מיתוס
הקדוש המעונה והמסיכה שנשרה: למה המערכת הפוליטית חייבת לברוח מעופר וינטר
מאת:
אסטרטג פוליטי (30 שנה במערכת)
במשך
קרוב לעשור, תת-אלוף במילואים עופר וינטר היה הסטארט-אפ המוצלח ביותר של תעשיית
ה"אכלו לי שתו לי" הציבורית. הוא היה מיתוס. קצין נועז, גיבור מלחמה
כריזמטי, שקידומו נבלם באכזריות – כך לפחות סיפרו לנו – רק בגלל "דף
המפקד" האמוני ההוא ממבצע צוק איתן. הציבור, ובמיוחד פלחים נרחבים בציונות
הדתית ובימין, התרגל לראות בו קדוש מעונה. קורבן של מערכת אטומה, סמולנית ורדופת
כיפות, שמנפנפת קצינים מצטיינים רק בגלל שהם מעזים להזכיר את שם השם לפני היציאה
לקרב. תעשיית יחסי הציבור שבנתה את "נרטיב הנרדף" של וינטר עבדה שעות
נוספות, והציבור בלע את הפיתיון בשקיקה.
אלא
שלכל מיתוס יש תאריך תפוגה, ובמקרה של וינטר, תאריך התפוגה הגיע ברגע שבו הוא פשט
את המדים, פתח את המהדורות, והתחיל לשחרר סרטונים בקצב מסחרר ברשתות החברתיות.
כאסטרטג
פוליטי שמלווה את הקלחת הזו כבר שלושה עשורים, ראיתי כבר הכל. ראיתי גנרלים
שמגיעים לפוליטיקה כאריות ומסיימים כשטיחים, וראיתי פוליטיקאים שממציאים את עצמם
מחדש. אבל מי שמיומן באבחון טיפוסים פוליטיים ופסיכולוגיים, לא יכול היה לפספס את
הרגע שבו וינטר פתח את הפה. המסיכה נושרה בקול חבטה עז. ברגע שהאיש עבר מסטטוס של "השותק
התורן" – זה שכולם משליכים עליו את הפנטזיות המנהיגותיות שלהם – למי שמדבר
בקולו, האמת המרה צפה על פני השטח.
זה לא
קדוש מעונה מסכן. זהו טיפוס מגולמן, "מזרוחניק" במובן העסקני והנפוח של
המילה, שבטוח שהשמש זורחת לו מה.... ושאלוקים בכבודו ובעצמו מדבר מגרונו.
תסמונת
אפי איתם ורוחות הרפאים של נפתלי בנט
אנחנו
לא זרים לתופעות האלה. ההיסטוריה הפוליטית של ישראל רוויה בגנרלים חובשי כיפה
שהגיעו למערכת הציבורית עם עודף ביטחון עצמי ואפס ענווה. בעבר היה לנו את הליצן
אפי איתם. מפקד אמיץ ועטור תהילה בזכות עצמו, שהיה בטוח שהוא-הוא המשיח התורן
שנשלח לגאול את עם ישראל, וסיים כהערת שוליים פוליטית צעקנית ולא רלוונטית. היום,
עופר וינטר הוא הגרסה המעודכנת, הממוזערת והמלאה בנפיחות עצמית של אותו מודל פקאלי.
אבל
האיום האמיתי שנודף מווינטר אינו רק הזיכרון מאפי איתם, אלא הריח המוכר של נפתלי
בנט מספר 2. הריח האופורטוניסטי הזה, של אדם שינצל כל פלטפורמה כדי להאדיר את שמו,
ברור לחלוטין לכל מי שעיניו בראשו. כמו בנט בשעתו, גם וינטר מנסה לרקוד על כל
החתונות: הוא מפזר מסרים עמומים על מפלגה "לא מגזרית", דתית-חילונית,
ובמקביל קורץ לבסיס הכוח הימני-חרד"לי שרואה בו משיח. מדובר בטיפוס אגוצנטרי,
שאם ייכנס למערכת הפוליטית, המפלגה שתקלוט אותו תאכל ממנו מרורים בקצב יומי. הוא
לא בא לעבוד בשביל הציבור, הוא בא כדי שהציבור יעבוד בשבילו.
רגעי
השפל: פחדנות, התקרבנות ואלרגיה לביקורת
התקרית
הדרמטית מחוץ לכנס המלש"בים החרדים בירושלים. מפגיני "הפלג
הירושלמי" הקיצוני צעקו עליו ברחוב, קראו לו "בוגד" וחסמו את
המבנה. גם אם כולנו ממש לא אוהבים את הפלג הקיצוני הזה ומסתייגים מהתנהגותם
הברוטלית, התגובה הציבורית של וינטר הייתה מביש לגנרל. במקום להפגין קור רוח, חוסן
של מפקד ועור עבה של פוליטיקאי, וינטר רץ להקליט סרטון תגובה מתקרבן.
לראות
את הסרטון הזה פירושו להבין כמה פחדן האיש וכמה הוא לא מסוגל להתמודד עם טיפה אחת
של ביקורת או עימות ברחוב הציבורי. מנהיג אמיתי יודע לספוג אש; וינטר, לעומת זאת,
מתנהג כאחרון המשפיענים ברשת, נעלב, מתבכיין ומנסה לייצר הון פוליטי מכל
אינטראקציה שלילית. האיש פשוט אלרגי לביקורת.
פתאום,
הכל מתבהר. פתאום אנחנו מבינים בדיוק למה נפנפו אותו מהצבא. המערכת הצבאית לא
הקיאה אותו בגלל הכיפה, לא בגלל התפילות ולא בגלל "דף המפקד". צה"ל
ניפנף אותו בגלל אופי בעייתי, בגלל יוהרה שאינה מסוגלת לקבל מרות, ובגלל קצין
שרואה את עצמו כגדול יותר מהמערכת ומפקדיה. אף רמטכ"ל שפוי לא יכול לנהל צבא
כשיש לו תחתיו תת-אלוף שמשוכנע שפקודות המטכ"ל הן המלצה בלבד לעומת הנבואה
האישית שהוא מקבל מלמעלה.
המלצה
אסטרטגית: לברוח כמו מאש
בסביבתו
של בנימין נתניהו כבר זיהו את התרמית. כשבכיר בסביבת ראש הממשלה אומר ש"אי
אפשר לסמוך על וינטר" ומגדיר אותו כ"סילמן של הצד שלנו", הוא מבין
בדיוק את מה שאני טוען כאן: מדובר בפצצת זמן פוליטית ללא נאמנות, ללא אידיאולוגיה
מוצקה, אלא רק עם חשיבות מנופחת שיושבת על כרעי תרנגולת של כמה מעשים טובים שעשה
בעבר בצבא.
ההיסטוריה
הפוליטית שלנו הוכיחה שוב ושוב: אנשים שמגיעים לזירה הציבורית עם חשיבות מנופחת,
אפס ענווה, ועודף אגו – סופם להתרסק ולהפיל איתם את כל מי שנמצא בסביבתם.
כאסטרטג
פוליטי שראה מפלגות קמות ונופלות על טעויות אנוש כאלה, אני מציע לכל ראשי המפלגות
מימין ומשמאל: תברחו ממנו. אל תתפתו לסקרים המחמיאים, אל תתרשמו מהלייקים
ברשתות ואל תקנו את מניפולציית הקדוש המעונה של האיש. עופר וינטר הוא בלון נפוח של
יוהרה ופחדנות, שיתפוצץ בפנים של המפלגה הראשונה שתעז להעניק לו שריון או מקום
ברשימתה. ראו הוזהרתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.