני האומה: מפגן הכוח של מוטי לייטנר התגלה כמצג שווא
במשך שבועות ארוכים ניסו אנשי מפלגת "הציבור
החרדי" לייצר תחושה של מפץ פוליטי מתקרב. שינוי המיקום התזזיתי ממלון רמדה
לאולם רחב הידיים בבנייני האומה בירושלים שווק לציבור כצעד מתבקש נוכח "ביקוש
חסר תקדים של אלפי נרשמים". יו"ר המפלגה, מוטי לייטנר, פיזר הבטחות על
5,000 תומכים שיגיעו להרעיד את הבירה ונופף בהצהרות שחצניות לפיהן השאלה היא כבר
לא האם המפלגה תעבור את אחוז החסימה – אלא בכמה מנדטים היא תעקוף אותו.
אולם, אמש הגיע רגע האמת, והמציאות טפחה על פניהם
של לייטנר ואנשיו בעוצמה שקשה להפריז בה.
מי שנכנס לאולם בבנייני האומה גילה מחזה מביך:
במקום אלפי המצביעים המובטחים, התייצבו במקום כ-250 איש בלבד. רובו המוחלט של הקהל
לא הורכב מראשי משפחות, אנשי עשייה או נציגי המיינסטרים החרדי שמאסו בהנהגה
הוותיקה, אלא בעיקר מקומץ צעירים ונערים המזוהים עם שולי המגזר
("שבבניקים"), שהגיעו בעיקר בשביל האטרקציה הלילית ולא מתוך זיקה
אידיאולוגית עמוקה.
כדי לנסות ולהציל מעט מהכבוד האבוד ולייצר מראית
עין של תמיכה אותנטית, דאגו המארגנים להציב בשורות הראשונות מספר מצומצם של חובשי
שטריימלאך, ששימשו כתפאורה חזותית מתוזמנת היטב עבור עדשות המצלמה. אלא שהטריק
היחצני הזה לא הצליח לטשטש את השורות הריקות ואת חלל האולם השומם.
לייטנר אומנם מגלגל עיניים ומנסה להציג חזות של
מושיע חברתי, אבל עמוק בפנים גם לייטנר יודע בדיוק את מי הוא מייצג – אף אחד מלבד
את עצמו ואת האשליות שלו. הציבור החרדי מבין היטב שמי שמצביע ללייטנר מצביע ישירות
לפח הזבל של ההיסטוריה, תרתי משמע. מדובר בריצה חסרת אחריות שמשמעותה אחת: שריפת
קולות ימין יקרים ביודעין, ובכך סיוע ישיר להענקת השלטון לצד השני ופתיחת הדלת
לערבים להרכיב ממשלה יחד עם אייזנקוט.
הפער הבלתי נתפס בין הרהורי הלב של לייטנר לבין
השטח השומם מוכיח כי מפלגת "הציבור החרדי" מתקיימת בעיקר ברשתות
החברתיות ובהודעות לעיתונות. המהלך שאמור היה להיות מפגן עוצמה ונקודת הזינוק של
המפלגה אל הקונצנזוס, הפך במהירות לכישלון מהדהד שייזכר כאחד האירועים המביכים של
מערכת הבחירות הנוכחית.
כשמצרפים את הכישלון הלוגיסטי הזה לנתונים
העקביים של הסקרים, שגם כך לא ספרו את המפלגה, המסקנה הופכת ברורה וכואבת עבור
לייטנר: ההרפתקה הפוליטית הגרנדיוזית שלו עומדת להסתיים בביזיון אחד גדול, וחלום
המנדט הולך ומתפוגג אל מול המציאות החרדית שלא קונה מצגי שווא.
האשליה הלוחמנית של בן גביר: כשהפופוליזם מאיים להחריב את שלטון הימין מבפנים
האשליה הלוחמנית של בן גביר: כשהפופוליזם מאיים
להחריב את שלטון הימין מבפנים
ההתקפות החוזרות ונשנות של השר לביטחון לאומי,
איתמר בן גביר, נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, אינן מעידות על "ימין על
מלא" – הן מעידות על מגלומניה פוליטית מסוכנת שעלולה להגיש את השלטון לשמאל
על מגש של כסף.
