בעולמם של חרדים

יום ראשון, 5 באפריל 2026

ההבדל בין שיר לשירה, ,ביאור על אחד מי יודע, וסוד יעקב במצרים מפי הרב דוד חבושה הי"ו

חידושים לכבוד שבת חוה"מ פסח מפי הרב דוד ב"ר משה חבושה שליט"א

הרב בן ציון סנה - לא יעזור לך הקב''ה מנהל את העולם

קריאת ולימוד ה' פסוקים מספר דברים על פי הנהגת כבוד האדמו"ר:

יום שישי טז ניסן:

{יא} לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו:
{יב} גְּדִלִ֖ים תַּֽעֲשֶׂה-לָּ֑ךְ עַל-אַרְבַּ֛ע כַּנְפ֥וֹת כְּסֽוּתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תְּכַסֶּה-בָּֽהּ:
{יג} כִּֽי-יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אִשָּׁ֑ה וּבָ֥א אֵלֶ֖יהָ וּשְׂנֵאָֽהּ:
{יד} וְשָׂ֥ם לָהּ֙ עֲלִילֹ֣ת דְּבָרִ֔ים וְהוֹצִ֥א עָלֶ֖יהָ שֵׁ֣ם רָ֑ע וְאָמַ֗ר אֶת-הָֽאִשָּׁ֤ה הַזֹּאת֙ לָקַ֔חְתִּי וָֽאֶקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וְלֹֽא-מָצָ֥אתִי לָ֖הּ בְּתוּלִֽים:
{טו} וְלָקַ֛ח אֲבִ֥י (הנער) הַֽנַּעֲרָ֖ה וְאִמָּ֑הּ וְהוֹצִ֜יאוּ אֶת-בְּתוּלֵ֧י (הנער) הַֽנַּעֲרָ֛ה אֶל-זִקְנֵ֥י הָעִ֖יר הַשָּֽׁעְרָה:

סגולה גדולה לקרוא מידי יום את הפסוק הבא:
"כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ"

קריאת ולימוד ה' פסוקים מספר דברים על פי הנהגת כבוד האדמו"ר:

יום ראשון יח ניסן:

{טז} וְאָמַ֛ר אֲבִ֥י (הנער) הַֽנַּעֲרָ֖ה אֶל-הַזְּקֵנִ֑ים אֶת-בִּתִּ֗י נָתַ֜תִּי לָאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה לְאִשָּׁ֖ה וַיִּשְׂנָאֶֽהָ:

{יז} וְהִנֵּה-ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא-מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר:

{יח} וְלָֽקְח֛וּ זִקְנֵ֥י הָֽעִיר-הַהִ֖וא אֶת-הָאִ֑ישׁ וְיִסְּר֖וּ אֹתֽוֹ:

{יט} וְעָֽנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָֽתְנוּ֙ לַֽאֲבִ֣י הַֽנַּֽעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלוֹ-תִֽהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹֽא-יוּכַ֥ל לְשַׁלְּחָ֖הּ כָּל-יָמָֽיו:

{כ} וְאִם-אֱמֶ֣ת הָיָ֔ה הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה לֹֽא-נִמְצְא֥וּ בְתוּלִ֖ים (לנער) לַֽנַּעֲרָֽה:

סגולה גדולה לקרוא מידי יום את הפסוק הבא:

"כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ"

היום היארצייט של באבא מאיר זצ"ל

קצרים מהרי"ף - אתה מבין שאתה טועה תעצור אל תמשיך לטעות

הרב פינטו: לא רק מעשים באים בחשבון אצל הקב"ה אלא גם מחשבות

שלח לחמך

הילולת צדיקים יח ניסן

הילולת צדיקים יז ניסן

הרה״ח יצחק קרויזר ז''ל

הרה״ח יצחק קרויזר ז''ל בן הגאון ר' אברהם קרויזר ז''ל אב''ד יבנה.

מבתי הרודנא בירושלים

הלוויתו הערב (א׳) בשעה 23:00 מבית הלוויות שמגר להר המנוחות שם יטמן.

ר' משה אהרן לכוביצקי ז"ל

הלוויתו של הרה"ח

ר' משה אהרן לכוביצקי ז"ל

בן הרה"ח ר' יעקב ז"ל

תצא הערב בשעה 22:45 מביתו רח' סעדיה גאון 21 בני ברק לבית החיים ירקון שער פתח תקוה

ר' יוסף יצחק נאה ז"ל

הלוויתו של הרב

ר' יוסף יצחק נאה ז"ל

ב"ר משה צבי ז"ל

תצא הערב בשעה 20:30 מביתו רח' וינרב ‏6 קרית הרצוג בני ברק לבית החיים ירקון שער פתח תקוה

הרה"ג יוסף שלום וינפלד זצ"ל

בו 82 בפטירתו

מרת חיה רבקה סגל ע"ה

הלוויתה של האישה החשובה מרת חיה רבקה סגל ע"ה

אלמנת הרב הגאון רבי יצחק דוד סגל זצ"ל

ראש ישיבת היכל אברהם אלימלך

בת הרב הצדיק רבי זלמן קוריץ זצ"ל

תצא בשעה 14.00 מבית בנה רחוב השלושה 29 בני ברק לבית החיים של נציבי ישיבת פוניבז

'חיים טיש' בביאלה בית שמש

כבודה של תורה

שמחות אנ״נש בארה״ב - חסידות גור המאוחדת פסח

יום רביעי, 1 באפריל 2026

חג החרות - ממוסכמות העבדות

בכל שנה אנו חוזרים לאותה נקודה שבה אנו אומרים 'עבדים היינו' להזכיר לנו כי היינו כאלו, וכי אסור לנו לשוב למצב הזה. אחד משמות החג הוא 'חג החרות' להזכיר לנו כי הדבר הראשון שאנו מחוייבים בו, הוא לצאת לחרות. ומדוע? הלא ישנם רבים שמעדיפים עבדות ולא להילחם על החירות, רואים זאת בכל השנים והמצבים כולל כאשר יצאו ממצרים היו הרבה שאמרו למשה תעזוב אותנו נעבוד את מצרים נחיה כעבדים ואיננו רוצים להילחם על החירות ומשה לא ויתר זעק כי חובתנו להשתחרר מן העבדות, ומדוע? מפני שעבדים אנו לאחד בלבד לבורא עולם, ועבד אינו יכול להיות עבד לאחר, הבחירה היא בין עבדות לעבודה זרה וכאלו המכונים בכל מיני כינויים, או שעבדים אנו לאחד ויחיד שרואה בנו כבנים ולא כעבדים למרות שאנו מוכנים להיות עבדיו ולא עבדי אחרים

איך משתחררים מהעבדות? לשם כך יש לנו את ההגדה של פסח שמלמדת אותנו כל כך הרבה עניינים החשובים בשביל להבין חרות, להבין כי יציאת מצרים הייתה ביד חזקה, למרות שלכאורה הקב''ה יכל להוציא אותנו משם בקלות בלי המכות, יכל לומר לעם ישראל תלכו והמצרים היו נאלמים דום לא יכולים לעשות דבר, והקב"ה לא רצה בדרך הזו אלא בדרך שהכל יידעו כי יש בורא עולם, וה'יד חזקה' הוא הבסיס והיסוד להכיר בכוחו של בורא עולם, ודוקא כאשר הקטנים מנצחים את הגדולים המעטים את הרבים, כפי שהיה אצל אברהם אבינו ובכל כך הרבה הזדמנויות אחרות ביהדות, שלימד אותנו כי אין זה משנה המספר והכח הרב שבצידך, ואתה יכול להפסיד ובענק כאשר ה'יד חזקה' האמיתית בצד האחר

