רגעי השבוע - פרשת נצבים וילך, שבת סליחות
המוזיקאי והספורטאי שפגשו את האיש שהבעיר בלבם את הנקודה היהודית / הניגון על עם הנבחר בין מלונות הבוטיק בהריביירה הצרפתית / היצירה שבוצעה שוב לאחר 130 שנה ברוסיה והקשר לשכונת מאה שערים / המלך בשדה
א. אתה בחרתנו
"איפה אני יכול לפגוש את מוטי? יש לי סיפור חיים לספר לו, סיפור שלי!" - כך פנה אליי ביום שישי שעבר ר' פינחס קוך, המשמש כמשגיח כשרות במפעלי מזון שונים במוסקבה. "אתה מוזמן לביתנו במוצאי שבת, לסעודת מלוה מלכה" - עניתי. הוא התייצב, נרגש ושמח.
חיכינו לא מעט זמן לאורח, עד שהמלווה שלו הסביר לי ש"מוטי מוציא את השבת, רק לאחר שהוא מסיים את כל ספר התהלים. עוד כמה דקות יסיים ואנו נגיע אליך". הם אכן באו, מוטי ערך הבדלה, שניהם נטלו ידיים והצטרפו לסעודה עם שאר המסובים, אמרו 'לחיים' ופינחס סיפר את סיפורו:
"עד גיל 18 מעודי לא הייתי בבית כנסת, באותה תקופה הרגשתי צורך למצוא משמעות לחיי וחקרתי להבין מה זה יהודי דתי. כאחד שסיים בית ספר למוזיקה, חיפשתי את היהדות דרך שירה יהודית'. את השיר היהודי הראשון שמצאתי בחיפושיי היה, של הזמר מוטי שטיינמץ. הקשבתי לקולו, שוב ושוב, והרגשתי ש'אַ פינטאלע איד' שבי נדלק באותם רגעים"!
לפני כעשור וחצי של שנים, דרך כוכבו של ר' מוטי שטיינמץ בשמי השירה החסידית. מהר מאוד הוא הגיע אל הבמות הגדולות בעולם. אברך חסיד ויז'ניץ במלוא מובן המילה, המקפיד על לבושו ודיבורו החסידי בכל מחיר, ואינו מתפשר על קלה כבחמורה. בעייני ראיתי לפני מספר שנים, עת הגיע לשיר בהתנדבות באירוע הצדעה יוקרתי למתנדבים בארגון צדקה גדול בישראל, בו השתתפתי אישית, וכאשר שם לב באמצע שירתו, שישיבת הקהל לא לגמרי בהפרדה של נשים וגברים כפי שהובטח לו מראש, מיהר לסיים את השיר וירד מהבמה.
למוסקבה הזמנתי אותו לפני 11 שנים, לשיר באירוע המרכזי לכבוד חג הגאולה י"ט כסלו. השבוע ביקר כאן בפעם השנייה. משפחת ידידי הרב גרשון לישוש ערכו חגיגת בר-מצוה לבנם, והם בחרו להביא את מוטי שטיינמץ שישמח את האירוע. חגיגה שנערכה השבוע ביום ראשון בבית הכנסת 'בלשוי ברוניא', בו הרב לישוש עושה את שליחותו המסורה, אירוע שהיה מלא מפה לפה בידידים רבים, מכל גווני הקשת היהודית המוסקבאית, אנשים שאוהבים אותו ואת משפחתו ומעריכים את פועלו המסור לכל אחד ולכל עניין, בכל זמן ודבר.
היה זה גם ערב של הודיה לקב"ה. רק חמש שנים חלפו, אבל עדיין זכורים לכולנו אותם ימי מתח וחרדה, בהם כולנו הרבינו בתפילה למען ר' גרשון, שהיה מאושפז במצב קשה מאוד לאחר שנדבק בנגיף הקורונה. התפילות קרעו שערי שמים, ור' גרשון חזר לחיים ב"ה, ואחר תהליך החלמה שנמשך חודשים ארוכים, הוא שב לתפקוד מלא ואף יותר. כעת הודינו עוד פעם לרופא כל בשר על הנס הרפואי שמול עינינו.
