הממלכתיות
שקרסה: כשקידוש המוסדות מפרק את גוש הימין ודורס את עולם התורה
השבת האחרונה סיפקה רגע של אמת מזוקקת, כזה שחושף
את השורש הרעיוני המשותף לכלל גווני הציונות הדתית – מהאגף המתון והפרגמטי ועד
לאגף החרד"לי והימני ביותר. כאשר מביטים על המתרחש בבתי הכנסת של הציבור
הדתי-לאומי, מתגלה אחדות דעים מפתיעה: בין נפתלי בנט ומתן כהנא סולברג מחד, לבין
בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, והרב שמואל אליהו ובנו עמיחי מאידך.
כולם, ללא יוצא מן הכלל, נעמדו דום בחרדת קודש אל
מול ארון הקודש הפתוח, ונשאו את "התפילה לשלום המדינה". בנוסח קבוע
ובלתי מתפשר הם בירכו לא רק את מוסדות השלטון המופשטים, אלא הלכה למעשה את המערכת
המשפטית והפרלמנטרית כפי שהיא מתנהלת כיום – כולל "שריה ויועציה",
ובכללם היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, וכן את מוסד הכנסת שבראש ישיבותיה
עומד אחמד טיבי המכתיר של מתן כהנא.
אין כאן מקריות ואין כאן פליטת פה. מדובר בתוצאה
ישירה ובלתי נמנעת של התפיסה המשיחית-ממלכתית המגדירה את המדינה החילונית
כ"אתחלתא דגאולה". מרגע שהמוסד המדיני הופך לערך מקודש בפני עצמו, כל
המחלוקות הפוליטיות של ימי החול מתגמדות אל מול החובה הדתית-לאומית לציית למערכת
ולכבד את סמליה.
זו הסיבה לכך שמי שמצפה להכרעה אידיאולוגית בלתי
מתפשרת מצד נציגי הימין הדתי, נידון לאכזבה חוזרת ונשנית. אין הבדל מהותי בין
נציגים כמו סמוטריץ' ובן גביר לבין דמויות כמו נפתלי בנט, מתן כהנא או השופט נעם
סולברג. כולם יונקים מאותה תשתית מחשבתית שלפיה בשעת מבחן – המדינה, חוקיה
ומוסדותיה הם הקובעים.
ההיסטוריה הקרובה כבר הוכיחה זאת ברגעי הכרעה
כואבים. אפילו דמות סמכותית ומרכזית הרב חיים דרוקמן ז"ל ממרכז שפירא, הכריע בזמן
תוכנית ההתנתקות מגוש קטיף כי שלמות המערכת הצבאית והממלכתית גוברת, וכי אסור
לקרוא לסירוב פקודה. כאשר קדושת הממלכתיות גוברת על הכל גם כשהיא סותרת ומנוגדת
לתורה הקדושה, התוצאה בשטח ידועה מראש.
יתרה מכך, לממלכתיות הזו יש מחיר פוליטי וציבורי
כבד שמשולם בראש ובראשונה על חשבון הציבור החרדי. לאורך הקדנציה האחרונה, התיישרות
זו עם המערכת הובילה לדריסת הציבור החרדי וצרכיו, והביאה בסופו של דבר לאסון של
פירוק גוש הימין. במבחן התוצאה, נציגי הימין הדתי ובראשם סמוטריץ' ובן גביר אינם
יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם ולומר "ידינו לא הקריסו את גוש הימין", שכן
הבחירה בשיח ממלכתי ובצייתנות לכללי המשחק של המערכת היא שהובילה לשבר.
השמאל שולט בנרטיב והליצנים של הימין הוכיחו שוב שהם אפסים ונגררים אחרי השמאל
השולט במדינה.
כל עוד הבסיס הרעיוני של הציונות הדתית ממשיך
לקדש את מוסדות השלטון הקיימים ולראות בהם חלק מתהליך הגאולה, כל דור חדש של
מנהיגים שיצמח מתוך הערוגה הזו – חריף ולוחמני ככל שיישמע לפני הבחירות – יתיישר
בסופו של דבר לפי אותם כללי משחק ממלכתיים ומשפטיים. מי שבוחר לתת את קולו לדרך
הזו, ולהצביע לאותם מפלגות, צריך להבין שהוא אינו משנה את השיטה, אלא מטפח את הדור
הבא של הממלכתיות הפשרנית. ובינתיים, בזמן שהציבור החרדי והימין משלמים את המחיר,
תמשיכו לעמוד דום ולברך את גלי בהרב-מיארה ואת אחמד טיבי הטירוריסט – שעושה לכולנו
בית ספר למנהיגות נחושה בלי לפחד.

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.