ניצבים אנו בימים אלה בפני מצב שלא חזינו הרבה שנים, הקב"ה איחד בין כוחות שתפקידם הוא למלאות שליחות בכמה תחומים והראשונה מחיית עמלק. אין מינימום של ספק שאיראן זה עמלק או לפחות מזרע עמלק, מדובר במי שכל חייהם מוקדש לדבר אחד בלבד לכלות את העם היהודי, ואם יכלו כבר לפני הרבה שנים היו עושים זאת, העמלקים השקיעו טריליון דולר לבנות מעצמת נשק כזו שמטרתה הייתה לכלות את ישראל, ומתברר עתה כי הם נמחקו כמעט כליל, כל ההשקעה נכשלה למרות שהם משוכנעים היו כי העולם עימם. האו"ם לצידם האירופאים לצידם, האג לצידם, ומנגד ישראל לבד, הם בטוחים היו כי אין מי שיגן עליה. השלטון בארצות הברית היה אז בידי מי שביקשו לחזק את עמלק, יצורים מן הסוג של הנשיא אובמה שהיה שמח לראות במחיקת עם ישראל מן העולם, וכאשר הם שמעו כי דונלד טראמפ חוזר להתמודד על נשיאות ארצות הברית הם שילמו הון רב על מנת להורגו וזה לא הלך להם, הקב"ה סובב את הסיבות לדרך שטראמפ ישלוט בארצות הברית, ויחזור הקשר ההדוק שלו עם בנימין נתניהו והשניים עמלו על תכנית שמטרתה הייתה ברורה למחות את זכר עמלק מן העולם, עד לשעה זו הם הורסים הכל ולא עושים את הטעות שעשה שאול כשחמל על אגג, ואם יקחו משם נפט טראמפ יקח ולא נתניהו, לנו אסור ליהנות מכל מה שהיה בחזקת עמלק, חייבים למחות כל זכר מהם

אין דבר שנעשה בעולם מבלי שכתבו על כך למעלה, אין ספק כי אנו בתהליך של מציאות חדשה כזו אשר תקבע דפוסים חדשים בכל הקשור לארץ ישראל. העולם כולו רוצה עתה שלום עם היהודים בניגוד לעבר הלא רחוק, ואין ספק כי מדובר בתהליך לקראת בוא המשיח, וגם אם יש לנו שאלות במי מדובר ומדוע דווקא הם, למדנו כלל שבשאלות כאלו נמתין לתשבי שיתרץ את כל הקושיות הללו ונבין את הדברים

בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. ואיך? על ידי חרות שפירושה יציאה מהעבדות המחשבתית, אנו חיים במציאות של תפיסות אחרות בין כל כך הרבה גישות בעולם היהודי. מטבע הדברים שהעולם היהודי מחולק בכיווני מחשבה ונוסח אחרים, ולכן הדרך היחידה שאנו יכולים לחיות עימה זה נהרא נהרא ופשטי' ושוב על כל השאלות נקבל תשובות. מה שחשוב תהליך הגאולה, אנו מאמינים בכל יום שיבא, אבל גם למדנו שיהיה תהליך לגאולה ורואים סימנים לגאולה הזו

בחג החרות הנוכחי תפקידנו להשתחרר מעבדות המחשבה והמוסכמות שמאמינים שרק כך ולא אחרת. מי שחיים כך לא יזכו לגאולה, רק מי שערוכים ופתוחים לקבל את דרכו של הקב"ה ואיך שיעשה זאת, נקבל גם אם חשבנו אחרת, אלו יזכו לגאולה האמיתית

הרמב"ם אומר כי בעת שמשיח יתגלה לא יהיה שום דבר שונה חוץ משעבוד מלכויות, ומה שרואים עתה זה התהליך. אם כל המזרח התיכון יחיה בשלום עם ישראל ויכיר במציאות שמדובר בארץ ישראל שניתנה ליהודים על ידי הקב"ה, אזי זה תהליך הגאולה האמיתית. ברגע שכל העמים מסביב יפסיקו להילחם בישראל זו תהיה תחילת הגאולה. ובאשר לחיים בארץ ישראל, רק טיפש לא מבין כי אנו לקראת גאולה, מפני שבארץ שלטו החילונים ברוב ענק, ועתה מתהפך הגלגל, החילונים ובמיוחד השמאלנים משתוללים כי דמוגרפית הם מתמעטים, בבחירות הקרובות אם נתניהו מנצח בענק חלקם יעזוב את הארץ ויפנה את המקום לבואו של משיח צדקנו כאשר כל היהודים בארץ ישראל יקבלוהו, ומי שאינם חפצים במשיח, איני יודע אם יקרה להם כפי שקרה במכת חושך לשמונים אחוז מעם ישראל אז שמתו, או שיעזבו את הארץ. העתיד בארץ ישראל הוא של שומרי מצוות הכמהים לבואו של משיח שיתקבל על ידי כל או רוב העם, ונזכה לגאולה האמיתית. אנו בתהליך הזה, ובשביל שזה יקרה הדבר הראשון שאנו חייבים להשתחרר הוא ממוסכמות, אלא לחיות עם המציאות המתפתחת ולשאוף שזה יקרה בדרך כפי שלמדנו, אבל גם אם יהיה אחרת, מה שחשוב זה שהמשיח יבא, ומכאן ואילך משיח יקבע איך היהדות בארץ צריכה להיראות. אם נמתין חלילה להסכמות של זה או אחר זה לא יקרה, זה אי אפשרי. הקב"ה מכתיב את התנאים למשיח, וכפי שירצה כך יהיה

אני מאמין באמונה שלימה כי חג הפסח הנוכחי הוא האחרון לפני בואו של המשיח, ואולי זה יקרה תוך כדי הפסח, אבל מה שבטוח כי אנו קרובים מאוד ליום הגדול שיכריזו על הגאולה השלימה שהיא כמיהת כל יהודי מיום עמדו על דעתו, זו שאיפתנו וכמיהתנו בשביל זה אנו חיים, והנה הנה זה קורה

חיים שאולזון

מי שאין בו את ה'ארבעה בנים' לעולם לא יבין את האחר

הרבה עסקו בעניין ה'ארבעה בנים' ושאלו מדוע 'בעל ההגדה' עוסק בעניין ומדוע זה כל כך חשוב, לא רק בשל השאלות הרבה יותר בשל חינוך האדם, מפני שכל אחד בטוח כי הוא מבין ויודע הכל, בא 'בעל ההגדה' ואומר לנו כי אין דבר כזה להבין את השני בטרם שאינך בנעליו

מספרים על הרבה מגדולי ישראל שהיו עושים מאמץ עליון להוריד עצמם לאחר בשביל להבינו. מספרים על הרבי המהר"ש מליובאוויטש שהיה מחליף בגדים כשהשיב לאנשים בשאלות קשות, והסביר כי הוא מתלבש בבגד של האחר בשביל להבינו ובשביל שיבין את מה שהוא אומר לו. הכוח של רב אמיתי כשהוא יודע להוריד עצמו למעמדו ומצבו של האחר, לחיות בעננים לדבר גבוהה אין זה משרת אף אחד וגם לא את עצמו

מספרים שפעם בבורו פארק יצא מישהו מבית הכנסת מדרשת הרב ואמר כי הרב שלהם הוא ענק שבענקים גאון עצום שאי אפשר להשיגו. וכשנשאל מהיכן הוא יודע? אמר כי הרב אמר דרשה כזו שאף אחד לא הבין דבר, זה סימן עבורו שהוא גאון עצום. לצערנו ישנם רבנים ואחרים שמבקשים להוכיח כי הם חכמים גדולים מדברים דברי גאונות ועמקות וחושבים כי יאמינו כי הם גדולים וענקים כאשר למעשה הם פוגעים בעצמם ובאנשיהם

