"כי אנשים אחים אנחנו :" על אמת, אחריות ואחדות בעולם התורה

 

מאת הרב אליעזר שמחה ווייס

כי אנשים אחים אנחנו :" על אמת, אחריות ואחדות בעולם התורה

אברהם העברי מלמד אותנו לעמוד על האמת ולפעול למען הכלל

פרשת לך לך מלמדת אותנו יסוד גדול בדרכו של אברהם אבינו: לא די לדעת את האמת ולעמוד עליה; צריך גם לשאת באחריות לפעול למענה. אדם יכול להיות צודק בעקרונותיו, אך עליו לבחון גם כיצד הוא פועל, כיצד הוא נוהג כלפי אחרים והאם מעשיו אכן מקדמים את המטרות שלשמן הוא נאבק.

על אברהם אבינו נאמר: ״אַבְרָהָם הָעִבְרִי״ (בראשית י״ד, י״ג). חז״ל דורשים: ״כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד״ (בראשית רבה מ״ב, ח׳). אברהם היה מוכן לעמוד לבדו מול העולם כולו ולא להתפשר על אמונתו בהקב״ה. הוא לא נכנע לדעת הרוב ולא ויתר על האמת שהכיר. זו הייתה עוצמתו: נאמנות מוחלטת לעקרונותיו גם כאשר עמד מול התנגדות הסביבה.

אבל גדולתו של אברהם לא הסתכמה בכך שעמד איתן על אמונתו. חז״ל מלמדים אותנו: ״אברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים״ (בראשית רבה ל״ט, י״ד). אברהם לא הסתפק בכך שהוא עצמו עובד את הקב״ה; הוא ביקש לקרב גם אחרים אל האמת. הוא הבין שהכרת האמת אינה רק זכות אישית, אלא גם אחריות כלפי הזולת.

כאן מתגלה ההבדל בין שמירה על צדקותו של האדם לבין הניסיון להשפיע לטובה על סביבתו. על נח נאמר: ״נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו״ (בראשית ו׳, ט׳). נח שמר על צדקותו בתוך דור מושחת ולא נגרר אחר מעשיו. אין בכך כדי לגרוע מצדקותו, אך דרכו של אברהם מלמדת אותנו את השלב הנוסף: לא די שלא נושפע לרעה מן הסביבה; עלינו להשתדל גם להשפיע עליה לטובה.

לא די להיות צודק. צריך לשאול מה אנו עושים כדי שהאמת תתקבל, שהמטרות החשובות יושגו ושאחרים יוכלו להתקרב אליהן.

המסר הזה מקבל משמעות מיוחדת בתקופת בחירות. ככל שמתקרב יום הבחירות, הזמן שנותר לפעול למען המטרות החשובות הולך ומתקצר. דווקא בשעה כזאת נדרשים שיקול דעת, שיתוף פעולה והתמקדות בעיקר. האחריות הציבורית מחייבת אותנו לשאול לא רק מה חשוב לנו, אלא גם מה ניתן לעשות עכשיו למען הציבור ולמען עולם התורה.

אולם דווקא כאשר האחריות גדולה, עלולים מאבקים פנימיים להסיט אותנו מן המטרה. ויכוחים על תפקידים, משרדים ותקציבים עלולים לתפוס את מקומה של העשייה הנדרשת. במקום לנצל את הזמן שנותר לקידום ענייניו של הציבור, אנו עלולים למצוא את עצמנו עסוקים בשאלה מי יקבל איזה תפקיד לאחר הבחירות.

כמובן, חלוקת תפקידים וקביעת סדרי עדיפויות הן שאלות חשובות. אך גם לדברים חשובים יש זמן ומקום. כאשר הזמן לפעול מוגבל, צריך לדעת להבחין בין מה שאי אפשר לדחות לבין מה שיכול להמתין. תחילה יש לעשות את הנדרש למען המטרות המשותפות; את המחלוקות שאפשר לדחות, יש להשאיר לשעה המתאימה.

זו האחריות שאנו לומדים מאברהם אבינו. הוא לא ויתר על האמת כדי למצוא חן בעיני העולם, אך גם לא הפך את עצם עמידתו על האמת למטרה בפני עצמה. הוא יצא לפעול, להשפיע ולקרב. גם בעשייה הציבורית, השאלה אינה רק אם עמדתנו נכונה, אלא האם הדרך שבה אנו פועלים אכן מסייעת להשיג את מטרותינו.

