אורות אדירים לימי חג הסוכות
ממרן החד"ה קוק שליט"א
סוד סוכות ופסח
שלחן וסעודת המלך ובית המלך
א. אחד שאל אותי לפי מה שמובא מהזהר הקדוש (פרשת בא) שחמץ רומז אל היצה"ר, והמצה משולה ליצר הטוב, א"כ נראה שכאילו כל השנה אנחנו אוכלים מאכל של יצה"ר, ודבר זה צריך תלמוד. [וכבר הרחיבו בזה בדרכי המוסר והדרוש ואנן את מוצא פי קדשו של רבינו שליט"א בעינן כדרכינו תמיד, ומילתא אלבישייהו יקירא מפי כה"ג בקדושה ובטהרה].
ואמר לי רבינו שליט"א, אם אתה מכיר רק חמץ בלא מצה - אז זה יצה"ר, אם אתה מכיר את המצה, אז גם החמץ הוא יצר טוב, וזה כל הבעיה שהאדם מכיר רק את העוה"ז - שהוא נקרא חמץ, אבל אם החמץ נפיק מגו המצה, אז ממילא אתה אוכל את החמץ כל השנה בתורת מצה, תורת חמץ זה "כחי ועוצם ידי", ותורת מצה זה "מעשה ה'"...
ואמר רבינו שליט"א משל כעין זה מ"רבינו הקדוש" שהיה עשיר גדול ואצלו העושר לא היה לרעתו כי הבין היטב את מעלת "רכוש גדול", שרומז אל שפע הקדושה, וממילא כל שימושו בממון היה ע"פ רצון ה' בלבד.
אם אתה אוכל בתורת חמץ דנפיק ממצה אתה משובח מכל משובח, אתה חייב לעשות חמץ כי העוה"ז הוא חמץ, אבל אל תאכל בתורת תאוה שזה נקשר בכחי ועוצם ידי, אלא תאכל בהרגשה שאתה אוכל מאת ה', האכילה היא לא מעשה שלי, יש אחד שאוכל אמונה שהבורא עולם אוהב אותו, ויש אחד שלא חושב על זה בכלל... כולם יודעים ומרגישים את זה בלי הסברים וכותרות...
אני לא מזכיר כאן את מרן המשגיח ר' חצקל לוינשטיין זיע"א שהיה אומר שבכל השנה מתחזק באמונה בברהמ"ז שלאחר האכילה ובחדש אלול מתחזק באמונה מהאכילה עצמה... אנחנו לא בדרגה הגבוהה הזאת, אני לא מגיע אליו... אבל לפחות להרגיש את המינימום... לא אמרתי "להתחזק" שזה גבוה כבר, אבל להרגיש משהו ולפחות להיות מודע לאמונה...
ואמרתי קמיה רבינו שליט"א מה שהביאו בשם ה"אבני נזר" זיע"א ע"פ הידוע שאם אדם לא אוכל ז' ימים הוא מת (ע' רמב"ם פ"ה משבועות ה"כ), ומתבאר שעד ז' ימים אדם יכול להתקיים מן האכילה, וא"כ בז' ימי הפסח אדם מתרוקן לגמרי מאכילת חמץ דא יצה"ר, ובשביעי יצא לחפשי חנם, והיינו סוד יציאת מצרים – יציאה מן היצרים הרעים כנודע וכו'.
ואמר רבינו שליט"א, בודאי שזה כך, וגם בסוכות יש את הבחינה הזאת, [בבחי' גזירה שוה ד"ט"ו ט"ו"]... בפסח אני אוכל אצל הקב"ה, ובסוכות אני בבית של הקב"ה, [בבחי' "הביאני המלך חדריו", ו"בצלו חמדתי וישבתי"], סוכות זה גדר "בעל הבית הזה", ופסח זה בחי' "בעל הסעודה הזאת", וכן "השלחן הזה שאכלנו עליו", [ע' תוס' ברכות מב ע"א, ד"ה אתכא שכ' דבפסח "אתכא דרחמנא סמכינן". וע"ש. ונפק"מ שחסרון שלחן באכילת ליל פסח יש בו דופי טפי מחסרון שלחן באכילת סוכה, וע' רפ"י דפסחים. ודו"ק בזה כי קצר המצע].
סיים רבינו שליט"א בענות קדשו, בודאי שכל זה מאיר לבד ויפה מאד להגיד את זה...
