לוט ואברהם אבינו — האחריות לחינוך הדור הבא

 

לוט ואברהם אבינו — האחריות לחינוך הדור הבא

מאת הרב אליעזר שמחה ווייס

בפרשת וירא אנו רואים את ההבדל שבין דרכו של אברהם אבינו לדרכו של לוט. אין זה רק סיפור על שני אנשים שבחרו לעצמם מקומות שונים. התורה מלמדת אותנו כאן יסוד גדול בחינוך הבנים והבנות: הדרך שבה אדם בונה את ביתו, הסביבה שבה הוא בוחר לחיות והדוגמה האישית שהוא נותן — כל אלה משפיעים על הדור הבא.

בפרשת לך לך מסופר שלוט בחר לעצמו את כיכר הירדן, לאחר שראה כי כולה משקה. הבחירה נראתה טובה מבחינה גשמית. בהמשך נאמר: ״וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם״, ולאחר מכן אנו מוצאים אותו יושב בסדום, שאנשיה היו רעים וחטאים לה׳ מאד.

התורה אינה מגלה לנו את כל מחשבותיו של לוט, ואין בידינו לקבוע שכל מה שאירע לו נבע מבחירה אחת. אולם סדר הדברים מעורר אותנו להתבונן: בחירה הנראית בתחילתה כדאית ומוצלחת עלולה להוביל את האדם למקום שלא חשב להגיע אליו. כאשר אדם שוקל את טובת ביתו, אין די בכך שיבחן מה נראה טוב באותה שעה. עליו לחשוב גם על ההשפעה שתהיה לבחירתו על בני ביתו ועל חינוכם לאורך ימים.

יסוד זה נוגע במיוחד לחינוך ילדינו. אין החינוך מסתכם בבחירת מוסד טוב, ברישום לישיבה או בבית ספר ראוי. הילדים לומדים גם ממה שהם רואים בבית, מן ההקפדה על קיום המצוות ומן היחס שאנו נותנים לדברי התורה. הם מבחינים היטב אם התורה היא יסוד קבוע בחיינו או שמא יש דברים שאנו מקפידים עליהם רק כאשר הדבר נוח לנו.

שמעתי פעם מפי הרב משה צבי נריה זצ״ל דברים שנחרתו בזיכרוני. במשך השנה משקיעים המחנכים מאמצים רבים כדי לחזק את הבחורים בתורה וביראת שמים, ובייחוד לקראת ימי החופשה. והנה, המשפחה יוצאת לחופשה בחוץ לארץ, וההורים נכנסים לבית קפה רגיל  שמספק אך ורק קפה ושותים קפה עם חלב שאינו חלב ישראל. ייתכן שבעיני ההורים מדובר בפרט קטן, אך הילד רואה ושואל את עצמו: אם בישיבה הקפידו על כך כל כך, מדוע בבית אין מקפידים באותה מידה?

אין זו רק שאלה של כוס קפה. זהו מבחן לדוגמה האישית שאנו נותנים לילדינו. האם הם רואים שהקפדה על ההלכה היא חלק בלתי נפרד מחיינו, בכל מקום ובכל מצב, או שהם עלולים להבין שיש הקפדות השייכות למסגרת הלימודים, אך בבית אפשר לנהוג אחרת כאשר הדבר נוח יותר?

כמובן, כל שאלה הלכתית צריכה להתברר על פי ההלכה ועל פי הוראת רבותינו. אין כאן מקום להכריע בשאלות הלכתיות בדרך של סיסמאות. אולם המסר החינוכי ברור: כאשר אנו דורשים מילדינו להקפיד על דברי התורה, עלינו להראות להם שגם אנו חיים על פי אותם עקרונות.

כאן מתחדד הלקח מסיפורו של לוט. התורה מלמדת אותנו להתבונן לא רק בבחירה הראשונה, אלא גם בדרך שאליה היא מובילה. מה שנראה בתחילה כעניין של נוחות או תועלת גשמית עלול להשפיע על האווירה בבית ועל דרכם של הילדים. אין פירוש הדבר שכל בחירה כזאת מובילה בהכרח להתרחקות, אלא שעלינו לשקול את הדברים מתוך אחריות לתורה ולחינוך הדורות הבאים.

אחריות ההורים אינה מסתיימת בבחירת מוסד חינוכי. יש להכיר טובה למלמדים, לרבנים, למחנכים ולמחנכות העמלים במסירות על חינוך ילדי ישראל. מלאכתם קדושה, ותרומתם לבניין הדור גדולה לאין ערוך. אולם גם המחנך המסור ביותר אינו יכול למלא את מקומם של אב ואם.

על אברהם אבינו מעידה התורה בפרשתנו: ״כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה׳״. הקב״ה מעיד על אברהם שיצווה את בניו ואת ביתו אחריו לשמור את דרך ה׳. אין זו רק זכותו של אברהם, אלא יסוד בבניין בית יהודי: האחריות אינה מסתיימת בכך שההורים עצמם הולכים בדרך התורה. מוטל עליהם לפעול כדי שגם בניהם ובנותיהם ימשיכו בדרך זו.

כך נאמר גם בתורה: ״וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם״. חינוך הבנים אינו מוטל על מוסדות החינוך בלבד. ההורים צריכים להקדיש זמן לילדיהם, לשמוע את דבריהם, להכיר את עולמם ולהיות קשובים לקשיים ולשאלות העולים בלבם. אי אפשר למסור את כל מלאכת החינוך לישיבה או לבית הספר, ולצפות שהכול ייעשה מאליו.

