אין מוכרים עקרונות בעבור הישגי השעה

 אין מוכרים עקרונות בעבור הישגי השעה

פרשת חיי שרה

מאת הרב אליעזר שמחה ווייס

בימים אלה, כאשר מתנהל משא ומתן להקמת ממשלה, ניצבות בפני נציגי הציבור הכרעות חשובות הנוגעות לעולם התורה, לגיוס בני הישיבות ולשמירת אורח חייהם של שומרי התורה והמצוות. חובתם לדאוג לצורכי הציבור שהם מייצגים: לאפשר ללומדי התורה להמשיך בלימודם, ולדאוג למבקשים לשרת מתוך נאמנות לתורה ולהלכה ולשמור על קדושת המחנה, על השבת ועל הכשרות. לצד כל אלה, עליהם לזכור כי אין להקריב עקרונות יסוד של התורה והיהדות תמורת הישג פוליטי, חשוב ככל שיהיה.

פרשת חיי שרה מלמדת אותנו לחשוב לדורות. במעשיו של אברהם אבינו אנו רואים כיצד הוא מבסס את עתידו של עם ישראל, עומד על העקרונות ואינו מסתפק בפתרון נוח לשעה.

כאשר אברהם מבקש לרכוש את מערת המכפלה לקבורת שרה אמנו, הוא מנהל משא ומתן עם עפרון החתי. עפרון מציע לו את השדה ואת המערה ואומר:

״הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ״.

לכאורה, זו הצעה נדיבה. אולם אברהם עומד על כך שישלם בעבור המקום, כפי שנאמר:

״וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף״.

מדוע חשוב לו כל כך לשלם, כאשר מציעים לו לקבל את המקום במתנה?

אברהם אינו רואה לנגד עיניו רק את הצורך המיידי בקבורת שרה. הוא מביט גם אל הדורות שיבואו אחריו ואל הקשר של עם ישראל לארץ ישראל. הוא מבקש לבסס בעלות ברורה על המקום, שלא תהיה תלויה ברצונו הטוב של אדם אחר ולא תהיה נתונה לערעור.

רכישת מערת המכפלה היא מעשה בעל משמעות לדורות. המקום יהיה מקום קבורתם של האבות והאמהות ויבטא את אחיזתו של עם ישראל בארצו. משום כך אברהם אינו מסתפק בהבטחה או במחווה של נדיבות, אלא מקפיד להשלים את הרכישה לעיני בני חת.

אותה אחריות לעתיד ניכרת גם בשליחותו של אליעזר למצוא אישה ליצחק. אברהם משביע אותו:

״לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ״.

אברהם יודע כי הבית שיקים יצחק ישפיע על דורות רבים. הוא מבקש להבטיח שהבית הזה ייבנה על יסודות רוחניים ראויים, ושממנו יימשך בניינו של עם ישראל.

כאשר אליעזר שואל מה יעשה אם האישה לא תרצה ללכת אחריו, אברהם משיב:

״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה״.

הקושי הצפוי אינו מצדיק את החזרת יצחק אל הארץ שממנה יצא אברהם. אברהם מגדיר את גבולות השליחות מראש: יש לעשות כל מאמץ להצליח בה, אך אין לפתור את הקשיים באמצעות ויתור על יסודותיה.

רכישת מערת המכפלה, הדאגה לבית שיקימו יצחק ורבקה וההקפדה שיצחק לא יעזוב את הארץ מבטאות אחריות אחת: לבנות את עתידו של עם ישראל על יסודות איתנים. אברהם חושב על יצחק, על יעקב ועל הדורות שיבואו אחריהם. הוא יודע שהחלטותיו בהווה ישפיעו על חייהם בעתיד.

חז״ל לימדונו בפרקי אבות (ב, א):

״הֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ״.

המשנה מלמדת אותנו לשקול את המחיר המיידי של קיום המצווה כנגד שכרה, ואת הרווח שבעבירה כנגד ההפסד הכרוך בה. מה שנראה כרווח באותה שעה עלול להתברר כהפסד גדול, ומה שדורש מאמץ או ויתור בהווה עשוי להביא ברכה לעתיד.

במסכת תמיד (לב ע״א) נאמר:

״אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד״.

מי שנושא באחריות ציבורית חייב לבחון את תוצאות מעשיו גם מעבר להישג הקרוב. עליו לשאול מה יצמח מן ההחלטה, למי היא תעניק כוח ואילו השלכות יהיו לה בעוד שנים.

הדברים נוגעים במישרין למשא ומתן על הקמת ממשלה. על נציגי הציבור לפעול למען תמיכה במוסדות התורה, תקציבים והסדרים שיאפשרו לבני הישיבות להמשיך בלימודם. עליהם לעמוד גם על זכותם של החיילים לקיים את מצוות התורה במהלך שירותם. שמירת השבת והכשרות וקדושת המחנה מחייבות מענה מעשי, ברור ומחייב, שיאפשר לחייל למלא את תפקידו בנאמנות בלי להידחק לעבור על ההלכה.

