ה"וופל" יגרום לי ביטול תורה
מתוך ספר "מח קדוש" העומד לראות אור בקרוב בס"ד
קנין התורה של "מיעוט תענוג" במשנתו של רבינו שליט"א אינו בו רק מהלך סגולי רוחני לקנות בינה ודעת - בהיות והתענוג ה"גשמי" דוחה את האדם מלהיות כלי לצרף בתוכו את קדושת התורה ה"רוחנית", אם כי זהו ודאי פשט דברי חז"ל, והוא היסוד הגדול למשכיל המבקש לקנות את מי הדעת.
אך "מעשה" שהיה לי עם רבינו שליט"א נתן לי לראות אור חדש בתוך דברי חז"ל הללו, ויש בנותן טעם להביא כאן מעשה זה תחת הכותרת "מיעוט תענוג" כי בדברי רבותינו הקדושים אשר הם "כפטיש יפוצץ סלע" ניתן לראות הכל, וכעין דברי רבינו חיים בן עטר הידועים על פירושי התורה.
היה זה פעם אחת שרבינו שליט"א שלא כדרכו ביקש לאכול משהו, וכבר ידוע לכל באי שעריו של רבינו שליט"א שאם הוא "מבקש" לאכול, סימן שהמצב הגופני שלו בכי רע, וחייב להכניס לגופו בדחיפות דבר מאכל ומשקה, בד בבד, רבינו ידוע בהקפדתו העקשית לאכול ולשתות דברים טבעיים בלבד ללא שום חומר משמר וכל מרעין בישין המצויים בכל המצרכים התעשייתיים האינסופיים של הדור האחרון, ועל כן חפשתי מיד במקרר איזה מאכל הראוי לרבינו שליט"א, או משקה סחוט טבעי וכיו"ב.
משלא מצאתי שום דבר, נתתי בידו של רבינו שליט"א וופל הנקרא "טורטית" מתוך המגירה הסמוכה לשלחנו של רבינו שליט"א, בוופל זה יש קמח המזין את הגוף ונוסף בו מתיקות הראויה למי שנחלש וטעון להשיב מעט "אנדרנלין" אל גופו, אך רבינו שליט"א לא אבה להכניס לפיו את הוופל.
אמרתי לרבינו שליט"א, יודע אני שהרב'ה באופן עקרוני אינו נוגע בדברים הללו שאינם בריאים לגוף, מפני היד שנשתלחה במאכל והניחה בו כמה מרעין בישין, אבל מה נעשה ועכשיו כת"ר זקוק מאד להכניס מאכל לגופו לפי רוב חולשתו, ואם כן שמא צער חולשת הגוף יגבור כעת על בעיית התעשיה המועטת שבוופל יחיד זה, ובאופן חד פעמי יסכים לטעום ממנו.
תשובת רבינו שליט"א היתה מלאה תוכחת מוסר עבורי, וכה היו דבריו החדשים והברורים יחדיו: הוופל הזה כולל בתוכו כמה דברים שאינם טבעיים, יש בו חומר משמר וכל מיני ענינים שהגוף לא אמור לעכל אותם בצורה טבעית רגילה, הוי אומר שעיכול המאכל הזה עם הדברים הרעים שבו, דורש מהגוף מאמץ יתר כדי לעכלו, ומאמץ יתר של הגוף גורר אחריו באופן טבעי חולשת הגוף, כל מאמץ של הגוף מביא עייפות החומר, ואם כן לא רק בשמירת הגוף אני עוסק כעת, אלא בשמירת הנפש שלא להתבטל מן התורה על ידי גרמת החולשה שתהיה בגופי מחמת האכילה הזאת.
וסיפרתי לרבינו שליט"א אשר פעמים רבות העולם שואלים אותי בדאגה או בטרוניא פורתא על חולשתו הנוראה ועל מצב גופו הצנום, ויש הבאים בתוכחת מוסר שיש לנו לשומרו יותר שלא יגיע לספק או ודאי סכנה בגין צומותיו וסיגופיו, ואני משיב ומספר להם שאצל רבינו שליט"א ההקפדה על בריאות הגוף היא לא רק ענין חשוב מבחינה פיזיולוגית כמצוי בדיבורם של עמי הארץ, אלא ציווי התורה וחכמיה יש כאן, ויהודי אמתי לא מסוגל לפעול שום דבר כאשר אינו ע"פ הוראת התורה, ולדוגמא הנני מציין את הקפדתו המופלאה בענין אכילת ביצה אורגנית בלבד, וכן עוף שאינו מוזרק באנטיביוטיקה וכיו"ב, [בתקופה האחרונה רבינו שליט"א לא אוכל כלל מן העופות מחמת ספק שלא התבררו לו הטענות בנושא זו כדבעי].