בעל ההגדה מבקש מאתנו ללמוד ולהבין את האחר, וכי ישנם ארבעה סוגי בנים וחובתנו להבין את כל אחד מהם כולל תם ושאינו יודע לשאול, ואיך עתה עושה זאת, כאשר יש בך את כל הארבעה, אז אתה יכול איך לדבר עם האחר. מי שרוצה להיות רק חכם טיפש, מפני שחכם הוא כזה שיודע כי אינו יודע, החכם מבקש ללמוד עוד ועוד ומוכיח לעצמו שכמה שהוא יודע הוא עדיין אינו יודע

בימינו אין מנוס אלא להבין את האחר, מפני שחיים אנו בדור שהכל פתוח ולכל אחד מיקרופון או מקום שיכול לכתוב שם, וחלק גדול מן הכותבים והמדברים אינם חכמים גדולים, ובשביל להבין אותם אתה חייב להוריד את עצמך אליהם גם כשזה לא נוח, ואין ברירה מפני שזה מציאות הדור ורק ככה נצליח לאחד דור שזקוק לאחדות גדולה עתה לקראת ימי המשיח

ההתעקשות ללכת בדרכך בלבד היא טיפשית, הקב"ה יצר את העם היהודי מ-12 שבטים הרבה נוסחאות והרבה גישות למרות שכולם הקריבו את אותן קרבנות, אבל כל אחד בדרכו שלו. זה חג הפסח, אנו מבקשים לשמוע דווקא את הילדים, מפני ששם זה מתחיל, אם אתה מסוגל להבינם תבין גם גדולים, מי שרוצה להבין דווקא את העילויים והגאונים, אין מקומו בציבור, מי שמבקש להנהיג חייב בראש וראשונה להבין את האדם הקטן כולל התם והשאינו ידוע לשאול וגם את הרשע למרות שהוא מתחכם, מבלי שתבין את תוכו של השני מצבו ומעמדו אינך יכול לשפוט אותו ואינך יכול לשכנעו. קודם ולפני הכל עליך להבינו כשאתה מלובש בנעליו, ורק אז תוכל להשיב

חכמתו של רב הוא כאשר הוא יודע להשיב לכל אחד אחרת. מי שישיב לכולם את אותה תשובה אינו רב ואינו חכם. רק כאשר אתה מבין את האיש תדע איך להשיב, את זה אנו לומדים שוב בפסח כי לכל אחד יש להשיב אחרת למרות ששאלו על אותו נושא

חיים שאולזון

20 שנה לקח לאחים 'האדמורי"ם' מסאטמאר להגיע להסכם על הירושה - אוי לנו מיצורים כאלו

שלום במשפחות זה טוב בכל מצב ובכל זמן, ובכל זאת אסור ואי אפשר לעבור על הדברים מבלי שנקים קול זעקה, היתכן שבבית אדמורי"ם מתנהגים כך. נכון שזה לא רק בסאטמאר בויזניץ זה גם כך עד שהצליחו להגיע לפשרות על הקיטל והכיפות ועוד כל מיני לבושים של האדמורי"ם הקודמים, ובכל זאת, כאשר עוסקים במי שהם רוצים שהעולם יאמין כי הם מנהיגי היהדות החרדית שיקח להם 20 שנה בשביל להגיע להסכמה איך לחלק את התחתונים של האבא שלהם, זה זועק לשמים, זה מלמד כמה צדקו אותם גדולים וצדיקים לפני יותר ממאה שנה שהזהירו כי בימינו האדמורי"ם יהיו הרשעים של הדור ומי שמידותיהם קשות ואכזריות

כל כך קשה לבא לציבור החרדי ולבקש התנהגות נכונה ומתאימה למי שמכונים חרדים כאשר מנהיגיהם שפלים ונבזים, אינם מסוגלים להתעלות בכלום. שימו לב, האדמו''ר הזאלוני עבר מצב קשה בליבו, אחיו האהרוני לא הרים טלפון לשאול בשלומו, ומדוע? מפני שהוא מכהן כאדמו"ר ואינו מוכן להיות חסיד שלו כאילו שרק הוא צריך להיות רבי ולא אף אחד אחר. האבא והאמא שלו ושל אחיו קבעו כי סאטמאר תחולק והוא לא מוכן לכך, אז 11 שנה האהרוני לא דיבר עם אמא שלו, ולא מוכן עד היום הזה לשבת לצד אחיו רק מפני שהוא אדמו"ר, וסכסך את המשפחה כולה. החלוקה, האהרוני השני, האח ליפא ה'זענטער רבי' הוא השלישי במשפחה, הגדולה והראשונה הייתה האחות ששמה היה מייזליש האמא של אוייבו הגדול מבני ברק, וה'חמשה עשר' האח הקטן מבורו פארק חסיד נכנע לאחיו מקרית יואל שגם הוא בגלל אחיו אינו דורך בשמחות של אחיו שהם בצד של הזאלוני - יש עוד אחיות במשפחה במונטריאול ומונסי

בשביל להיות הגון וישר אשוב ואציין שזה לא רק סאטמאר, זו צרה צרורה בהרבה מקומות הורסים משפחות. ככה בבאבוב ככה בגור וככה היום בסדיגורא, כאשר בויזניץ השנאה הפנימית עוברת כל גבול בצורה הכי גרועה וגסה למרות שמשחקים אותה כלפי חוץ שהאחים מגיעים לשמחות של זה לזה. מה שקורה עתה בסאטמאר טוב מצד אחד, שאולי זה יביא סוף למחלוקת ואולי האחים ישלימו עם המציאות לאחר 20 שנה כי לכל אחד מהם עשרות אלפי חסידים ויש לחיות עם זה למרות שהאהרוני רצה לשלוט על הכל דבר שלא הלך לו. בבעלזא גם רבו עם מחנובקה שנים ולבסוף הבינו כי צריך לעשות סוף לזה, ככה היה בעוד מקומות, אבל בסאטמאר היו צריכים לנגידים שישכנעו את האהרוני שהגיע זמן לחלוקת הירושה בהסכמה, והם חתמו על המכתב יחד עם הגיסים מבקשים שכולם יחזירו את מה שלקחו ויחלקו את מה שיש בין האחים בצורה שווה

כאן אני מבקש לתקן את טעותם של מי שטוענים כי לאהרוני מגיע 2 חלקים כי הוא הגדול, טעות היא, הוא לא הבכור ומגיע לו שווה בשווה יחד עם עם יתר האחים. - השאלה שהכל שואלים מדוע לא יכלו להגיע להסכם הזה לפני 19 שנה, מדוע היו צריכים להכריז קבל עם ועולם כי המריבה הפנימית לקחה 20 שנה, דבר שגורר שגם במקומות אחרים יריבו ויאמרו אם לארזים האדמורי"ם זה מותר מדוע זה אסור ל'אזובי הקיר' לחסידים שלהם

הפלא הכי גדול, איך זה שלא נמצאו בסאטמאר מן המבוגרים והמכובדים שבמשך השנים לא ניסו להביא לרגיעה בין האדמורי"ם ולגמור את הדברים האלו בצורה מכובדת למנוע את המצב הזה, ולהביא כבוד לסאטמאר. אני יודע כי האהרוני אדם קשה ואם היה יכול להשמיד להרוג ולאבד את אחיו וחסידיו היה עושה זאת. ובכל זאת זה לא היה צריך לקרות בצורה כפי שזה קורה. יאמרו בודאי כי ניסו וזה לא הלך, המציאות שמכתב כמו שהתפרסם השבוע לקח 20 שנה בשביל שזה ייצא אל הפועל, זה לא מביא כבוד לסאטמאר

