מאת הרב אברהם מנחם אייזנבאך שליט"א מייסד "מגדלור" לחינוך ונפש
תארו לעצמכם עולם שבו ילד קם בבוקר, מתפלל, משתדל, מתאמץ, מכבד את הוריו, נזהר בכבוד חבריו, אבל יש לו "בעיה" אחת: הוא לא נולד גאון.
לא
שהוא לא לומד. הוא לומד. לא שהוא לא רוצה. הוא רוצה מאוד. הוא מתאמץ עד
שהעיניים נעצמות, שובר את הראש על תוספות, חוזר שוב ושוב על הגמרא, אבל יש
ילדים שהקב"ה חנן אותם בתפיסה מהירה יותר.
אז מה עושים איתו?
פשוט מאוד.
נלמד אותו שמקומו בשוליים.
נספר
לו שהוא "לא מספיק". נגרום לו להרגיש שכל הערך שלו נמדד במהירות שבה הוא
עונה על קושיה. נסתכל על הדף, לא על האדם. על הציון, לא על הנשמה.
אם הוא יישבר? כנראה שלא התאמץ מספיק.
אם הוא יאבד ביטחון? שיתחזק.
אם הוא יבכה בלילה? שיקרא עוד מוסר.
ואם יום אחד הוא יפסיק להאמין בעצמו? נאמר שהוא פשוט לא מתאים.
כי בעולם הזה אין מקום לבינוניים. יש רק מצטיינים... וכל השאר.
הרי מי צריך בחור עם לב טוב? מי צריך בחור שיודע לעזור לחבר? מי צריך מידות, אחריות, יראת שמים, התמדה, כנות או מסירות?
העיקר שהוא יבריק בחמש דקות על סוגיה.
ואם לא? הדלת שם.
נשמע אכזרי?
נשמע חסר רחמים?
נשמע כמו מערכת ששכחה שכל יהודי הוא בן של מלך?
גם לי.
אבל עכשיו מגיע הטוויסט.
זה לא תיאור של גזירת שמד.
זה לא משל על אומה אכזרית.
זו התחושה של לא מעט בחורים בעונת הרישום לישיבות.
פתאום כל החיים מתכווצים לשאלה אחת: "כמה הוא מבריק?"
לא "כמה הוא ירא שמים".
לא "כמה הוא גדל".
לא "כמה הוא נאמן".
רק: "כמה מהר הוא קולט?"
ואז
מתחילים הטלפונים. ההשוואות. הוועדות. ההמתנות. ה"נחזור אליכם". הדלתות
שנסגרות בשקט. והבחור, שבסך הכול לא קיבל מתנה של גאונות נדירה, מתחיל
לחשוב שהוא עצמו הבעיה.
וכאן חייבים לעצור.
התורה לא ניתנה רק לעילויים.
בית המדרש נבנה גם מהמתמיד, מהעמל, מהשקט, מהבחור שלוקח לו שעה להבין מה שחברו מבין בעשר דקות – אבל כשהוא מבין, זה שלו.
גדולי ישראל הפליגו שוב ושוב במעלת היגיעה, לא רק במעלת הכישרון. הכישרון הוא מתנה. היגיעה היא בחירה.
אין
פירוש הדברים שאין צורך ברמות לימוד שונות או בהתאמה בין ישיבה לבחור. יש
צורך. לא כל ישיבה מתאימה לכל תלמיד. אבל כאשר הקריטריון המרכזי הופך להיות
ברק שכלי בלבד, אנו עלולים לשכוח את האדם שמאחורי היכולת.
לפעמים
דווקא אותו בחור שלא היה הכוכב של הוועדה הופך כעבור שנים למחנך, לאב
מסור, לבעל חסד, לאברך עמל, לאדם שמחזיק משפחה וקהילה באמונה ובענווה.
ומי יודע כמה כוחות אבדו בדרך, רק מפני שמישהו שידר להם בגיל שבע־עשרה שהם "לא מספיק".
אולי הגיע הזמן לשאול פחות: "כמה הוא מבריק?"
ויותר: "כמה אור יש בו?"
כי את הברק רואים בעיניים.
אבל את האור – רואים רק בלב.
מי שעדיין לא מסודר עם מסגרת לזמן אלול הבעל"ט - ניתן לפנות לקבלת סיוע בכל שעות היום: 0548488675
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.