הדיפ סטייט, בן גביר וזליכה
שימו לב איך נושא הדיפ סטייט, שהליכוד די קובר בקמפיין הבחירות הזה, מסעיר את השטח. בן גביר מתחזק על חשבון הליכוד מליכודניקים (בעיקר מהפריפריה), שלא אוהבים את מסר הפרווה של "ממשלה לאומית רחבה". ואז הוא מרשה לעצמו שלא "לספור" את ראש הממשלה, שניצב כאובד עצות מול סירובו העיקש להתחבר בגוש טכני עם סמוטריץ'. גם העובדה שאלמוג כהן נשלח, ככל הנראה, להעביר מסר חד לבן גביר לא ממש תועיל; וגם לא ההתקוטטות בין טלי גוטליב לבין יאיר נתניהו - כשגוטליב סוגרת חשבון עם ראש הממשלה על הסיכול הממוקד שעשה לה לדעתה בפריימריז ומבטאת עמדות שתואמות את האינטרסים של בן גביר.
הדרך להעמיד את בן גביר במקום היא לחזק את קו האנטי-דיפ סטייט. שינוי המסר של הליכוד יבהיר לבן גביר שהוא עומד לקטון עד הבחירות, כי הליכוד יחזיר אליו את המאוכזבים שמחפשים עמדה חזקה יותר נגד הדיפ סטייט. לכן עדיף לו לקבע את המצב הנוכחי ולהשיג יותר מקומות על חשבון סמוטריץ' באיחוד טכני, מאשר לגלות שהוא הולך ונחלש לקראת הבחירות ואפילו מגיע לאזורים המסוכנים של אחוז החסימה.
ירון זליכה מספק זוית נוספת לקשר בין הדיפ סטייט לבין הבחירות הנוכחיות. זליכה מייצג עמדה שהיא אנטי-דיפ סטייט בהקשר הכלכלי. כיום הוא שוקל חבירה לגנץ, טרופר והנדל, ולארדן ואדלשטיין. זה חיבור לא טבעי, כי כולם הם חלק מהדיפ סטייט, ובכלל זה ארדן, שהביא לעולם את המפלצת האימתנית של תאגיד השידור הציבורי, כלומר תאגיד שעושה קמפיין על מלא למען איזנקוט על חשבון כספי המיסים שלנו.
זה חטא בלתי נסלח של ארדן, שהיה בסך הכול דמות אפקטיבית בליכוד, אבל שרף לאחרונה את כל הגשרים לימין, וכיום מפרפר מתחת לאחוז אחד בסקרים, לצד גנץ עם 0.4 אחוזים, וטרופר והנדל שמצויים בסחרור מהיר אל תהום הנשייה, ולהערכתי עוד מעט יתחברו אל בנט, שגם הוא בצלילה. ככה זה נראה כשמוקמות מפלגות שהן סידור עבודה עבור פוליטיקאים סדרתיים (וכן, החיבור לבנט יוביל לשיא של 8 מפלגות שהנדל חבר אליהן...)
זליכה טוען שאף אחד לא רוצה להתחבר אליו בגלל עמדות האנטי-דיפ סטייט שלו. יש בכך מהאמת, כי מי שאמור לתת את הערבויות למפלגות (כלומר אנשי ההון הגדול) נרתעים מעמדותיו החדות בנושא הדיפ סטייט. אבל יש סיבה נוספת להירתעות הזאת: זליכה הוא לא אדם קל, ודרישותיו לצורך חיבורים הן בשמיים. רק נזכיר שזליכה ידוע כשורף קולות סדרתי. בפעם האחרונה כהוא שוב התעקש להתמודד, הביא רק כ-15,000 קולות, שזה כשליש מנדט. אני מזכיר שאחוז החסימה הוא ארבעה מנדטים. המקסימום שזליכה יכול לקבל הוא מקום אחד ברביעייה של רשימה שיש לה סיכויים ריאליים לעבור את אחוז החסימה. הוא לא שווה אלקטורלית יותר מזה.
אם זליכה יחבור לרשימה שהיא אנטי-דיפ סטייט, זה ייצר קוהרנטיות ויאפשר לו גם לפעול במסגרת שמאפשרת לו להשפיע. כי ברור לזליכה שסיכויי התגשמות חלומו הגדול להיות שר האוצר שואפים לאפס, וגם אם יקרה הנס הזה, לא יהיו לו התנאים להצליח, והוא יירשם ככישלון מהדהד שמזכיר את כישלון הרפורמה המשפטית של 2023. זליכה צריך להיות שחקן קבוצתי – חייל במערכת מתוחכמת וקוהרנטית שחותרת להחזיר את הכוח לעם. קודם במשפט, ואז בכלכלה, בתקשורת ובמוסדות הביטחון.
זה חומר למחשבה לירון זליכה. אני מקווה שהוא ינחת לקרקע המציאות ויסתכל באופן ריאלי על המשחק הפוליטי שמתקיים כיום.
וזה גם חומר למחשבה לליכוד, שצריך לקיים מחשבה מחודשת על הקמפיין עם המסר הלא אפקטיבי פוליטית שהוא הולך עליו בתקופה האחרונה.
משה כהן אליה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.