עלינו להתבונן גם בתופעה הכואבת של צעירים המתרחקים מן התורה ומן הדרך שעליה גדלו. כל מקרה הוא עולם בפני עצמו, ואין להטיל את האחריות באופן גורף על ההורים, על המחנכים או על הצעירים עצמם. לכל אדם יש בחירה חופשית, ולכל בית נסיבות משלו. אולם כאשר אנו רואים בן או בת המתרחקים, עלינו לשאול את עצמנו בכנות: האם ידענו מה מעסיק אותם? האם היה להם למי לפנות בשעת קושי? האם מצאו בבית אוזן קשבת, או שמא היינו עסוקים כל כך בסידורים ובטרדות, עד שלא נותר לנו די זמן לשוחח עמם ולהקשיב להם?

חשבון נפש אינו חולשה ואינו ויתור על עקרונות התורה. להפך, הוא חלק מן האחריות המוטלת עלינו. אין אנו רשאים להסתפק בהאשמת הדור הצעיר, ועלינו לבדוק תמיד מה עוד אפשר לעשות כדי לקרב, לחזק ולסייע לילדינו להמשיך בדרך אבותינו.

שלמה המלך אומר: ״חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ״. אין פירוש הדבר שכל ילד יקבע לעצמו את דרך התורה, חלילה, אלא שיש להכיר את טבעו ואת כוחותיו של כל ילד, ולדעת כיצד להדריכו. יש ילד הזקוק להסבר, יש ילד הזקוק לעידוד, ויש ילד שבראש ובראשונה צריך לדעת שהוריו מקשיבים לו ומבינים את מצוקתו. דרך התורה אחת היא, אך מלאכת החינוך מחייבת אותנו למצוא את הדרך הנכונה להחדיר אותה ללבו של כל ילד.

גם כאן אנו חוזרים להבדל שבין אברהם אבינו ללוט. אצל אברהם אנו מוצאים אחריות מפורשת להמשך הדרך: ״אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו״. אברהם אינו מסתפק בכך שהוא עצמו עובד את ה׳; הוא דואג להנחיל את הדרך לבני ביתו. זהו היסוד שעלינו ללמוד ממנו. בית של תורה אינו נבנה רק באמצעות דרישות והוראות, אלא גם באמצעות דוגמה אישית, קשר עם הילדים והקניית אהבת התורה ויראת שמים בתוך חיי היום־יום.

בפרשתנו אנו רואים גם את לוט מתמהמה לצאת מסדום, עד שהמלאכים אוחזים בידו ובידי בני ביתו ומוציאים אותם מן העיר. התורה מתארת זאת במילים: ״וַיִּתְמַהְמָהּ״. אין צורך להוסיף על דברי התורה ולפרש את כל מניעיו של לוט. די לנו בתמונה שהתורה מציגה: כאשר הגיע רגע ההכרעה, לוט התקשה לצאת מן המקום שבו ישב.

יש בכך לימוד חשוב לחינוך הדור הבא. אל לנו להמתין עד שהמרחק בין הילדים לדרך התורה יגדל, ועד שהקשר עמם ייעשה קשה יותר. החינוך והקשר נבנים יום אחר יום: בשיחה קצרה, בזמן שאנו מקדישים לילד, בתשומת לב לקשייו ובדוגמה האישית שאנו נותנים לו. כאשר מתעוררת בעיה, חשוב לטפל בה במסירות, אך טוב יותר לבנות מראש קשר המאפשר לילד לשתף את הוריו גם כאשר הוא מתלבט או מתקשה.

אין הדברים באים להמעיט בערכם של מוסדות החינוך, ואף לא לטשטש את גבולות ההלכה והמסורת. להפך: ככל שאנו מבקשים להעמיד דורות של בני תורה ויראי שמים, עלינו להבין את גודל האחריות המוטלת על הבית. עמלם של המחנכים, מסירותם של ההורים והדוגמה האישית שהם נותנים צריכים להצטרף יחד כדי להעמיד דור הממשיך בדרך אבותיו.

לוט ואברהם אבינו מציבים לפנינו שתי תמונות המעוררות אותנו לחשבון נפש. אצל לוט אנו רואים אדם שבחר תחילה במקום שנראה טוב בעיניו, ובהמשך מצא את עצמו בסדום והתקשה לצאת ממנה. אצל אברהם אבינו אנו רואים אדם שהתורה מעידה עליו כי ידאג לבניו ולביתו אחריו, כדי שישמרו את דרך ה׳.

זהו הלקח שעלינו לקחת עמנו מפרשת השבוע: אין די בכך שאנו עצמנו הולכים בדרך הנכונה. עלינו להשקיע בחינוך בנינו ובנותינו, להקפיד על קיום המצוות בכל מקום ובכל מצב, להכיר טובה למחנכים ולעמוד לצדם, ובעיקר לבנות בבית אווירה של תורה, יראת שמים וקשר אמיתי בין הורים לילדיהם.

נלמד מאברהם אבינו, ונקבל על עצמנו את האחריות לדור הבא. נשקיע בילדינו בעוד הם קרובים אלינו, נדריך כל אחד מהם לפי דרכו, ונעשה את חלקנו כדי שבנינו ובנותינו ימשיכו לשמור את דרך ה׳ גם אחרינו.