משום מה בכל עת כאשר מבקשים להטיף ולקרא לתיקונים משתמשים בעניין הזמן, ושוכחים כי דוקא אז זה לא הזמן לכך מפני שבין כה וכה עוסקים בענין. לדוגמא בימי התשובה, עוסקים בתשובה אז לקרא לשוב בתשובה יתכן ומקלקלים מפני שבטוחים כי תשובה זה ענין לתקופת אלול ועשרת ימי תשובה ושוכחים שבכל יום אנו מתפללים ומבקשים השיבנו בתשובה שלמה לפניך וזה ענין יומיומי. כך גם בפסח, כשעוסקים בחמץ קוראים להוציא את החמץ מן הלב ולתקן היכן שצריך ושוכחים כי את החמץ הזה יש לבער בכל השנה ולא רק בערב פסח
ישנם דברים שצריכים להיות חרותים בראשו של האדם בכל השנה ואז הכל היה נראה אחרת, חייבים להחזיק רשימה של נושאים שעליהם צריך לחשוב בכל יום. נכון שישנם דברים שמזכירים בתפילה בכל יום אבל שוכחים כי מדובר במצות אנשים מלומדה ולא משקיעים יותר מדי זמן לכך. החכמה היא לחנך את האדם לחיות את החיים האלה בכל חייו, וכאשר מגיעים לחג הפסח זה הזמן לחשבון נפש לראות האם החמצתי השנה או ששרפתי ב"ה את החמץ הזה והגעתי לפסח בלי חמץ. נכון שיש מצוה מיוחדת של ביעור חמץ בערב פסח, אבל את החמץ הפנימי צריך לבער בכל יום
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.