"זה שכרי מכל עמלי" הגיב ר' מוטי על סיפורו של ר' פינחס, ששמע מעשה זה ונזכר במעשה דומה ונפלא:
"בחג הפורים לפני שנתיים, טלפן אליי ידיד שברצונו למסור לי אישית 'משלוח מנות', הבאתי לו את כתובת המגורים של הוריי שיחיו, בשיכון ויז'ניץ בבני-ברק. כשטלפן וביקש שאצא אליו לקבל את המשלוח, עבר שם בחור צעיר, ומיד כשזיהה אותי התנפל עליי בחיבוק כשכל גופו רועד. לאחר שנרגע מעט, אמר לי 'אתה לא יודע מה עשית לי! איך ה' אוהב אותי שאני רואה אותך עכשיו!'...
אבי שמע את ההתרחשות מחוץ לבית, והזמין את הבחור להיכנס הביתה. האורח התיישב ליד השולחן, ולאחר שלגם מהכיבוד שהוגש בפניו החל לספר: "משפחתי גרה בהרצליה, וגדלתי להיות איש ספורט מצליח. לפני כשנתיים נסעתי למחנה אימונים ברומניה, ולפתע עברתי שם טלטלה נפשית. פניתי להירגע ליד שפת-הים הקרוב והתחלתי לרוץ לאורכו. ידעתי שיש בורא לעולם, נזכרתי שאנו העם הנבחר ודיברתי מעומק לבי אל ה' שיעזור לי. נעצרתי לאחר דקות ארוכות של דיבור שלראשונה בחיי יוצא מלבי, פתחתי את הטלפון וחיפשתי את המילים 'אתה בחרתנו', ועלה לי שיר בשם זה. רואים בו בין השאר אנשים רוקדים עם ספר תורה. התבוננתי בזה עשרות פעמים. אנשים שמחים ומאושרים, אנשים של עם ששמח במעמדו ובחייו. החלטתי שאני רוצה להיות נמנה על אנשים כאלו...
נכנסתי לישיבה של בעלי תשובה בבני-ברק, ואני כבר לומד בה כמעט שנה. שמעתי שאתה גר כאן בעיר והתפללתי לה', היום - בחג הפורים לפגוש אותך אישית, להכיר אותך ולהודות לך על השיר הנפלא שגרם לי להיות אדם מאושר, לומד, מתפלל ושומר תורה ומצוות"!
"הוא התארח מאז אצל הוריי מספר פעמים לסעודות שבת וחג, והיום הוא בחור עם נפש בוערת לתפילה ולימוד" - מסיים מוטי את חלקו הראשון של הסיפור, לא לפני שאני מציין, שראוי להפליא את הרגע המיוחד, שהחבר הזמין אותו לרחוב לקבל מידיו את משלוח המנות...
ב. אדם נוקף אצבע
ר' מוטי שטיינמץ, הינו כאמור מגדולי הזמרים החסידיים כיום. שירתו מתאפיינת בשילוב ייחודי של רגש עמוק, שמרנות עם איכות קולית יוצאת דופן, בקול טנור לירי, צלול וייחודי, בעל מנעד רחב המאפשר לו לבצע קטעים מורכבים לצד שירים קצביים, תוך שמירה על צליל זך ומלא בחן יהודי חסידי אותנטי.
זכה מוטי מה שכל יוצר צריך: מנהל אומנותי מומחה ומסור ובעיקר מקצועי. כזה הוא ר' רובי בנט, בנו של המלחין האגדי ר' חיים בנט מחיפה. רובי הינו מעבד מוזיקאלי מפורסם בפני עצמו, והוא שפרסם את שמו הטוב של מוטי לעולם. השילוב של העיבודים העשירים והקלאסיים עם שירה פועמת בסגנון דרמטי - כל אלו מצליחים לגעת בלבם של שומעים שונים מכל קצוות הקשת, השמעות שהגיעו לעשרות מיליונים בכל העולם!
במשך הזמן התוודעתי להרבה שירים שלו, המורכבים מטקסטים שנלקחו כמעט תמיד מן המקורות, פסוקים מהתנ"ך, תפילות וסליחות. בעיקר נזכר אני כעת בשיר הראשון ששמעתי ממנו שהיה להיט לפני כחמש עשרה שנה, על המילים: "אל הנער הזה התפללתי", ואילו את השיר "אתה בחרתנו", אותו שמע הבחור על שפת הים ברומניה - אינני מכיר.
