שיח מיוחד ומחזק לחג הסוכות
עם גיצי אש ממרן אור העולם החד"ה קוק שליט"א
כתב מהר"ם הכהן מגורי האר"י בספר "שפתי כהן" (פרשת אמור), דהסוכה "צלא דמהמנותא" - ועכו"ם לית להו הימנותא, ואם מכניסים גוי לסוכה, אז בורחת הקדושה ושבעת הצדיקים מקללים קללות נמרצות וכו'. וכ"כ מהר"ח פאלאג'י זיע"א בס' "מועד לכל חי" (סי' כ אות כו).
וכן הובא בס' "אמרי פנחס" (עניני סוכה) על הרה"ק ר' פנחס מקאריץ זיע"א שבשבת כשהיו צריכים להסיר המנורה מהשלחן, היו מכניסים השלחן בתוך הבית ושם הסיר העכו"ם את המנורה.
ובספר "חקל יצחק" מספינקא (פרשת וירא, בפסוק והשענו תחת העץ) כת', שדיבר בזה עם אביו מרן האמרי יוסף זצ"ל שאין זה מן הנכון להכניס ערל להסוכה, וכשיש צורך לדבר עמו ילכו חוץ לסוכה, ואביו הסכים לדבריו על פי דברי המשנה (פ"ק דכלים מ"ח) "החיל מקודש שאין עובדי כוכבים נכנסים לשם", ובודאי שגם לסוכה יש קדושת החיל שלא יכנס עכו"ם לתוכה. [וע"ש מה שכתב לבאר היאך הכניס אברהם את האורחים אשר כערביים נדמו לו תחת העץ למאן דאמר בסוכות היה].
ומבואר בדברי הגאון חקל יצחק שאע"פ שיש קיום מצוה של תורה בכל רגע ורגע שנמצא בסוכה, מ"מ עדיף לצאת מן הסוכה בכדי לדבר עם הגוי מה שנצרך לו, מאשר להכניסו ולדבר עמו בסוכה.
לאור האמור נשאל מרן החד"ה קוק שליט"א האם יש לטרוח ולהביא פועל נקיון יהודי לימי חג הסוכות כאשר הפועל המנקה המצוי כל השנה הוא גוי.
ואמר רבינו שליט"א, קודם כל דע לך ידידי שענין זה אינו שייך כלל לדרגתינו, הדברים הללו לא כתובים בתלמוד ובשו"ע, אלא בספרים קדושים של בעלי דרגה, ומי ששייך בזהירויות הללו צריך להיות בעל דרגה... רק מה שכתוב בתלמוד ובשו"ע זה דברים השייכים והשוים לכל נפש...
וידועה השקפתו של רבינו שליט"א בכמה דברים כעין זה, שיש אנשים המקפידים מאד בעניני כשרויות וכל מיני נושאים שהקפידא בהם היא בתורת "הידור" או "דרגה", כאשר בד בבד הם לא מקפידים על ענינים שיש בהם חיוב ממש, הן בבחי' "סור מרע", והן בבחי' "עשה טוב", וכגון שלא מקפידים על זמן ק"ש, או על יציאת שבת בזמן ר"ת שהוא ענין של ספיקא דאו' וכעזה"ד.
עוד אמר רבינו שליט"א: וחוץ מזה... כל ההקפדה שנכתבה היא דוקא באופן שמכניסים את הגוי באופן שרוצים "לכבדו", אבל אם הוא נכנס בתורת עבד לנקות ולסדר וכו', אין בזה את החשש, כי הוא לא משתמש עבור הגוי בסוכה, אלא הוא משמש ומשרת את הסוכה, ואדרבה הוא נכנס בתורת טפל אליה, ולא זו בלבד אלא שיש מקום לומר שאולי טוב להביא גוי לנקות את הסוכה, כי בזה יש ניצוץ יציאת מצרים ושעבוד כל הגויים להיות עבדי ישראל כנודע.