המבקרים מימין מביטים בהצהרותיו של בן גביר בימים
האחרונים ולא יכולים שלא לחוש דז'ה וו מובהק. בעבר היה זה אביגדור ליברמן שהציג את
עצמו כבריון השכונה, היחיד שיודע לדבר ערבית ומבטיח לחסל מנהיגי טרור בתוך 48
שעות. לאחר מכן הגיע נפתלי בנט עם הבטחות על מנהיגות נחושה ותקיפה. בשני המקרים,
אותם מנהיגים שהציגו קו "ימני יותר מנתניהו" סיימו כמי שהפילו ממשלות
ימין או הקימו קואליציות עם השמאל. כעת, מגיע מגלומן נוסף לזירה ומבקש ללכת באותו
נתיב הרסני.
הבעיה המרכזית עם התנהלותו של בן גביר היא הפער
הבלתי נסבל בין סיסמאות למעשים. פוליטיקה אחראית, במיוחד בעת בחירות שהימין נלחם
על חייו, דורשת קור רוח, ראייה אסטרטגית רחבה והבנה של אילוצים מורכבים. לעומת
זאת, בן גביר מתנהל כמי שמנהל קמפיין טיקטוק בלתי נגמר. ההנפצות שלו, האולטימטומים
הריקים וההתנצחויות הפומביות בקבינט אינם מחזקים את הביטחון; הם מחלישים את כושר
העמידה של הממשלה כולה מול לחצים מבית ומחוץ. המצביעים שהולכים שבי אחר הרטוריקה
הלוחמנית שלו עלולים למצוא את עצמם בעתיד דופקים את הראש בקיר, כשיבינו שבתמורה
להצהרות לתקשורת הם קיבלו את פירוק גוש הימין.
המציאות הפוליטית אינה סובלת עודף של מנהיגים
שרואים רק את עצמם. כאשר הסכנות סביבנו דורשות לכידות ואחריות, ההתקפות של בן גביר
על ראש הממשלה משרתות אך ורק את מי שמבקשים להפיל את המחנה הלאומי כולו. בן גביר
חייב להפסיק עם המשחקים הללו מיד, לפני שהשאיפות האישיות שלו יגררו את כולנו אל
תהום פוליטית וביטחונית.
אסור
לתת לביבי להתרסק. עדיף מפלגה חרדית אם לא שימו מחל בקלפי. בלי מחל נצטרך לברוח
מארץ ישראל. רבותי להתאושש לא לתת לשמאל את התענוג לרסק את הליכוד. בן גביר גדול
פרס לאאיזקונט. ליכוד אחד גדול זה מול כל השמאל.
אשליה של עוצמה, סכנה של תבוסה: מדוע "בן גביר גדול" יוביל לממשלת שמאל
אשליה
של עוצמה, סכנה של תבוסה: מדוע "בן גביר גדול" יוביל לממשלת שמאל
בפוליטיקה
הישראלית, הגבול בין אסטרטגיה מבריקה להתאבדות פוליטית קולקטיבית דק לפעמים כחוט
השערה. לקראת הבחירות הגורליות הבאות, מחנה הימין ניצב בפני צומת דרכים קריטי,
שמזכיר במידה רבה תאונות פוליטיות מן העבר שבהן המחנה ניצח בטיעונים ובצעקות בקלפי
– אך הפסיד במבחן השלטון. המציאות הפוליטית אינה מותירה מקום לספק: הדינמיקה
הנוכחית בתוך גוש הימין, המונעת במידה רבה על ידי התחזקותו הפופוליסטית של איתמר
בן גביר, מסכנת באופן ישיר את עצם היכולת להקים ממשלה לאומית. המרדף אחר
ה"ימין על מלא" של עוצמה יהודית, כשהוא בא על חשבון מפלגת השלטון, עלול
להתברר כגול העצמי המפואר ביותר של המחנה הלאומי מזה עשורים.
הנתונים
הפשוטים של המציאות הפוליטית אינם משקרים. התרחיש שבו איתמר בן גביר ממריא ל-15
מנדטים בזמן שהליכוד קורס ל-20 מנדטים הוא תסריט בלהות לגוש הימין כולו. זהו
מתמטיקה פוליטית בסיסית: במצב כזה, לא תהיה כאן ממשלת ימין. נקודה. הגדלת כוחה של
מפלגת קצה אידיאולוגית על חשבון מפלגת הציר המרכזית אינה מוסיפה אפילו קול אחד
לגוש. היא פשוט מחלישה את המועמד המוביל של המחנה, ומעבירה באופן אוטומטי את
הבכורה ואת המנדט להרכבת הממשלה לידי גדי איזנקוט והשמאל-מרכז.