מוטי שמח לספר עליו: "בליל חג השבועות לאחר הסעודה, אני ממהר לבית הכנסת להתחיל לומר את ה'תיקון', היות ואני אומר לאט וזה לוקח לי הרבה שעות. לפני ארבע שנים, בדרכי לבית הכנסת הגדול של ויז'ננץ, שמעתי שירה אדירה ונלהבת. כמו מגנט נמשכתי אל המקום, נכנסתי לאולם בו הרבי שלי ערך 'טיש' לכבוד החג, שכפי שהוא נוהג לערוך בכל ליל שבועות. טיש קצר של שעה בין הסעודה לאמירת התיקון.
המקום היה מלא וגדוש בחסידים, ובקושי רק פילסתי לעצמי מקום לטפס על אחד הפארענצ'עס והצטרפתי אל השירה הגדולה. זה היה מעמד שלא זכור לחסידים עד אז ומאז. חצי שעה רקד הרבי על מקומו ושר עם הציבור את הניגון 'אתה בחרתנו', שיר קצבי וחזק. היה רעד בציבור, הרגשנו התרוממות הרוח, שזכינו להיות עם נבחר ומיוחד שקיבל את התורה הקדושה על הר סיני באותו יום - חג השבועות, חג מתן תורה.
שבועיים אחר-כך הוזמנתי להופיע בעיר הקיט 'קאן' בדרום-מזרח צרפת השוכנת בהריביירה הצרפתית, בחתונה שנערכה ביום ראשון. הייתי שם כבר בשבת, לבוש בבגדי שבת החסידיים שלי, עברתי בעיר מפורסמת זו, ליד מלונות יוקרה, בוטיקים של מעצבים וחופים חוליים, התבוננתי לנפשי, ודווקא כאן במקום הגשמי כל-כך, נזכרתי בשירת הרבי שלי באותו ליל חג השבועות, הרגשתי יותר מכל פעם וחזק מכל רגע את ה'אתה בחרתנו'. לא הפסקתי לנגן את זה באותה שבת. חזרתי לארץ, הישר לאולפן הקלטות. לא התפשרתי על איכות וכסף. השתדלתי להביא את אותה תבערה חסידית בליל שבועות בבני ברק, אשר אכן הדליקה ניצוץ יהודי של הספורטאי היהודי על חוף הים ברומניה שהיום יושב ולומד בבני ברק.
לצדה של הצלחות, מגיעות לא פעם קנאה. שבוע לפני שמוטי ורובי הגיעו למוסקבה, הם הוזמנו להופעה יוקרתית, גדולה ומתוקשרת במבצר עתיק בפורטופינו שבאיטליה. זה כבר היה מדי הרבה לאותם קנאים, שלא התאפקו וכתבו דברי לעז שקריים על אופי והתנהלות האירוע, בפלטפורמות שונות ברשתות האינטרנט. "ביטחוני בהקב"ה חזקה וגדולה, ואינני מרגיש צורך לחקור מי עשה זאת נגדי" - אומר לי מוטי על אותם אנשים, מתוך אמונה חזקה המלווה אותו לאורך כל הדרך, אמונה שגורמת לו להישאר בצניעות ובענווה ולדעת שכל הכישורים שלו, אך ורק מתנת שמים.
למחרת כשהגיעו לבקר במרכז החסד היהודי, אמרתי למוטי שפשט חדש עלה לי בדברי חז"ל במסכת חולין: "ואמר רבי חנינא, אין אדם נוקף אצבע מלמטה עד אשר גוזרים עליו מלמעלה". הפירוש הידוע הוא, שאדם לא מקבל מכה באצבעו שיוצא ממנה דם, אלא אם כן גזרו עליו בשמים שכך יקרה לו.
בעידן של היום, כאשר אצבעות האדם עוברות במהירות על מסך הטלפון הנייד, ויכולות ברגעים אחדים ממש, להעביר חלילה לשון הרע על השני, להמציא סיפורי בדיה נגד האחר - על הנפגע לזכור, שאין אדם נוקף אצבע, האצבע של הפוגע לא זזה לבד, אלא גזרו על-כך משמים. זו עבודת האמונה והביטחון שלנו לדעת ולהאמין כי הפוגע הוא רק "גרזן ביד החוצב", הכול מאת השם יתברך. לזכור ששום אדם אינו יכול להרע או להיטיב לנו, אלא אם כן הדבר נגזר עליו מלמעלה.