אח"כ אמר רבינו שליט"א, שאינו יודע אם השפתי כהן וסיעתו יסכימו לסברא זו, [ובקושטא חזינן לעיל שהרב מקאריץ זיע"א הקפיד שלא יכנס גוי גם בתורת משרת לישראל], ועכ"פ זה ברור שלגבי פשטות ושפלות המצב דידן, אין מה לחוש כלל ועיקר.
גם דבר פשוט וברור הוא שאם יש זקן שאינו יכול לקיים את מצות הסוכה בלא גוי פליפיני העוזרו ותומכו, שאכן יש לו להכנס עמו לסוכה ללא שום חשש, כיון שמכניסו בתורת "מקל ועזר", ולא מחשיבו כלל ועיקר, וכן השיב מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א לשאלה הנ"ל.
והנני להוסיף ביאור והרחבה בדברי קדשו של מרן שליט"א, דהנה כולם נסמכים בזה ע"ד ה"שפתי כהן" שכתב בחריפות על חומרת כניסת גוי לסוכה, אך לו חכמו יראו את כל דבריו שם, שמפאת קדושת הסוכה וז' אושפזין שבה, יש לשבת בה באימה וביראה ובבושה וענוה ולא ימשך אחר אכילה ושתיה שלא יבא לידי נבלה, ושוב כתב הענין של כניסת גוי לסוכה ומה שנעשה למי שמכניסו ולא שת לבו להימנותא דסוכה.
ואם כן, לאור האמור בדבריו של הרב שפתי כהן, על כל אדם לבא חשבון עם עצמו, האם הוא באמת מתנהג ביחס של קדושה לסוכה, עד כמה יש לו אימה ויראה, ואיך הוא נוהג באכילתו ושתייתו בסוכה... ואחרי זה ידון מה קורה עם הגוי שנכנס אליה...
וזהו יסוד גדול מאד לחיי האיש הישראל החפץ באמת בתיקון נפשו, שלא להתעסק בכל מיני "ענינים", בזמן שעדיין לא השלים את עצמו בחובותיו כלפי שמיא, וזו עצת יצר הרע הידועה, לתת לאדם הרגשה עילאית בהתעסקות בכל מיני "ענינים", ולהסיח את דעתו מעיקרי הדת והתורה.
זכורני מעשה שהיה בדידי שאמר לי זקן אחד שאינו מניח תפלין כמה שנים מחמת חולשתו, ואמרתי לו שהרי יש לו בביתו עובד גוי והוא יכול לעוזרו, והשיבני הזקן בתמיה עצומה, אני מתפלא עליך שאתה בן תורה וכך אתה אומר לי??... איך אני אתן לגוי ליגוע בתפלין??... הרי הוא טמא והתפלין קדושות!!!...
כמה שהסברתי לו שהעיקר שיהיו התפלין מונחות עליו, ועכ"פ בדיעבד גוי כשר לדבר הזה [וכמשנ"ת במק"א בס"ד], והשמעתי לו ציטוטים מספרי הפוסקים וכו', לא אבה שמוע לי, ואמר בפסקנות "גוי לא ראוי ליגוע בתפלין"... וכך איבד כמה שנים עד יום מותו שהיה קרקפתא דלא מנח תפלין. כמה מסכן!!
עובדא זאת יכולה לשמש לנו בדיקה אולי גם אנחנו בענינים אחרים חושבים כמו אותו זקן עם הארץ, אולי אני המסכן הגדול הרבה יותר מאותו ע"ה שלא זכה לתפלין כמה שנים, והנה הדוגמא של סוכה לפנינו, כמה אדם מפחד להכניס גוי לסוכה, שלא יברחו האושפיזין הקדושים ושלא יקללוהו, בו בזמן שהוא פוגע באשתו בסוכה, ואוכל לתאוה ושותה לשכרה וכו', או שמאריך בשיחות של דברים בטלים ללא צורך, בזמן שהיה יכול ללמוד את כל מסכת סוכה, ויתכן מאד שיהודי שנוהג כמו גוי בסוכה, מבריח את האושפיזין הרבה יותר מהר מיהודי כשר שהכניס גוי לסוכה...