כאן
בדיוק טמונה הסכנה הגדולה שאותה הציבור בימין חייב להבין. הקמפיין שמנהל בן גביר,
תוך השמעת טענות מופרכות כי בנימין נתניהו מתכנן כביכול להקים ממשלה עם איזנקוט
ולדחוק את עוצמה יהודית החוצה, הוא ספין פוליטי ציני ומזיק. מטרתו היחידה של הספין
הזה היא "לשתות" מנדטים מתוך הגוש, ובפרט מהליכוד, כדי לנפח את כוחו
האישי של בן גביר על חשבון האינטרס המשותף. הנרטיב הזה מופרך מיסודו ומשחק באש.
נתניהו יודע היטב שאין לו ממשלה ללא מרכיבי הגוש הלאומי, אך ככל שבן גביר מצליח
לשכנע מצביעי ימין מתוסכלים לנטוש את מפלגת השלטון לטובתו, הוא לא מרחיב את גבולות
הגוש, אלא פשוט מבצע קניבליזציה פנימית. זהו משחק סכום אפס מסוכן, שבו בן גביר
מרוויח כותרות, והימין מפסיד את השלטון.
האבסורד
הפוליטי הגדול הוא שהתוצאה הישירה של "בן גביר גדול" היא בדיוק הדבר
שממנו מצביעיו הכי חוששים: ממשלת איזנקוט "על מלא מלא". הכללים
הפרלמנטריים ברורים, והנשיא יעניק את המנדט להרכבת הממשלה לראש המפלגה הגדולה
ביותר. אם מפלגתו של איזנקוט תהיה המפלגה הגדולה ביותר בפער ניכר מהליכוד המוכה,
היכולת של הימין למנוע ממנו להקים קואליציה תשאף לאפס. מפלגות מרכז ולוויין ינהרו
באופן טבעי לאיזנקוט, וגוש הימין יישאר באופוזיציה – מתוסכל, מפולג, ומובס – עם בן
גביר גדול וחזק באופוזיציה, אך חסר השפעה לחלוטין. מנדטים שיכולים היו לקבוע את
זהות ראש הממשלה יתבזבזו על מפלגת מחאה שלא מסוגלת לייצר קואליציה.
לעומת
זאת, אסטרטגיה של "בן גביר קומפקטי" היא הנוסחה היחידה שיכולה להוביל
לממשלת ימין יציבה בראשות נתניהו. כאשר מפלגת השלטון חזקה, מובילה בפער ברור
ומציגה גב פוליטי איתן, המנדט נשאר בידי הימין, והיכולת לצרף את השותפות הטבעיות
לקואליציה יציבה הופכת לאפשרית. כדי שזה יקרה, ההצבעה בבחירות הללו חייבת להיות
אסטרטגית לחלוטין, ללא סנטימנטים. הציבור ששוקל להצביע לבן גביר צריך להבין שלא
מדובר בשאלה של רגש, אהבה או הערכה אישית לסגנונו הלוחמני. מדובר בשיקול קר של
הישרדות שלטונית. בן גביר חזק מדי פירושו ריסוק הליכוד, והתרסקות הליכוד פירושה
עליית השמאל.
האלטרנטיבה
עבור מצביעי המחנה הלאומי ברורה ואחראית: מוטב להפנות את הקולות למפלגות שיחזקו את
היציבות המבנית של הגוש. יש לתת את הכוח לליכוד (מחל) כמפלגת השלטון שחייבת להיות
הגדולה ביותר כדי לבלום את איזנקוט, לש"ס שמייצגת עוגן חברתי ומסורתי יציב
ואחראי, או לציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ' שמבטיחה ייצוג אידאולוגי יציב, ימני
ושקול, מבלי לערער את מאזן הכוחות ומבלי לסכן את גודלה של מפלגת הציר.
ההיסטוריה
הפוליטית של מדינת ישראל רוויה במקרים כואבים שבהם עודף ביטחון עצמי, הרפתקנות
פוליטית או רצון "להעניש" את מפלגת השלטון מימין, הובילו ישירות לעליית
ממשלות שמאל שהמיטו אסון על המדינה. החשש בבחירות האלו הוא אמיתי, מוחשי ומידי
מתמיד. אם מצביעי הימין לא יתעשתו בזמן, ולא יבינו שגודלה של מפלגת השלטון הוא
תעודת הביטוח של המחנה כולו, הם יתעוררו ביום שאחרי הבחירות עם הישג מרשים ומנופח
לבן גביר בקלפי – אך עם גדי איזנקוט בלשכת ראש הממשלה. הפעם אסור ללכת שולל אחרי
סיסמאות ריקות. חובה להצביע עם הראש, לא עם הבטן.