חיים שאולזון

התקציב עבר - הכישלון של גור

הם משוכנעים היו כי נתניהו בידיהם וכי הם יפילו לו את הממשלה. הסתובב לו בבצ'יק בין ראשי האופוזיציה והבטיח להם כי הוא מפיל את הממשלה, הוא מבקש בכך לתפוס כמה ציפורים במכה אחת ובעיקר העניין האישי שלו שהפרקליטות לא תמהר לפתוח בהליכים נגדו. התיק שלו חם מאוד וכזה שיכולים להכניסו לכלא לשנים על המעשה שעשה, הם לא עושים זאת, מחזיקים אותו בגרון והוא בידיהם משרת את האינטרסים האפלים של השמאל. הוא הסית את הרבי ואמר כי לא מקיימים את ההסכמים וכך הוביל קו אנטי ממשלה בתקוה כי האחרים יצטרפו אליו ונחל כישלון מוחץ כאשר כל החרדים כולל מאגודת ישראל לא נתנו יד למעשה חסר אחריות כאשר ביקש להצביע נגד התקציב כאשר ברור כי אם מצביעים נגד התקציב אי אפשר אחר כך לתבוע כסף מן הממשלה וראשיה. בש"ס ובדגל התורה לא שיחקו עם העניין הזה והצביעו בעד התקציב מעולם לא פגעו בעניין שמאוחר יותר ינקמו בהם, אבל בגור חשבו כי הם יכולים להפיל את הממשלה ובכך להשיג נקמה בנתניהו ולא יותר מזה, מפני שהאופוזיציה לא יכולה לתת להם את חוק הגיוס בנוסח שלהם אחרי שהייעוץ המשפטי כבר קבע כי זה לא חוקי ולא יעבור את הבג''ץ

המאבק על הפרישה מן הממשלה והפלתה - דבר שלא היה קורה בכל מצב - היה ענין אישי בלבד של בבצ'יק בשביל להציל את עצמו, ועתה גור משלמת מחיר כבד. גור עם ויזניץ הצביעו נגד התקציב, כאשר פרוש שיחק אותה יפה סיכם עם נתניהו כי הוא יהיה באולם להבטיח שהתקציב עובר, ואם יש רוב הוא ימנע ולא יצביע נגד וכך הוא לא שורף את הגשרים ולא יוכלו לטעון נגדו כי הצביע נגד. הצעד הזה היה חכם מפני שהיה רוב לממשלה להעברת התקציב בכל מקרה גם אם היה מצביע נגד. הטיפשות הייתה של גור וויזניץ כאשר ראו כי יש רוב לממשלה בלעדיהם ובלי פרוש, הם היו עושים בחכמה אם לא היו משתתפים בהצבעה, אבל הם לא עשו כך, הצביעו עם האופוזיציה, והפסידו הכל

ממשלת נתניהו תמלא את ימיה אי אפשר עוד להפילה, וגם אין טעם יותר מפני שבעוד כמה חדשים ייערכו הבחירות בכל מקרה כאשר הממשלה הזו תמלא את ימיה, 'חוק הגיוס' עלול לעבור גם אם בג"ץ יפסול אותה, אבל איש לא יוכל להאשים את נתניהו שהוא מנע זאת, ולאחר הבחירות הבאות החרדים ילכו עם הליכוד והימין ואילו גור נקלעת למצב שלא יוכלו להתמודד ב'יהדות התורה' מפני שיהיה עליהם להצהיר שישתתפו בקואליציה עם נתניהו ואם לא ירצו, ייאלצו לחפש מקום במפלגה אחרת או להתמודד לבד דבר שלא יעשו מפני שהם יחד עם ויזניץ אין להם קולות מספיקים למנדט אחד כאשר אחוז החסימה הוא של כמעט ארבעה מנדטים

ברגע ש'חוק הגיוס' עובר, ונראה כי זה יעלה להצבעה בתחילת מושב הקיץ של הכנסת, החרדים חוזרים לממשלה ולעמדותיהם בכנסת, ואילו גור תישאר בחוץ ללא השפעה כלשהי, ויקשו עוד יותר את מצבם לקראת הבחירות הבאות

כאשר מסכמים עתה את תוצאות המאבק של גור למנוע את העברת התקציב וכך להפיל את הממשלה, הם הפסידו בענק, לא רק את נתניהו, הרבה יותר את העולם החרדי שהצביעו בעד התקציב, ויהיו שותפים לקואליציה למרות שהם כרגע בחוץ אבל מעשית נמנים על הקואליציה

חיים שאולזון

החמץ שבתוכנו הוא בעייתי בכל השנה לא רק בערב פסח

משום מה בכל עת כאשר מבקשים להטיף ולקרא לתיקונים משתמשים בעניין הזמן, ושוכחים כי דוקא אז זה לא הזמן לכך מפני שבין כה וכה עוסקים בענין. לדוגמא בימי התשובה, עוסקים בתשובה אז לקרא לשוב בתשובה יתכן ומקלקלים מפני שבטוחים כי תשובה זה ענין לתקופת אלול ועשרת ימי תשובה ושוכחים שבכל יום אנו מתפללים ומבקשים השיבנו בתשובה שלמה לפניך וזה ענין יומיומי. כך גם בפסח, כשעוסקים בחמץ קוראים להוציא את החמץ מן הלב ולתקן היכן שצריך ושוכחים כי את החמץ הזה יש לבער בכל השנה ולא רק בערב פסח

ישנם דברים שצריכים להיות חרותים בראשו של האדם בכל השנה ואז הכל היה נראה אחרת, חייבים להחזיק רשימה של נושאים שעליהם צריך לחשוב בכל יום. נכון שישנם דברים שמזכירים בתפילה בכל יום אבל שוכחים כי מדובר במצות אנשים מלומדה ולא משקיעים יותר מדי זמן לכך. החכמה היא לחנך את האדם לחיות את החיים האלה בכל חייו, וכאשר מגיעים לחג הפסח זה הזמן לחשבון נפש לראות האם החמצתי השנה או ששרפתי ב"ה את החמץ הזה והגעתי לפסח בלי חמץ. נכון שיש מצוה מיוחדת של ביעור חמץ בערב פסח, אבל את החמץ הפנימי צריך לבער בכל יום

חיים שאולזון

היחס לחרדים בצבא הגרוע ביותר - הם לא רוצים חרדים הם מבקשים להשפיל את החרדים זה כל העניין

בשבילנו אין זה חדש, אבל השבוע קרה משהו שמוכיח שוב כי הרמטכ"ל וראשי הצבא הם אנשי שמאל שונאי חרדים ואומרים דברים מתוך שנאה לחרדים ולא מפני שהם מאמינים במה שהם אומרים, עד כדי שהרמטכ"ל זועק אין לו חיילים ומבקש למהר את גיוס החרדים, וחמש דקות אחרי הוא מסלק מהצבא 450 חיילים חרדים למרות שהם לא עשו דבר רע, ואם אחד חשוד אצל הרמטכ"ל שעשה צעד למען יהודים נגד הערבים והוא לא אוהב זאת, אם הוא זקוק לחיילים שיסלק את אותו חייל, מדוע הוא מסלק מספר כל כך גדול של חרדים

חרדים בצבא מעולם לא היו להם שם ימים טובים, עוברים שם את הגהינום ברוחניות ובעניינים אחרים. החילוני שונא את החרדי ולוחם בו, וראשי הצבא מאז ומעודם קרובים לשמאל שעויין כל מה שיש בו רוח יהודי. כאשר עשרות אלפי חרדים ימלאו את הצבא תפרוץ מלחמה ממש, מפני שהחילוני יבקש לסלק את החרדי מן הצבא. הם יכולים להתעלל בחיילים החרדים כל עוד שהם מעטים, ברגע שהם ימלאו את הצבא ההתקוממות של החיילים החרדים בחילונים תהיה כזו, אשר החילונים יקללו את היום שהם לחצו על החרדים להתגייס

שימו לב, בכל ערי הארץ, החילונים לא רוצים שחרדים ימלאו את עירם, הם אומרים כי עדיף שלחרדים יהיו ערים משלהם ויאפשרו לחילונים לנהל את הערים שלהם לבד. והיכן שיש הרבה חרדים מלחמות. ראו מה קורה בערד ובעוד מקומות היכן שהחרדים הם במספרים גדולים. ואם כך בערים מה יקרה בצבא במשך של שנים להיות יחד ואחר כך כאשר החרדים יתפסו עמדות של קצונה ופיקוד, חילוני לא יסכים לקבל פקודות מקצין חרדי