בתקופה שבה עולם התורה ניצב בפני אתגרים גדולים, האחריות הזאת חשובה במיוחד. על הפרק עומדים האפשרות להמשיך לחיות חיי תורה בכבוד, שמירת כבודם של לומדי התורה והיכולת לאפשר לעולם התורה להמשיך להתקיים ולהתפתח. אין אלה עניינים של שעה בלבד, אלא שאלות הנוגעות לעתידו של הציבור ולדורות הבאים. לכן אין די בהצהרות על חשיבות התורה; עלינו לבדוק אם מעשינו מקדמים את מטרותיה בפועל.

אחריות זו נוגעת גם לדרך שבה אנו מדברים. דווקא כאשר הנושאים חשובים והרגשות מתלהטים, קל להיסחף אחר ביטויים חריפים ולומר דברים שאינם ראויים. אמר רבי יהושע בן לוי: ״לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו״, ובברייתא נאמר: ״לעולם יספר אדם בלשון נקייה״ (פסחים ג ע״א).

לא כל אמירה חריפה מחזקת את המאבק, ולא כל השוואה ראויה רק מפני שהכוונה לעורר את הציבור. יש נושאים בתולדות עמנו המחייבים רגישות וזהירות מיוחדת. ביטויים פוגעניים והשוואות שאינן במקומן עלולים להסיט את הדיון מן העיקר, לפגוע באחרים ואף להביא חלילה לחילול השם.

בן תורה צריך לזכור כי בדיבורו ובהתנהגותו הוא מייצג את התורה, תורת אמת ותורת חסד. אין סתירה בין עמידה תקיפה על עקרונות לבין לשון נקייה וכבוד הבריות. להפך: אם אנו מבקשים להראות את כוחה של התורה ואת אמיתותה, עלינו להקפיד שגם הדרך שבה אנו פועלים למענה תבטא את ערכיה.

מבחנה של נאמנות לתורה אינו רק במה שאנו מצהירים עליו, אלא גם בדרך שבה אנו נוהגים כאשר הדברים החשובים לנו עומדים למבחן. דווקא בשעת מחלוקת נבחנת יכולתנו לעמוד על עקרונותינו בלי לאבד את שיקול הדעת, את האחריות ואת הכבוד לזולת.

דוגמה לכך אנו מוצאים בפרשתנו. כאשר התעורר ריב בין רועי אברהם לרועי לוט, אמר אברהם: ״אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ... כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ״ (בראשית י״ג, ח׳). אברהם לא זנח את עקרונותיו, אך הבין שאין להפוך כל מחלוקת למריבה שאין ממנה מוצא. הוא ידע שיש לשמור על הקשר בין אחים גם כאשר מתעוררים חילוקי דעות.

זהו לקח חשוב גם לימינו. אחדות אינה מחייבת הסכמה בכל עניין, ואין פירושה שכולם צריכים לחשוב באותה דרך. היא מחייבת אותנו לזכור מה עומד על הפרק, להבחין בין מחלוקת שאפשר לברר לבין מאבק שפוגע במטרה המשותפת, ולדעת מתי לעמוד על שלנו ומתי להניח למחלוקת שאינה מועילה.

הבחירות יסתיימו, אך החיים המשותפים בארץ ישראל יימשכו. האתגרים של עולם התורה לא ייעלמו ביום שאחרי הבחירות, והאחריות כלפי הציבור וכלפי הדורות הבאים תישאר בעינה. משום כך, עלינו לשאול לא רק אם עמדנו על דעתנו, אלא גם מה תרמנו, מה בנינו והאם מעשינו קירבו אותנו אל המטרות החשובות לנו.

נח מלמד אותנו לשמור על דרכנו גם כשהסביבה הולכת בדרך אחרת. אברהם אבינו מלמד אותנו שלא לעצור שם: לצאת אל העולם, לפעול למען אחרים ולשאת באחריות להשפעתנו עליהם.

זוהי דרכו של אברהם העברי: לעמוד איתן על האמת בלי להתפשר על עקרונות התורה, אך גם בלי לשכוח לשם מה אנו עומדים עליה. לא די להיות צודק; צריך לפעול באחריות כדי שהאמת תוסיף אור, תקרב לבבות ותביא תועלת לכלל ישראל.

יהי רצון שנזכה ללמוד מדרכו של אברהם אבינו, לעמוד על האמת באמונה ובאומץ, ולפעול מתוך שיקול דעת, לשון נקייה ואחריות למען התורה ולמען כלל ישראל.

הרב אליעזר שמחה ווייס