"כי אנשים אחים אנחנו :" על אמת, אחריות ואחדות בעולם התורה
מאת הרב אליעזר שמחה ווייס
כי אנשים אחים אנחנו
:" על אמת, אחריות ואחדות בעולם התורה
אברהם העברי מלמד אותנו לעמוד על האמת ולפעול
למען הכלל
פרשת לך לך מלמדת אותנו יסוד גדול בדרכו של אברהם
אבינו: לא די לדעת את האמת ולעמוד עליה; צריך גם לשאת באחריות לפעול למענה. אדם
יכול להיות צודק בעקרונותיו, אך עליו לבחון גם כיצד הוא פועל, כיצד הוא נוהג כלפי
אחרים והאם מעשיו אכן מקדמים את המטרות שלשמן הוא נאבק.
על אברהם אבינו נאמר: ״אַבְרָהָם הָעִבְרִי״
(בראשית י״ד, י״ג). חז״ל דורשים: ״כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד״ (בראשית
רבה מ״ב, ח׳). אברהם היה מוכן לעמוד לבדו מול העולם כולו ולא להתפשר על אמונתו
בהקב״ה. הוא לא נכנע לדעת הרוב ולא ויתר על האמת שהכיר. זו הייתה עוצמתו: נאמנות
מוחלטת לעקרונותיו גם כאשר עמד מול התנגדות הסביבה.
אבל גדולתו של אברהם לא הסתכמה בכך שעמד איתן על
אמונתו. חז״ל מלמדים אותנו: ״אברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים״ (בראשית
רבה ל״ט, י״ד). אברהם לא הסתפק בכך שהוא עצמו עובד את הקב״ה; הוא ביקש לקרב גם
אחרים אל האמת. הוא הבין שהכרת האמת אינה רק זכות אישית, אלא גם אחריות כלפי הזולת.
כאן מתגלה ההבדל בין שמירה על צדקותו של האדם
לבין הניסיון להשפיע לטובה על סביבתו. על נח נאמר: ״נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים
הָיָה בְּדֹרֹתָיו״ (בראשית ו׳, ט׳). נח שמר על צדקותו בתוך דור מושחת ולא נגרר
אחר מעשיו. אין בכך כדי לגרוע מצדקותו, אך דרכו של אברהם מלמדת אותנו את השלב
הנוסף: לא די שלא נושפע לרעה מן הסביבה; עלינו להשתדל גם להשפיע עליה לטובה.
לא די להיות צודק. צריך לשאול מה אנו עושים כדי
שהאמת תתקבל, שהמטרות החשובות יושגו ושאחרים יוכלו להתקרב אליהן.
המסר הזה מקבל משמעות מיוחדת בתקופת בחירות. ככל
שמתקרב יום הבחירות, הזמן שנותר לפעול למען המטרות החשובות הולך ומתקצר. דווקא
בשעה כזאת נדרשים שיקול דעת, שיתוף פעולה והתמקדות בעיקר. האחריות הציבורית מחייבת
אותנו לשאול לא רק מה חשוב לנו, אלא גם מה ניתן לעשות עכשיו למען הציבור ולמען
עולם התורה.
אולם דווקא כאשר האחריות גדולה, עלולים מאבקים
פנימיים להסיט אותנו מן המטרה. ויכוחים על תפקידים, משרדים ותקציבים עלולים לתפוס
את מקומה של העשייה הנדרשת. במקום לנצל את הזמן שנותר לקידום ענייניו של הציבור,
אנו עלולים למצוא את עצמנו עסוקים בשאלה מי יקבל איזה תפקיד לאחר הבחירות.
כמובן, חלוקת תפקידים וקביעת סדרי עדיפויות הן
שאלות חשובות. אך גם לדברים חשובים יש זמן ומקום. כאשר הזמן לפעול מוגבל, צריך
לדעת להבחין בין מה שאי אפשר לדחות לבין מה שיכול להמתין. תחילה יש לעשות את הנדרש
למען המטרות המשותפות; את המחלוקות שאפשר לדחות, יש להשאיר לשעה המתאימה.
זו האחריות שאנו לומדים מאברהם אבינו. הוא לא
ויתר על האמת כדי למצוא חן בעיני העולם, אך גם לא הפך את עצם עמידתו על האמת למטרה
בפני עצמה. הוא יצא לפעול, להשפיע ולקרב. גם בעשייה הציבורית, השאלה אינה רק אם
עמדתנו נכונה, אלא האם הדרך שבה אנו פועלים אכן מסייעת להשיג את מטרותינו.
בתקופה שבה עולם התורה ניצב בפני אתגרים גדולים,
האחריות הזאת חשובה במיוחד. על הפרק עומדים האפשרות להמשיך לחיות חיי תורה בכבוד,
שמירת כבודם של לומדי התורה והיכולת לאפשר לעולם התורה להמשיך להתקיים ולהתפתח.