המציאות של חיים חילונים וחרדים יחד אפשרי רק לפוחזים קלים וריקים, חרדי חייב לחיות במסגרת חרדית בשביל לשמור על אופי וחיים חרדיים בכל תחום וזה בלתי אפשרי כאשר חיים יחד עם חילונים. גם בצבא מדובר בבעיה רצינית, מפני שסגנון חיי החילוני הוא ליברלי ופתוח, ואילו חיי חרדי הוא צנוע ושמירה מכשלונות רוחניים. הצבא סוף סוף הבין כי חייבים לפתוח חטיבות חרדיות מן הסיבה הזו, אבל לא השלים עם זה כי בינתיים המכשולים רבים דבר המוכיח כי נסיונות של לחיות יחד של חרדים וחילונים אפילו במסגרת צבאית הוא אי אפשרי

שנאת החילוני את החרדי הוא בשל נקיפות מצפון. החילוני יודע כי מקורו יהודי מי שחיו כמו שחיים החרדים ולא כפי שהוא חי שאלו חיי גויים, ולכן אין כל אפשרות לחיות יחד פרט אם מדובר במי שמבקשים להתקרב ליהדות, אז אנו חייבים לפתוח להם את הפתח בשביל שיוכלו להשתלב בחיים היהודיים שהם שמירת תורה ומצוות

חייבים לעבוד עם הסברה שלא תפסיק רגע ברחוב החילוני להבין כי חרדי וחילוני זה תרתי דסתרי. חילוני בנוי על ציונות שפירושו יהדות ללא תורה ומצוות, וחרדי פירושו יהדות רק עם תורה ומצוות, יחד זה לא הולך. המזרחיסטים איבדו את רוב בניהם לחילונים מפני שהם ניסו פשרות. אנו החרדים לא עשינו פשרות אנו חיים וקיימים, וכך נמשיך גם אם ניאלץ להילחם על נפשנו וקיומנו הרוחני

חיים שאולזון

לא פטור אלא דיחוי!!! - ראש חטיבת כח אדם בצה"ל: "רוב המשתמטים אינם חרדים"

אחד המושגים הכי מעוותים שנשמע אצל החילונים ואחרים כאילו שהחרדים מבקשים 'להשתמט' או פטור מגיוס דבר שמעולם לא היה. מאז ומקום המדינה כל מה שקיבלו בחורי הישיבות הה 'דיחוי', כל שנה אם למדת הבאת אישור שאתה לומד קיבלת דיחוי לעוד שנה. כך היה בזמני ובזמנם של אחרים, וכאשר עזבו את הישיבה או את הכולל התייצבו לשירות. מעולם לא ביקשו פטור פרט אם מדובר בבעיות רפואיות או פסיכולוגיות

גם עכשיו איש לא פוטר את בני הישיבות משירות אם אינם לומדים. גם אם מבחינה אידיאית כך צריך להיות, אבל מבחינה מעשית איש לא העלה את הבקשה הזו בדיונים על חוק הגיוס. הכל מתנהל סביב אלה שמבקשים ללמוד שיאפשרו להם ללמוד

אחת הבעיות הגדולות של החרדים שאין הסברה נכונה ואין עמדה אחידה כזו אשר תהדוף את השקר החילוני כאילו שהחרדים מבקשים פטור, זה מעולם לא היה. ואם כבר עוסקים במי שאינם משרתים, אז בבקשה תשמעו מה שאומר ראש חטיבת כח אדם בצה"ל כי רוב המשתמטים אינם חרדים

וכאשר שואלים היתכן שמנהלים מאבק נגד החרדים ולא נגד האחרים, כאן המקום להבין את הבעיה של החרדים שמצד אחד אי אפשר בלי זה אבל מאידך בעניין הזה הוא חיסרון שקיימת הנהגה, יש רבנים שמצווים כן או לא לשרת, ולכן קל להילחם בשביל להכריח את הרבנים להורות לשרת. בציבור האחר אין דבר כזה והם חייבים להילחם בכל יחיד, וזו הסיבה מדוע שהלחץ הוא יותר על החרדים

נכון ישנם מי שלא משרתים מסיבות אתאיסטיות ואחרים, אבל אם נקבל זאת, מותר לחרדי לומר כי אינו מכיר במדינה ובמציאותה כל עוד שמשיח לא בא וככה להתחמק כמו שעושים החילונים שלהם מתירים לומר כי אינם מאמינים בהרג אנשים ודומיהם בשביל להתחמק. עלינו למצוא נוסחאות דומות ואז ללכת לבית משפט ולשאול מדוע כאשר החילוני מנמק כך פוטרים אותו משירות ואילו לחרדים לא

צריך לנהל מאבק הסברתי מצד אחד וחוקי מצד אחר ולא לרדת מכך. מפני שמספר מי שאינם משרתים שאינם חרדים גדול יותר, וכל עוד שאינם עושים דבר נגדם מדובר באפליית ציבור

חיים שאולזון

היועצת המשפטית לממשלה מכריזה על מלחמה קשה בחרדים ובבני התורה

הודעה מטעם היועצת המשפטית לממשלה

היועצת המשפטית לממשלה הגישה לבית המשפט הודעה בעתירות העוסקות בגיוסם של בני הציבור החרדי לשירות צבאי סדיר. ההודעה כוללת פירוט של צעדים כלכליים ואזרחיים שעל פי חוות דעת מקצועיות הם כלים אפקטיביים, שיישומם צפוי לתרום באופן משמעותי למאבק בתופעת ההשתמטות מצה״ל, כפי שנדרש בהתאם לפסיקת בג"ץ.

פירוט הצעדים נעשה בהתאם להחלטת בג"ץ מיום 1.3.2026, ועל רקע הצורך הדחוף בהגברת הגיוס של בני הציבור החרדי לשירות צבאי סדיר לשם עמידה בצורכי כוח האדם של הצבא, והקלה בנטל על משרתי בשירות מילואים.

לאחר עבודת מטה שנערכה בהובלת המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי-מינהלי), ד"ר גיל לימון, מול משרדי ממשלה שונים, ולאחר מכן סדרה של ישיבות שנערכו בראשות היועצת המשפטית לממשלה, גובשה רשימת הטבות כלכליות שעל פי חוות הדעת המקצועיות והמשפטיות צפויה להגביר באופן משמעותי את האפקטיביות של אכיפת חובת הגיוס על משתמטים.

בין הצעדים המפורטים בהודעה:

הטבות כלכליות ואזרחיות, ששלילתן ביחס לחייב גיוס שלא הסדיר את מעמדו מול הצבא איננה מחייבת חקיקה:

הנחה בנסיעה תחבורה ציבורית.

השתתפות במכרזי "דירה בהנחה" ו-"מחיר מטרה".

כלל התבחינים הנוגעים לסבסוד מעונות יום בכל התבחינים.

השתתפות המדינה בצהרונים.

הנחה בארנונה.

הטבות שכבר היום מותנות בהסדרת מעמד מול רשויות הצבא – אשר יש לפעול להבטיח כי דרישת הסדרת המעמד כתנאי להשתתפות בהן תיושם באופן מלא:

תוכניות של מימון לימודים על-ידי משרד העבודה והמועצה להשלכה גבוהה – מלגת "מיגו", מלגת "מילגו", תכנית "טנא".

השתתפות במכרזים בשירות המדינה.