בשיחות אלו מגלים טועני הטענות והדואגים למיניהם, שעליהם יש לדאוג יותר מאשר על רבינו שליט"א, הלא הם מעשנים סיגריות ומכניסים לגופם בורקסים וכל מיני דברים שהגוף סולד מהם, ואין ספק שכל חומר רעיל שיש במאכלים הללו, הוא כמו פלסטיק בגוף, וכל החוקרים מודים בזה, ורבינו שליט"א מעולם לא נוגע במאכלים הללו הן וגרורותיהן ותולדותיהן כיוצא בהן, ומתרחק מיד ממקום שיש בו עשן סיגריות, כי מבין שגם העשן מזיק לנשימה, וכן בכמה וכמה מילי שידינו משגת ועינינו הרואות - חזינן איך רבינו שליט"א הולך ומתנהג על פי כללי זהירות הבריאות שלימדונו רבותינו, והוא יודע את קצה הסיבולת של גופו עד מתי וכמה יכול לצום ולהתגבר על צרכי הגוף, ולא כפי שהם חושבים שמפקיר עצמו בלא הבחנה.
סיים רבינו שליט"א ואמר לי: דע לך ששמירת הנפש מן העבירה ושמירת הגוף מן הסכנה, הם כ"חק כלים שלובים", כמה שהאדם נזהר יותר מן העבירה כך הוא יותר שומר את גופו בגשמיות, ומי שאינו נזהר מעבירות תמצא בו בד בבד שהוא מפקיר את גופו לסכנה *), ולדוגמא אמר לי רבינו שליט"א, כל מחזיקי הטלפונים שיש בהם אינטרט וכל מיני "אפליקציות" [נראה דצ"ל "אקליפציות" של קליפת רשע ותועבה], הרי הם הדוגמא המוחשית ביותר ליסוד הדברים, כי במכשיר הזה יש את כל העבירות, וככל שיש בו יותר תכניות וענינים כך ה"קרינה" בו גדולה יותר, כמה פעמים הרגשתי כאב ראש בפועל כשהביאו לידי מהטלפונים הפסולים הללו. עכ"ד רבינו שליט"א.
*) ויסוד זה שאמר רבינו שליט"א יש בו לשפוך אור גדול על מה שמצאנו בדברי חז"ל ב' משמעויות בהבנת פסוקי השמירה שנכתבו בתורה, כי מחד גיסא איתא באבות (פ"ג מ"ח), ובמנחות (צט ע"ב) שהשוכח דבר אחד ממשנתו ע"י שיושב ומסיר ד"ת מלבו, כאילו מתחייב בנפשו ועובר בלאו, וילפי' לה ממה שנאמר בתורה (דברים ד, ט) "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך". [ואיסור זה לדעת רוב הפוסקים הוא מן התורה, וע' רמב"ם פ"א מת"ת ה"י, וע"ע בסמ"ג (לאוין יג, ועי' בהקדמתו), ובסמ"ק (סי' טו), ובספר יראים (סי' כח), ובשערי תשובה לרבינו יונה (שער ג אות כח). ועוד. ויש אומרים שהוא מדרבנן וקרא אסמכתא הוא], ומאידך גיסא איתא בברכות (לב ע"ב) מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא שר אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום, המתין לו עד שסיים תפילתו, לאחר שסיים תפילתו אמר לו ריקא, והלא כתוב בתורתכם רק השמר לך ושמור נפשך, וכתיב ונשמרתם מאוד לנפשותיכם וכו'. ומשמע דנקטינן הכי שהתורה באה להזכיר על שמירת הגוף. וכ"מ בשבועות (לו ע"א) דילפי' להא דהמקלל עצמו עובר בלאו מדכתיב רק השמר לך ושמור נפשך מאד וכו'. והרבה יש להרחיב בענין זה מכמה דוכתי, וכבר הבאתי בס' זכר עשה (פ"א סי' ב) אריכות בזה מפי סו"ס, ולאור דברי רבינו שליט"א יש להבהיר את הנקודה דשמירת הגוף והנפש תלו אהדדי, כי "זאת התורה אדם", ורמ"ח אבריו של אדם כנגד רמ"ח מ"ע. והדברים עתיקים וראויים למערכה בפנ"ע רק שאין המקום גורם כעת.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.