אין אלה עניינים של שעה בלבד, אלא שאלות הנוגעות לעתידו של הציבור ולדורות הבאים.
לכן אין די בהצהרות על חשיבות התורה; עלינו לבדוק אם מעשינו מקדמים את מטרותיה
בפועל.
אחריות זו נוגעת גם לדרך שבה אנו מדברים. דווקא
כאשר הנושאים חשובים והרגשות מתלהטים, קל להיסחף אחר ביטויים חריפים ולומר דברים
שאינם ראויים. אמר רבי יהושע בן לוי: ״לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו״,
ובברייתא נאמר: ״לעולם יספר אדם בלשון נקייה״ (פסחים ג ע״א).
לא כל אמירה חריפה מחזקת את המאבק, ולא כל השוואה
ראויה רק מפני שהכוונה לעורר את הציבור. יש נושאים בתולדות עמנו המחייבים רגישות
וזהירות מיוחדת. ביטויים פוגעניים והשוואות שאינן במקומן עלולים להסיט את הדיון מן
העיקר, לפגוע באחרים ואף להביא חלילה לחילול השם.
בן תורה צריך לזכור כי בדיבורו ובהתנהגותו הוא
מייצג את התורה, תורת אמת ותורת חסד. אין סתירה בין עמידה תקיפה על עקרונות לבין
לשון נקייה וכבוד הבריות. להפך: אם אנו מבקשים להראות את כוחה של התורה ואת
אמיתותה, עלינו להקפיד שגם הדרך שבה אנו פועלים למענה תבטא את ערכיה.
מבחנה של נאמנות לתורה אינו רק במה שאנו מצהירים
עליו, אלא גם בדרך שבה אנו נוהגים כאשר הדברים החשובים לנו עומדים למבחן. דווקא
בשעת מחלוקת נבחנת יכולתנו לעמוד על עקרונותינו בלי לאבד את שיקול הדעת, את
האחריות ואת הכבוד לזולת.
דוגמה לכך אנו מוצאים בפרשתנו. כאשר התעורר ריב
בין רועי אברהם לרועי לוט, אמר אברהם: ״אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי
וּבֵינֶךָ... כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ״ (בראשית י״ג, ח׳). אברהם לא זנח את
עקרונותיו, אך הבין שאין להפוך כל מחלוקת למריבה שאין ממנה מוצא. הוא ידע שיש
לשמור על הקשר בין אחים גם כאשר מתעוררים חילוקי דעות.
זהו לקח חשוב גם לימינו. אחדות אינה מחייבת הסכמה
בכל עניין, ואין פירושה שכולם צריכים לחשוב באותה דרך. היא מחייבת אותנו לזכור מה
עומד על הפרק, להבחין בין מחלוקת שאפשר לברר לבין מאבק שפוגע במטרה המשותפת, ולדעת
מתי לעמוד על שלנו ומתי להניח למחלוקת שאינה מועילה.
הבחירות יסתיימו, אך החיים המשותפים בארץ ישראל
יימשכו. האתגרים של עולם התורה לא ייעלמו ביום שאחרי הבחירות, והאחריות כלפי
הציבור וכלפי הדורות הבאים תישאר בעינה. משום כך, עלינו לשאול לא רק אם עמדנו על
דעתנו, אלא גם מה תרמנו, מה בנינו והאם מעשינו קירבו אותנו אל המטרות החשובות לנו.
נח מלמד אותנו לשמור על דרכנו גם כשהסביבה הולכת
בדרך אחרת. אברהם אבינו מלמד אותנו שלא לעצור שם: לצאת אל העולם, לפעול למען אחרים
ולשאת באחריות להשפעתנו עליהם.
זוהי דרכו של אברהם העברי: לעמוד איתן על האמת
בלי להתפשר על עקרונות התורה, אך גם בלי לשכוח לשם מה אנו עומדים עליה. לא די
להיות צודק; צריך לפעול באחריות כדי שהאמת תוסיף אור, תקרב לבבות ותביא תועלת לכלל
ישראל.
יהי רצון שנזכה ללמוד מדרכו של אברהם אבינו, לעמוד על האמת באמונה ובאומץ, ולפעול מתוך שיקול דעת, לשון נקייה ואחריות למען התורה ולמען כלל ישראל.
הרב אליעזר שמחה ווייס












