שו"ת חדשים בעניני חג הסוכות
ברכת שהחיינו על קבלת ורכישת אתרוג מהודר
ב. נשאל מרן החד"ה קוק שליט"א אודות אדם שקיבל אתרוג מהודר יומיים קודם חג הסוכות ושמח ממנו מאד, האם יברך "שהחיינו" על הנאתו.
והנה ידוע הדיון הכללי לגבי שהחיינו על מצות, דאיכא דס"ל דכיון ד"מצות לאו ליהנות נתנו" ל"א בהו שהחיינו, אכן דעת הרמב"ם שיש לאדם לברך שהחיינו על תפלין, וכן מורה ובא מרן החד"ה קוק שליט"א. [וכעת אכמ"ל בדברי הב"י והפוסקים וכמדומה שהרחבתי בזה במק"א].
ואמר מרנא שליט"א: דהגם שאתרוג בלא שאר מינים לא מהני למצוה, מ"מ לא גרע מדינא ד"זה אינו יכול וזה אינו יכול" דחייבים תרוייהו כמבואר בשבת (צג ע"ב), וה"נ הרי א"א בלא אתרוג והחשיבות מיוחסת גם אליו.
מעבר דירה בסוכות
המחשבה על השני - זה עיקר העבודה
ג. נשאל מרן הגר"ד קוק שליט"א אודות אדם שקנה דירה, ומועד כניסתו לדירה נופל בימי חול המועד סוכות, ונפשו בשאלתו, שהרי לפי הדין מותר לאדם לעבור דירה במועד - אם עובר לדירה שהיא בבעלותו.
וטעם ההיתר, כיון שהמעבר שמחה הוא לו כמ"ש בירושלמי מו"ק (פ"ב ה"ד), וע' מו"ק (יג ע"א) ובפסקי הרא"ש והריטב"א שם, ובשו"ע (סי' תקלה ס"ב) בשם "יש מתירים". [משא"כ משכירות לשכירות דאסור - משום איסור "טרחה" ו"עובדין דחול" כמבואר בלשונות הראשו'].
דא עקא, שכעת נמצא "שוכר" המתגורר עם בני ביתו בתוך אותו בית, והוא יצטרך לצאת לשכירות בבית אחר בימי חוה"מ, ונשאלת השאלה, האם מפני זה נחשב שמכשילו באיסור.
ואמר רבינו שליט"א: מצד ההלכה מותר לעשות כן, כיון שהוא בעה"ב, וזה זכותו לבא אל ביתו בכל עת שירצה, והשוכר שיעבור לשכירות אחרת הוא אנוס, ואין זה נקרא ש"מכשילו", אלא הוא עושה את שלו, וממילא המפונה מן הבית עושה מה שעושה בהיתר ולא באיסור, אלא שאין זה מידת חסד לבני אברהם יצחק ויעקב - לגרום לחבירו שיצטרך לעבור דירה בימי חול המועד שנאמר בהם "ושמחת בחגך".
[ובפרט שאין ההיתר אליבא דכו"ע, שהרי הרי"ף והרמב"ם השמיטו היתר זה, וכדהעיר בב"י שם, וע"ש ב"כף החיים" (שם ס"ק יא) ע"ד השו"ע. וע"ע בשו"ת "באר משה" ח"ז (סי' כח). ודו"ק].
והוסיף רבינו שליט"א דבר נורא, יכול להיות שיש לך את הד' מינים הכי מהודרים בעולם, ואתה יושב כל שבעת ימי החג ב"סוכת חזון איש" הכי מהודרת עם כל הדקדוקים, אבל לא קיימת באמת שום מצוה, וזה כאשר אתה יושב בסוכה ולא דואג לאחרים בזמן שיש לך יכולת לעזור להם, הן ברוחניות הן בגשמיות...
אם אתה באמת רוצה לקיים את רצון ה' במצות סוכה וד' המינים, הרי כל המטרה של השי"ת היא יציאת מצרים וקבלת התורה, ובזה אנו עסוקים כל הזמן לצאת מן המיצר ולהכנס בחדרי תורה, ואיך נוכל לראות את אחינו במיצר [הרוחני או הגשמי] ולשבת בנעם בסוכה ולשמוח וכו', הלא כל אח שלך ששבוי במיצר, מצבו מהווה חסרון בגדר "יציאת כלל ישראל ממצרים", וחסרון בגדר "ויחן שם" של קבלת התורה והמצות, שכולנו ערבים זה לזה...
בברכת מועדים לשמחה
ידידכם הקטן
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.