וכך כותב רבנו בחיי ב'שער הבטחון': "אבל עניין אויביו ומקנאיו ושונאיו, יבטח בעניינם על ה', ויסבול את איבתם, ואל ישלם להם כמעשיהם, אלא ייטיב להם ויגמול חסד עמהם בכל מה שיכול לגמול עמהם" - דברים נפלאים שכל אחד כדאי וחייב לשנן לעצמו, וזה גורם למנוחת הנפש, ומשחררת אותו מכעס, רצון לנקמה או נטירת טינה כלפי האדם שפגע בו, מתוך הבנה שהנזק היה מגיע אליו בכל מקרה בדרך זו או אחרת.
ג. בין מאה שערים לקלינינגרד
מכתב לא שיגרתי הגיע השבוע לעיר 'קלינינגרד' ובשמה ההיסטורי הקודם 'קניגסברג' במזרח רוסיה, לכבוד ציון מאה ושלושים שנה להקמת בית הכנסת הגדול והמפואר בעיר. המבנה המרשים, שהיה בית הכנסת היחיד בשטחי רוסיה של היום שנחרב כליל בלהבות ליל הבדולח, הוקם מחדש מאפרו בחלוף שמונים שנה בדיוק על אותם יסודות היסטוריים.
רגע היסטורי התרחש במהלך האירוע שנערך שם ביום שלישי, כאשר מקהלת בית הכנסת החלה לשיר את היצירה "שאו שערים ראשיכם". יצירה זו הולחנה על ידי המלחין אדוארד בירנבאום, ששימש כחזן הראשי בקניגסברג, במיוחד לרגל פתיחת בית הכנסת לפני מאה ושלושים שנה בדיוק. השמעתה מחדש והביצוע התיאטראלי המדויק באותו היכל, הדהדו את נצח ישראל ועוררו התרגשות עזה בקרב הקהל. צלילים אלו התמזגו עם נגינת הכינור המרטיטה של היצירות "כל נדרי" ו"א אידישע מאמע", שהכניסו את המשתתפים לאווירת ההתעוררות של ירח האתנים.
בפתיחת האירוע הוקראה איגרת מיוחדת ששיגר לרגל המאורע, הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, בה עמד על ההשגחה הפרטית שבחשיפת היסודות המקוריים עליהם נבנתה הקהילה כיום, בה ציין את שמחתו: "השינוי הרוחני שעבר המקום - מבית כנסת שהיה בעבר ליברלי לבית כנסת המנהיג כיום קהילה אורתודוקסית, הוא ההוכחה העמוקה ביותר לכך, שהלב היהודי תמיד שואף אל המקור הטהור".
התרגשות נוספת נרשמה לקראת האירוע, בפתיחת תצוגה מרהיבה במוזיאון שבבניין, עם תמונות היסטוריות מבית הכנסת "בעל התניא שול" בירושלים, בשילוב מכתב ששוגר לכבוד המאורע על-ידי אאמו"ר שליט"א, סבו של השליח בעיר, בני היקר הרב אברהם ברוך שיחי'. המכתב חשף סגירת מעגל היסטורית: לפני מאה ושלושים שנה, נגיד נכבד מעיר זו 'קניגסברג' בשם ר' יצחק שו"ב, תרם להקמת בית הכנסת חב"ד "אהל יצחק" בשכונת מאה שערים בירושלים. כעת, נכדו של צאצא של מי שהיה ממייסדי אותו בית כנסת ירושלמי, משמש בעיר זו, כשליח חב"ד להפריח את החיים היהודיים בעיר מוצאו של התורם!
וכך כותב אבי מורי שיחי' במכתבו לכבוד ראשי וחברי הקהילה היהודית המעטירה בקלינינגרד:
בשם הנהלת ארגון החסד הוותיק "כולל חב"ד", יסודתו בהררי קודש על ידי הוד כ"ק האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע זי"ע, הנני משגר אליכם את ברכותינו החמות והלבביות לרגל המאורע ההיסטורי והמרגש - חגיגות 130 שנה להקמת בית הכנסת המפואר בעירכם. סמלי הדבר שציון דרך מרשים זה נחגג סמוך ליום הסגולה ח"י באלול, יום הולדתם של שני המאורות הגדולים, מרן הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ורבנו הוד כ"ק האדמו"ר הזקן זי"ע. זוהי עת רצון והזדמנות מיוחדת להעלות על נס את הקשר המופלא שנרקם בין עירכם לעיר הקודש ירושלים.