הדאגה ללומדי התורה והדאגה לחיילים שומרי המצוות הן חלק מאותה אחריות ציבורית. אין להשלים עם פגיעה בלימוד התורה, ואין להשאיר חייל המבקש לשמור מצוות להתמודד לבדו עם קשיים הנוגעים לאמונתו ולאורח חייו. נציגי הציבור נדרשים לפעול למען שניהם ולעמוד על כך שהנאמנות לתורה ולהלכה תישמר בבית המדרש ובמחנה הצבאי.

לשם כך נדרשים משא ומתן, עבודה מאומצת ולעיתים גם נכונות לפשרות בעניינים מעשיים. אולם הרצון להשיג הישג מסוים אינו פוטר מבחינת משמעותה של השותפות הפוליטית כולה. כאשר שותפות מעניקה כוח לגורמים שעמדותיהם מנוגדות לעקרונות יסוד של התורה והיהדות, חובה לבחון את מטרותיה ואת השפעתה על עתידו של עם ישראל.

ארץ ישראל היא נחלתו של העם היהודי, וחיינו בה צריכים להיות מושתתים על תורה ומצוות ועל נאמנות למסורת ישראל. זהו יסוד שעלינו לשמור עליו גם כאשר צורכי השעה דוחקים.

כאשר שוקלים להישען על מפלגות שאינן שותפות לתפיסה הזאת כדי להשיג רוב בכנסת, יש לשאול מה הן מבקשות לקדם ומה יהיו ההשלכות של הכוח שיינתן להן. מספר המושבים שהן מוסיפות לממשלה הוא רק אחד השיקולים. יש לבחון גם את ההתחייבויות שיינתנו להן ואת השפעתן על דמותה היהודית של המדינה.

מי שנושא בשליחות ציבורית חייב לדעת להגיע להסכמות. לעיתים נדרשות גמישות וסבלנות, ולעיתים יש להתפשר על תקציב, על לוח זמנים או על דרך הביצוע. אבל הנאמנות לתורה ולהלכה אינה יכולה להפוך למטבע עובר לסוחר. אין להעמיד עקרונות יסוד למכירה תמורת תקציב, תפקיד או הבטחה פוליטית.

האחריות הציבורית אינה מסתיימת ביום הקמת הממשלה או בתום כהונתה. לצד השאלה אם הושג רוב של שישים ואחד חברי כנסת, יש לשאול איזו ממשלה תקום, על אילו יסודות תעמוד ומה תהיה השפעתה על עתידו הרוחני והלאומי של עם ישראל.

ייתכן שהסכם מסוים יעניק הישג משמעותי היום, אך יאפשר פגיעה חמורה ביסודות חיינו בהמשך. במקרה כזה, גם את ההישג המיידי יש לשקול כנגד המחיר שישלמו הדורות הבאים. תקציבים והטבות אינם מצדיקים כל תמורה, והצלחה במשא ומתן אינה נמדדת רק במה שהתקבל.

דווקא כאשר קשה להשיג רוב והלחץ הפוליטי גובר, נבחנת נאמנותם של נציגי הציבור לעקרונות שעליהם הופקדו. עמידה על עיקרון כרוכה לעיתים במחיר. בשעה כזאת נדרשים שיקול דעת, אומץ ונכונות לשאת באחריות, לצד המשך המאמץ להשיג את צורכי הציבור.

פרשת חיי שרה מלמדת אותנו כי אברהם אבינו נשא לנגד עיניו את הדורות הבאים. הוא ביסס את אחיזתו בארץ, דאג לבית שממנו ייבנה עם ישראל והקפיד על המשך דרכו של יצחק. גם כאשר נדרש להתמודד עם קשיים, הוא לא ויתר על היסודות.

זו חובתם של הנושאים באחריות הציבורית בדורנו: לדאוג לצורכי הציבור, לחזק את לומדי התורה, לעמוד לצד החיילים המבקשים לשמור על קדושת המחנה, על השבת ועל הכשרות, ולשמור על יסודות התורה והיהדות. את כל אלה יש לקדם מתוך ראיית העתיד ומתוך הכרה בכך שהחלטות ההווה יעצבו את חיי הבאים אחרינו.

אין מוכרים עקרונות בעבור הישגי השעה. הנאמנות לתורה, לארץ ישראל ולייעודו של עם ישראל מחייבת אותנו גם כאשר העמידה עליה קשה. זו האחריות שלמדנו מאברהם אבינו, וזו המורשת שעלינו להעביר לדור הבא.

בכבוד רב
הרב אליעזר שמחה ווייס