בנוסף קיימות הטבות כלכליות ואזרחיות נוספות, ששלילתן מחייב גיוס שלא הסדיר את מעמדו מול הצבא מחייבת השלמת בדיקה מקצועית ומשפטית

כן מפרטת ההודעה הטבות כלכליות שכבר היום הענקתן על-ידי המדינה למי שחייב בגיוס מותנית בכך שהסדיר את מעמדו מול רשויות הצבא – תמיכה במוסדות תורניים, סבסוד מעונות יום בתבחין של לימודים תורניים, הנחות בביטוח לאומי, תכנית נוער חרדי נושר (נוח"ם) ותכנית לימודים טכנולוגיים (מה"ט).

היועצת המשפטית לממשלה הדגישה כי בהתאם לחוק ולפסק הדין של בג״ץ, על כל גופי המדינה חלה חובה להגביר את מאמצי האכיפה במישורים השונים בטווח הזמן המיידי: הן באמצעות נקיטה בהליכי אכיפה משמעתיים ופליליים כלפי כל מי שנעדר משירות והוכרז משתמט; הן באמצעות מניעת מימון ממשלתי שתומך באופן ישיר או עקיף בהשתמטות מצה"ל; והן באמצעות גיבוש מדיניות אכיפה ממשלתית אפקטיבית, שוויונית ומידתית.

מצורפת ההודעה לבג״צ.

__________

אפרת אורן

דוברת הייעוץ המשפטי לממשלה

אגף דוברות הסברה ותקשורת | משרד המשפטים

דן כנר ערב פסח ברוח של גאולה

השדרן האגדי דן כנר זה שאומר "קול ישראל מירושלים" מקבל הערב מצה שמורה מידידו אורי רווח ואומר מה יעשה שמשיח יבוא באולפני קול ישראל.

רגעי השבוע - חג הפסח

הסימן המוחשי לגאולה כאשר ממשיכי דרכם של המצרים מכים אחד בשני ללא סיבה מובנת / נסי נסים בחודש ניסן מתורצים אלו באלו / הסוד שנחשף על הגנרלים השקופים / הטלפונים השובתים של השליח בעל העיסוקים והשיעורים הרבים

א. למה נקרא שמו 'שבת הגדול'?

בכדי להבין עד כמה אנו בדור הגאולה, במיוחד בשנה זו שהיא בדיוק כמו הקביעות של יציאת מצרים בשעתה, הפליא הרב הראשי הרב לאזאר בדרשתו ביום השבת קודש בהיכל בית הכנסת המרכזי, כאשר בסיומו של קטע זה אמר ברגש רב: "כשרואים כעת את ממשיכי דרכם של המצריים מכים אחד בשני ללא סיבה מובנת, הרי שזה זמן מובהק שכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ואנו בפתחה של הגאולה האמיתית והשלמה".

וכך החל משאו הנפלא הבנוי כתלפיות: "האדמו"ר הזקן מביא בשולחן ערוך שלו את הטעם לשם 'שבת הגדול': כשלקחו ישראל פסחיהם באותו שבת, נתקבצו בכורי אומות העולם אצל ישראל ושאלום למה זה הם עושין כך? אמרו להם, זבח פסח הוא לה' שיהרוג בכורי מצרים. הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל, ולא רצו, ועשו הבכורות עמהם מלחמה והרגו הרבה מהם, וזהו שכתוב "למכה מצרים בבכוריהם". וקבעו נס זה לזיכרון לדורות בשבת, וקראוהו "שבת הגדול".

מעניין שאדמו"ר הזקן מביא את הטעם הזה שמובא ב'תוספות', ולא את הטעם המוכר יותר שמביא ה'טור': "שיו"ד בחודש היה שבת, ולקחו להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי מיטתו, ושאלום המצריים למה זה לכם? והשיבו, "לשחטו לשם פסח במצות השם עלינו". והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלוהיהן ולא היו רשאין לומר להם דבר, ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול".

הרבי בשיחתו בחלק י"ב, מסביר למה בחר אדמו"ר הזקן דווקא את הטעם של התוספות, כי לפי הטעם של הטור קשה, הרי הנס לא היה דווקא בשבת הגדול, שהרי בפשטות הוא המשיך גם בכל ארבעת הימים הבאים, שגם בהם השה היה קשור למיטה. ואכן הבית יוסף מתרץ, שבכל זאת היום הראשון הוא עיקר תוקף הנס, אבל אחר-כך כבר התרגלו קצת המצריים לזה, ולכן מציינים את הנס דווקא בשבת הגדול. והב"ח מבאר, שעיקר הנס היה שבני ישראל עצמם העזו לפעול בעצמם את אותו 'משכו וקחו לכם'. אבל בכל זאת הטעם של התוספות מרווח יותר, ולכן הביא אדמו"ר הזקן דווקא את הטעם הזה.

אבל לכאורה יש עדיין להבין את הטעם שהביא אדמו"ר הזקן, ולמה לדבריו אין את קושיית האחרונים. שהרי אם נאמר שבכורי מצרים נלחמו רק בשבת, ולכן קוראים לזה "שבת הגדול", קשה מה היה ההיגיון של בכורי מצרים? הרי אם הם הבינו שבקרוב ימותו במכת בכורות, היה עליהם להילחם בכל ארבעת הימים?! ואם נאמר שהם אכן נלחמו בכל הימים הללו, חוזרת הקושיא למה קוראים דווקא לשבת "שבת הגדול"?

וההסבר הוא על פי ביאורו של הרבי בכמה וכמה שיחות, שהנס העיקרי של שבת הגדול הוא ש"בכורי מצרים" - עיקר הכוח של מצרים - נפעל בהם סוף-סוף העניין של "וידעו כי אני ה'". הם הבינו שכבר הגיע הזמן להיכנע לפני הקב"ה ולהוציא את בני ישראל ממצרים, עד ש"הלכו בכוריהם אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מהם שישלחו את ישראל, ולא רצו".

כך שבשבת הגדול אנחנו לא חוגגים את ההריגה שהיה בינם לבין עצמם, אלא את הנס של ההכרה בקב"ה שהתרחש בשבת הגדול, ולכן קוראים לו "שבת הגדול" דווקא, על פי הפסוק "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'", ומכאן שההכרה של הקב"ה בקרב הגויים מתבטאת באופן של "גדול".

נמצא שמה שאנחנו מציינים בכל שנה ב"שבת הגדול" שהיה ביום י' בניסן הוא נס ההכרה של הבכורים בהקב"ה, שהמצרים סוף-סוף הכירו בקב"ה, ודרשו להוציא את בני ישראל ממצרים.

אם כן, למחרתו ב-י"א בניסן מודגש גם העניין של ה"עבודה העצמית" בכוח עצמו באיתערותא דלתתא ובעבודת התחתון דווקא, כמו שרואים שמשה רבנו פעל ביום זה בעבודה העצמית שלו רק בכדי להועיל לבני ישראל כדלקמן בעניין 'מי מריבה'. וכך גם היה בשנה שנכנסו בני ישראל למצרים, שעברו את הירדן ביום י' בניסן, ומיום המחרת י"א ניסן התחיל העניין של העבודה העצמית לכיבוש ארץ ישראל וכיבוש שבעת העמים.

וזהו גם ענין ארבעת הימים שבהם התכוננו בני ישראל לקרבן פסח: אחרי שבשבת הגדול נפעלה ההכרה אפילו אצל המצרים בגדולת ה', אזי מתחיל סדר העבודה הפנימי של בני ישראל בהכנה ליציאת מצרים, שזהו עניינם של ארבעת ימי הביקור ממום של הקרבן קודם שחיטה, שמבואר בדא''ח שעניינם הוא עבודה עצמית בתיקון הנפש. דבר שמודגש בעיקר מי''א ניסן ואילך, אחרי הפעולה דשבת הגדול".