כאשר מתבוננים בהיסטוריה המפוארת של עירכם, נחשפת לעינינו השגחה פרטית מדהימה הקושרת בין 'קלינינגרד' - 'קניגסברג' דאז, לבין עיה"ק ירושלים תובב"א: בלב שכונת מאה שערים, בצמוד למשרדי כולל חב"ד ובית התבשיל הוותיק "אשל חב"ד", ניצב על תילו בית הכנסת דחסידי חב"ד-ליובאוויטש "אהל יצחק". בית כנסת זה נבנה גם הוא בדיוק לפני 130 שנה, בעזרתו של גביר יהודי יקר מקניגסברג בשם ר' יצחק שו"ב ז"ל, שתרם את רוב הוצאות הבנייה, ועל-שמו נקרא המקום. על הקיר המערבי של בית הכנסת קבוע לוח שיש המנציח את התורם הנכבד וכאשר הגיעה השמועה מקניגסברג לירושלים, כי ר' יצחק התורם נפטר לבית עולמו, הזמינו הגבאים המסורים, בעלי מידת הכרת הטוב, לוח שיש נוסף כדי לציין את יום פטירתו - ט"ז בטבת, ואנו נמצאים כעת בשנת המאה לפטירתו.
כמה מופלאה היא ההשגחה העליונה: כיצד רבה הראשי של רוסיה, הגאון החסיד רבי בערל לאזאר שליט"א, השיב כגמולו הטוב לאותו תורם ולעירו, בכך שהביא לעירכם קלינינגרד אברך צעיר ונמרץ לשמש כשליח הרבי מליובאוויטש. אברך זה הוא נכדי היקר, הרב אברהם ברוך דייטש שיחי', אשר יחד עם משפחתו שיחיו מסורים לכל ולכל בני הקהילה היקרה. נכדי השליח, הינו צאצא של מייסד בית הכנסת חב"ד במאה שערים, סב-סבי הרה"ח רבי ישראל שמעון שיין ע"ה, שהיה מחשובי חסידי הרבי ה"צמח צדק" זי"ע.
כמה נפלאים דרכי ה': קניגסברג תרמה לבניית בית תפילה בירושלים, וירושלים מחזירה אהבה בדמות שלוחי הרבי המאירים את קלינינגרד! כעת, בעומדכם יחדיו ביום ח"י אלול לציין 130 שנה לבית הכנסת, יביט לבטח ממרומים התורם ר' יצחק ז"ל. בוודאי תגל נפשו לראות את האברך הצעיר, נכדי היקר הרב אברהם-ברוך ומשפחתו שיחיו - שלוחי הרבי בעיר שלכם, שהם צאצאיו של היהודי הירושלמי שהקים את בית הכנסת כאן בירושלים - סגירת מעגל שמימית היא שהם זוכים להפיץ אור ותורה בעיר קלינינגרד, בעוד בית הכנסת "אהל יצחק" ממשיך לעמוד על תילו להאיר ולהשפיע בירושלים הקדושה.
יהי רצון שתמשיכו להגדיל תורה ולהאדירה, תזכו לראות בהמשך שגשוגה של הקהילה, ומתוך הבית המפואר והחי הזה, נזכה בקרוב ממש לבניית בית מקדשנו ותפארתנו בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו.
הקהילה בקלינינגרד, שעדיין נתונה תחת רשמיו העזים של המעמד ההיסטורי, מתכוננת כעת בהתרגשות רבה לקראת חודש חגי תשרי. שרשרת האירועים המרוממים צפויה להגיע לשיאה בקרוב, עם הכנסת ספר תורה חדש ומהודר אל היכל בית הכנסת, באירוע גדול שיערך בע״ה בין כסה לעשור.
ולתמונת השבוע שלי: המלך בשדה
יום שני, עם תאריך כל כך חשוב ומשמעותי: ח"י באלול, בדיוק 12 יום לפני ראש השנה. 12 ימים כנגד 12 חודשי השנה החולפת, וכל יום הוא הזדמנות להתבונן ולתקן חודש אחד. היום הזה הוא תאריך שקשה עד בלתי אפשר לחשוב איך העולם היה נראה אם יום זה היה רגיל. זכינו ויום זה נקרא "יום ההולדת של שני המאורות הגדולים".