אני חוזר שוב לבאר את מה שאמר רבינו שליט"א שהדברים לא שייכים לדורות הפחותים שלנו, כי רק מי שהוא קדוש בעשר קדושות ושייך ב"הרגש" של כניסת האושפיזין לסוכה, אכן עליו להזהר שלא יברחו האושפיזין ויקללוהו מפני שהכניס גוי, וכדאמרי' במתני' דידים (פ"ד מ"ו), שלפי חבת הקדש כך היא הטומאה, ובת מינה מחריב בה טפי (זבחים ג ע"א), והוא ע"ד מאמרם בסוכה (נב ע"א) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, אבל אנו הפחותים והפשוטים, יש לנו לעשות קודם חשבון נפש שמא יברחו האושפיזין מחמת הבעיות שלנו... הן מצד מצבינו הרוחני והן מצד הנהגתינו בסוכה.
פעם שאלתי את רבינו שליט"א אודות מריחת משחת אלחוש [הרדמה פורתא] לילד לפני ברית מילה, וכן שאלתיו בפעם אחרת אם יש להזהר בהנחת "קוטל יתושים", כיון שיש בזה "גרמא" להריגתם, והאם זה גם בכלל אזהרת רבינו האר"י, שמי שהוא משורש קין לא יהרוג שום בריה וכו', ואמר לי רבינו שליט"א תשובה מאהבה בתוכחת מגולה, "זה שאלות ששייכות רק לבעל שם טוב וחבורתו... לא לנו... אנחנו עסוקים בדברים חמורים שצריכים לתקן... יש לפנינו ענינים של כריתות ומיתות בית דין, ואי אפשר כלל לדבר על גרמא בפגם למי שהוא משורש קין"...
אדם שמתעסק בענינים גבוהים בזמן שהוא לא נמצא ב"קומה" שלהם, לא רק שהוא מפסיד את עבודת הקדש בעולמו, אלא שהוא מגיע לידי גאוה וגסות הרוח, בחושבו את עצמו חסיד הנוהג בסילודין, וחושב את האחרים שלא "נזהרים" כמותו בכל מיני "ענינים" שהם אנשים פחותים ורדודים, בזמן שההיפך הוא הנכון... והרי זה ככסיל בחשך הולך...
הנושא הזה הוא ארוך ואפשר לדבר ולכתוב עליו עוד המון... והזמן קצר, אך הרעיון כבר מובן... וכמובן שכל מה שכתוב כאן נאמר רק כלפי הכותב המדבר מהרהורי לבו, ומיגו דזכי להתעורר מעט לנפשיה, מזכה נמי לאחרים המבקשים להתחזק ג"כ, והיה זה שכרינו.
לסיומא דהאי פיסקא אביא לפני החברים חידוש נאה ששמעתי ממרן שליט"א בעת אמירת ההלל בימים הללו, בנוסח הברכה "לגמור את ההלל", ד"לגמור" מלשון "גמרא", [ומצינו בש"ס בכמה דוכתי לשון "גמרא גמור"], וזה בא להשמיענו שיש ללמוד את ההלל, ולא לחשוב שהוא רק שיר גרידא, אלא הרבה לימוד יש בו...
ועוד אביא לפניך חידוש שמצאתי כתוב על נייר אחד מתוך מאות דפי חידושים הנמצאים על שלחנו הטהור של מרן שליט"א, וזה לשון קדשו:
מצות שמחה. משמע החיוב לברר בדעת שקרבת ה' רק היא השמחה, וככל שמתברר הדבר בדעת, כך חלה השמחה בלב בפועל, כי צדיקים "לבם ברשותם" כדחז"ל. עכ"ל הטהור.
מצ"ב מראות קדש של רבינו שליט"א מעבודת הנענועים ואמירת ההלל בחול המועד סוכות תשפ"ו, מחזק מאד לראות את ה"שין" הבולטת במצחו של רבינו שליט"א, ואת מסירותו הגדולה לעבודת הקדש למרות חולשתו הגדולה.
בברכת מועדים לשמחה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.