ב. על הסלע הך

ומכאן הוסיף הרב הראשי חוליה נוספת בשרשרת הנפלאה של התאריך י"א בניסן - יום הולדתו של הרבי: ידוע בהרבה משיחותיו של הרבי, שהעניין של משה רבנו היה מסירות נפש בפועל ממש בעבור בני ישראל, שהרי אם משה רבנו היה מדבר אל הסלע והיה מוציא מים, היתה מכך תביעה גדולה על בני ישראל, וכדברי רש"י "מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דיבורו של מקום; קל וחומר אנו". ולכן הכה משה את הסלע, כדי שלא יהיה קטרוג גדול כל כך על בני ישראל. ולמעשה מדובר במסירות נפש גדולה במיוחד, שהרי משה רבנו הסכים בכך לוותר על כניסתו לארץ ישראל - דבר שהיה חשוב לו ביותר כידוע, וזאת רק כדי שלא לגרום קטרוג על בני ישראל.

מצביע הרב שליט"א על התאריך המדויק של הסיפור של מי מריבה, שלפי החשבון היה זה ביום י"א בניסן! שהרי מובא בשו"ע שמיתת מרים היה ב-י' בניסן, ואם-כן כל הפרשה של "מי מריבה" היה למחרתו ביום י"א בניסן. הרי שביום י"א ניסן מודגשת ביותר מסירות הנפש הגדולה של מנהיג ישראל בשביל בני ישראל.

חשבתי להוסיף על זה, לאחר שבהשגחה פרטית למדתי בשבת קודש בדף היומי - במנחות דף ע"ו - שאת "לחם הפנים" ניתן להקריב גם מחיטים ולאו דווקא מסולת משובחת, ומבארת הגמרא שהטעם הוא כי "התורה חסה על ממונן של ישראל". שואלת הגמרא "היכא רמיזא?", מניין לנו עניין זה? ומתרצת "דכתיב והשקית את העדה ואת בעירם" - פסוק שנאמר למשה רבנו בפרשת מי מריבה.

לכאורה יש להבין, למה הביאה הגמרא את הראיה ש"התורה חסה על ממונם של ישראל" מכאן, ולא מהפסוק בפרשת מצורע "וצוה הכהן ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע, ולא יטמא כל אשר בבית", שמכאן רואים שהתורה חסה אפילו על כלי חרס פשוטים שאין להם טהרה, וציוותה לפנות אותם לפני שהכהן יטמא את הבית? ואם כן יש להבין למה לא הביאה הגמרא את הראיה מכאן?

ראיתי מיד שהקשו המפרשים, מדוע הקב"ה אמר למשה רבנו "והשקית את העדה ואת בעירם", ולכאורה למה צריך לצוות להשקות גם את הבהמות ממי הבאר? והרי ידוע הלימוד מהפסוק "ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת", שיש לאדם ליתן קודם כל מאכל לבהמתו ורק אחר-כל לעצמו, ואם-כן מדוע היה צריך ציווי מיוחד שיש להשקות את הבהמות? והרי החיוב הוא תמידי, שהאדם מצווה להשקות את בהמותיו אחר שמשקה את עצמו?

ומתרצים האחרונים, שמכיוון שיכולנו לחשוב שמי הבאר שהגיעו בדרך נס מיועדים רק לבני אדם ולא לבהמות, ועל זה משמיע הפסוק שמותר לתת גם להם לשתות מהמים. והחידוש הוא בפסוק שאף שהמים הגיעו לישראל בדרך נס, ולכאורה הנס נעשה רק בעבורם ולא בשביל הבהמות, באה התורה להדגיש שיש להשקות את הבהמות, כדי למנוע מהם צער.

ולפי זה יובן העניין היטב. כידוע 'לחם הפנים' היה לחם של 'נס', כמו שאמרו בגמרא במסכת יומא "נס גדול היה נעשה בלחם הפנים - סילוקו כסידורו", שהיו מניחים אותו ביום השבת, והוא נשאר חם וטרי עד השבוע הבא.

ואם כן מובן מדוע כשעוסקים ב'לחם הפנים' ורוצים להביא ראיה ש"התורה חסה על ממונם של ישראל", מביאים זאת דווקא מהעניין של 'מי מריבה' שגם שם היה מודגש העניין של הנס.

כשקראתי למחרת - בבוקרו של יום הבהיר י"א ניסן - את התהילים היומי אחרי התפילה המתאים לאותו יום בחודש, נעצרתי בפסוק "נתת ליראיך נס להתנוסס", וחשבתי, הנה שוב בהשגחה פרטית מודגש דווקא ביום של י"א בניסן את העניין של הנס, ולא רק "נס" אלא "נס להתנוסס", כי הרי כל חודש ניסן הוא חודש של ניסים, ובפרט ביום י"א ניסן, שמודגש העניין של נשיא הדור, ויה"ר שנזכה כבר ל"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל" עוד השנה.

ג. הגנרלים שאינם יודעים לשאול

כשקיבלתי השבוע את הספר החדש שלו, הבנתי וחשתי שמאחוריו שעות רבות של חוסר שינה, שכן המחבר השקיע בו את תמצית חלבו ודמו. וגם אחרי רזומה מפואר של כתיבת ספרים חשובים וחיבורים שונים ומגוונים, עדיין כל אלו לא הגיעו למה שיצא השבוע ממכבש הדפוס: "הגנרלים שלי"!

אומנם נמצאים כעת אנו בתקופה של מלחמות מגוונות בהרבה מקומות בעולם; נשיאים וגנרלים, אומות באומות, כל אלו מתגרים אלו באלו - אבל ישנם 'גנרלים' מזן אחר לגמרי. קטנים ושברירים, חלשים ושקופים, אך עם נשמה גבוהה מיוחדת מאוד. נשמות, שהרבי מכנה אותם "הגנרלים שלי".

"ילדים עם צרכים מיוחדים, מטבע הדברים, מעוררים רגשות חמלה בלב כל אדם, והמבט לו הם זוכים הוא - מבט מיוחד.

מבטו של הרבי, כל מבט, הוא מיוחד. מבטו של הרבי על כל יהודי ואל כל יהודי, ובפרט אל ילד יהודי - מיוחד ביותר הוא, וכאשר המדובר על ילדים מיוחדים - מיוחד הוא שבעתיים. מבטו המיוחד של הרבי הינו מעל ומעבר לרגישות והחמלה האנושית-טבעית. כנשיא הדור, נשיא של כל אחד ואחד מהדור, יהא מצבו אשר יהא, רואה הרבי פנימה, אל תוככי הנפש, המקום בו הילד שווה לכל הילדים.

ייתכן והגוף 'מיוחד' הוא, שונה וחריג, אך הנשמה השוכנת בו טהורה וזכה היא. הנשמה האלוקית של אותם ילדים, שווה במהותה לשאר הנשמות, ואולי אף גבוהה יותר, וככזו זקוקה היא לכל מה שנשמתו של ילד אחר דורש.

"אלו הגנרלים שלי", אמר הרבי למרת מאייר, שאחזה בזרועותיה את בנה הקטן אברמ'ל, ילד עם תסמונת דאון.

"גנרלים". זה התואר שהרבי העניק לאברמ'ל, והשימוש בלשון רבים, "גנרלים", מעיד שהרבי מעניק תואר זה לכלל הילדים המיוחדים. הגנרל ניחן באיכות שונה, נעלית מזו של יתר הלוחמים. נדרשת ממנו עשייה משמעותית יותר, כזו שיש לה משקל רב בהכרעת שדה הקרב".

במילים אלו נפתח הספר החדש, פרי עטו של ידידי ורעי היקר השליח הרב אלי' וולף, המסכם את המבוא המרגש בספרו החדש על יחס הרבי לילדים המיוחדים במשפט זה: "אלו הגנרלים שלי. אלו - הילדים עם הצרכים המיוחדים".

לפני כעשרים שנה הגיע הרב וולף עם משפחתו לשליחות במוסקבה, לנהל את משרדי ארגון "אור אבנר" הנמצאים בבירת מוסקבה, ומצודתם פרושׂה בכל רחבי מדינות ברית המועצות לשעבר. את מיטב שנותיו השקיע כאן יחד עם זוגתו וראו ברכה רבה בעמלם, עד שהגיע אותו בוקר, בו לחש לי הרב וולף: אנו שבים לארץ ישראל...