זהו יום הולדתו של הבעל שם טוב הקדוש, מייסד תנועת החסידות שחולל מהפכה בעולם היהודי בתקופה של גזירות ורדיפות. חידושו היה בהענקת אהבה ושמחה ליהודי הפשוט, לימוד תורה ותפילה וכל עשיית מצווה מתוך התלהבות ותקווה להמונים. כחמישים שנה אחר כך, באותו יום, נולד רבי שניאור זלמן מלאדי, שייסד מתוך תנועת החסידות - את חסידות חב"ד. אלה שני ימי הולדת שהשפיעו על העולם היהודי כולו, ואולי כאן במוסקבה בפרט וברוסיה בכלל - רואים וחשים זאת כל יום מחדש.
הזמנתי את ידידי רבה של קאזאן השליח הרב יצחק גורליק, שיבוא לשבת בראש ההתוועדות מטעם בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה". למזלנו הטוב, הוא הסכים, ואף חפץ בכך, ולו בכדי שיוכל להשתתף בהתוועדות יום הולדת שנערכה יום לפני, לר' אברהם קשאייב, עוד בוגר קאזאן במוסקבה, שהרב גורליק מטפח מרחוק ומשתדל להשתתף אישית בכל אירוע משמח של אחד מתלמידיו שגרים במוסקבה.
"הרבי אומר שהיצר הרע הכי מסוכן, זה היצר הרע שאומר לנו לטעון 'מי אני ומה אני'! המחשבה הזו היא, אֵם כל ההפרעות המפריעות לנו להתקרב לקדוש ברוך הוא. ולפני שמתחילים איזו התוועדות ואיזה דיבורים, חייבים להיות באמונה טהורה 'נאיבית' של ילד, ולקלוט שאני כמו שאני שייך לכל העניינים. כי התורה והחסידות וההתוועדויות של הרבי הכל נאמר לאנשים כמונו"!
הוא דיבר בלהט, הכל מוחשי וישר, ברור וחד, הוא לעולם לא הולך מסביב, ולא פלא שהציבור ישב שעות ארוכות והקשיב מתוך צמאון לדבריו.
התבוננתי במשתתפים המתוועדים הרבים שישבו סביב השולחן. שרובם בעלי תשובה ורבים מהם נראים ושלמים והגיעו לדרגות מאוד גבוהות בחסידישקייט. "אתה שם לב לציבור פה?" שואל אותי הרב גורליק, ומיד מוסיף: "זה רק בגלל שהורדנו מהם את המחיצה של 'מי אני ומה אני' והשלוחים כאן ברוסיה מעבירים להם את המסר, שכל אחד יכול להגיע הכי גבוה. כל אחד שישב שם זה הסיפור הכי מרתק. לפעמים אנחנו רואים אותם רק כשהם חזרו, אבל כשאתה רואה אותם בכל התהליך, אתה מתעודד ואומר גם אני יכול להגיע לגבהים".
הפסקנו לתפילת ערבית, ומיד אחריה כבר המשיכה ההתוועדות בלשון הקודש. הרב גורליק שיתף אותנו ב"תשריי'ס" שלו עם הרבי. בימי בחרותו, כשהגיע שנה אחר שנה לרבי לחודש תשרי בזכות הוריו היקרים שעזרו ודחפו אותו ואת אחיו.
חלקם מהסיפורים מוכרים, אבל באווירת ח"י אלול, הדברים גרמו לכך, שאני ועוד משתתפים חשבו כבר לחפש כרטיס טיסה ולטוס לסוכות או שמחת תורה.
חזרתי שעת ליל מאוחרת לבית, עם מחשבות עמוקות, שאכן לטוס לתשרי לא מתאפשר, אבל לחיות את תשרי אצל הרבי, זה כל אחד יכול. לאור רעיונו של הרב גורליק, ללמוד ושוב ללמוד, שיחות, מאמרים וכל מה שקשור לחג הבא עלינו לטובה, כי באמצעות לימוד, החיבור הוא חזק מכל דבר.
גוט שבת!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.