"הבנו שאין לנו ברירה. דובי שלנו עם הנשמה המיוחדת שלו חייב מסגרת לימודית - טיפולית מיוחדת. התייעצנו עם המזכיר של הרבי הרב בנימין קליין, שענה לנו, שללא ספק, רצון הרבי קודם כל, לעשות למען הילדים בבית". ועם כל הקושי והצער בצעד שכזה, הרב וולף ומשפחתו חזרו לצערנו לארץ ישראל, הכל בשביל הבן היקר הנמנה עם צבא הגנרלים של הרבי.

ומה שהחל כ"תשורה" בדמות חוברת בת עשרות עמודים, שהרב וולף הכין לקראת בר המצווה של דובי היקר, התפתח עם הזמן לספר של ממש, לאחר שגילה עוד מכתבים, שיחות, עדויות וחומר מרתק, על גישתו הייחודית של הרבי למען אותם ילדים או אנשים עם צרכים נפשיים מיוחדים.

שיטתו של הרבי מיוחדת ומגוונת. לא הרי מענה לשליח שהתלונן על הולדת נכדה עם תסמונת דאון, שהרבי מעמיד אותו על מקומו - מה שהתברר לימים, כפי שהשליח עצמו העיד להרב וולף, שהדברים החריפים של הרבי, הם אלו שהצילו את המשפחה, או מכתב מחזק לאמא, שתראה כמה ילדים בריאים ומשפחה יפה הקימה; לצד הכלה, אמפתיה ועידוד אבהי מרגיע ומרומם למישהו אחר.

זהו הרבי, נשמה כללית, הכוללת גם נשמות מיוחדות ויודעת לתת את הכוח להורים ובני המשפחה להתמודד עם כל זה - כפי שליקטם במקצועיות ובהצלחה רבה, הסופר המחונן והשליח המסור הרב אלי' וולף, למען המשפחות עם ילדים גנרלים, ובכלל - גם לכלל הציבור, שנחשף כעת לפן נוסף ובלתי מוכר של הרבי.

ולתמונת השבוע שלי: יהודה - אתה יודוך אחיך

התברכנו ב"ה בברכה מיוחדת של אירועים יפים ומגוונים לאורך כל השנה, בהם הכנסות ספר תורה, חנוכות מבנים ומוסדות שונים. אך כל אלו לא הגיעו למעמד של חנוכת "מרכז ללימוד חסידות", בתוך מרכז עסקים במרכז מוסקבה, מעמד לו חווינו ביום ראשון - יום הבהיר י"א בניסן.

בזה אחר זה התכנסו ובאו האורחים המגוונים למתחם המשרדים של הרב יהודה דווידוב, משרדי העסקים, לצד ניהול "קרן 770 רוסיה" והאגף החדש שלשמו התכנסנו: מקום מיוחד ללימודי קודש בכלל וחסידות בפרט.

אינני זוכר את השנה המדויקת, אך מזה מספר שנים יושבים אנו זה לצד זה בכל בוקר בתפילת שחרית בבית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", וכולי התפעלות ממנו. הוא מתיישב ללמוד חסידות שעה ארוכה לפני התפילה, אומר בנעימות תהלים לאחר התפילה, ומוסר שיעור קצר למספר חברים מקשיבים. בשבת וחג השיעור גדול יותר.

ובין לבין, שני הטלפונים הניידים שוכבים דוממים בצד, הוא לא נוגע בהם, לא מעניין אותו העסקים, אין דיבורים בתפילה. כל כולו מקיים בתפילה את מה שלמד ולומד בספרי החסידות הרבים, בהם הוא משקיע את מרצו וכוחו.

ר' יהודה הוא תופעה מופלאה ומיוחדת של כוח רצון גדול, הבא לידי ביטוי בלימודים הקבועים שלו עם מורו ורבו הרב הראשי הרב לאזאר, ושאר החברותות שלו, ובמיוחד בשיעורים שהוא עצמו, כאמור, מוסר.

איש עם חזון ומעוף כמוהו, הופך את משרדי העסקים שלו לבית חב"ד במלוא מובן המילה. בשיא היופי וההידור, ובתאריך מושלם - יום הבהיר י"א ניסן, נפתח המשכן הקבוע של בית חב"ד מספר 36 במוסקבה, במעמד מרשים וחגיגי, שכל כולו כבוד ואהבה לרבי לכבוד יום הולדתו. חברי השיעורים שלו, מפתיעים אותו בספר תורה חדש שרכשו בעבורו, והרב דוד מונדשיין מביא בשם השלוחים כתר תורה מכסף טהור, הערכה והוקרה בשם כלל השלוחים ברוסיה, על עזרתו הקבועה למען השלוחים ובני משפחותיהם.

בהזדמנות זו, אתן שבח והודיה לקב"ה, שבמוצאי שבת קודש - אור ליום הבהיר י"א בניסן, נכנס בית חב"ד מספר 35 למשכנו המרווח והחדש, ובמעמד הרב הראשי הרב לאזאר שהגיע לקבוע את המזוזה, החלה הפעילות הקבועה של בית חב"ד "שאגאל" בשכונת "זיל". ברכתי, ברכת אב, לבן היקר הרב שאול שמעון, שיהיה המקום צר מלהכיל את הרבים, והמקום יגדל ויתפתח בע"ה לכלל היהודים הרבים בשכונה הגדולה, לתפארת ולנחת רוח רבנו נשיאנו.

חג פסח כשר ושמח!

שייע

הדמעות בבדיקת החמץ ושריפת ה'שיורי מצווה' בצילו של מרן גאב"ד 'העדה החרדית'

ערבי פסחים בעיה"ק ירושלים בצל לב הפועם של עולם ההלכה בשכונת 'הר נוף' שם, במעונו של מרן פוסק הדור גאב"ד 'העדה החרדית' הגאון רבי משה שטרנבוך, שם זכו הנוכחים לשעות של התעלות בצילו, שהחלו בבדיקת חמץ מדוקדקת והסתיימו הבוקר בלהבות האש בחצר הבית.

אמש, עם דמדומי חמה, בדק מרן פוסק הדור את החמץ, תוך שהוא מטריח את עצמו בגופו, עובר פינה אחר פינה, חור וסדק, בחיפושים אחר החמץ.

במרכז הבדיקה בדק מרן את "עמודי התורה" – ארונות הספרים העמוסים בכתבי יד ובספרי פסיקה. הגר"מ שטרנבוך עבר בין המדפים תוך שהוא בודק כל ספר מתוך חביבות מצווה שאין לה שיעור.

ברגעים שלאחר הבדיקה, בעת אמירת נוסח ה"כל חמירא", נשמע קולו בקודש של פוסק הדור כשהוא נשנק בבכי בדמעות שליש תוך שהוא מתפלל על ביעור ה"חמץ שבלב" ועל גאולתם הקרובה של ישראל בקרוב.

הבוקר, מיד לאחר תפילת שחרית, יצא פוסק הדור אל חצר ביתו נאווה קודש למעמד "ביעור חמץ".

כמנהג חסידים ואנשי מעשה, דאג פוסק הדור לשרוף במדורה גם "שיורי מצווה" – שאריות מארבעת המינים של סוכות האחרון, וכן חתיכות בצק מ"הפרשות חלה" שנאספו בביתו במהלך כל השנה כולה, כדי לקיים בהן מצוות שריפה.

בתיעוד נראה פוסק הדור כשהוא משתמש במקל עץ כדי להפוך את שאריות החמץ בתוך הלהבות, כשהוא מוודא שוב ושוב שהכל עלה במוקד ונשרף כליל. בסיום, נאמר נוסח ה"כל חמירא" מתוך רגשי קודש.