מרן החד"ה קוק שליט"א
בדאגה לנפטרים הנידונים בעולמות העליונים
מתוך הספר "מח קדוש" שיראה אור בקרוב בס"ד
א. על שלחנו של מרן החד"ה קוק שליט"א הונח ספר מסויים לקראת הדפסה, ובקשו מרבינו שליט"א שיעביר את עיניו הטהורות טרם ההדפסה לאשר את הכתוב בו וכו'.
כשעבר רבינו על הגליונות צדו עינו בנכתב בראש הספר שהדפסת הספר מוקדשת לרפואתו, מיד נטל את קולמוסו הוסיף בכתב ידו, "לרפואת - נפשות ישראל העניות והעשוקות".
רפואה זו שאליה כיון רבינו שליט"א, היא לא רק "רפואת הגוף", אלא בעיקר "רפואת הנפש", שלא יצטרכו העניים בדעת והעשוקים ע"י יצר הרע - לסבול את חולי הגיהנם הנורא המגיע בגין העוונות שאדם עושה בעוה"ז.
ב. יום ששי אחד, ביקש רבינו שליט"א באופן לא שגרתי ליסוע מחדר לימודו לאיזור שיכון ד' בטבריה, הרב הדריך את הנהג להגיע לכמה חנויות, ויצא מן הרכב אל המוכרים ושאל את כולם, "האם פלוני שנפטר לפני שבוע [רבי א. א. זצ"ל] השאיר כאן חוב", רבינו שליט"א עודכן בחובות הרשומים בפנקסי החנוונים, ושילם מיד אלפי שקלים טבין ותקילין לכל מוכר כפי דרישתו, המוכרים לרוב הבושה אמרו לרבינו שליט"א, "כבוד הרב, זה לא נעים לנו, נעשה לפחות חצי חצי בתשלום, ונהיה שותפים בזכות עם הרב, רק תברכנו ברכת כהן גדול".
לתדהמתי רבינו שליט"א סיפר לי בנסיעה, פלוני הזה היה אמיד בתקופה מסויימת, ולרוב אהבת הצדקה והחסד היה קונה ארגזים מלאים כל טוב מחוץ לדלתותיהם של משפחות עניות, בשנים האחרונות כבר לא היו לו יכולות כספיות, אך אהבת החסד לא הפסיקה, והיה עושה חובות בכדי להמשיך את פעילות המתן בסתר, כעת האלמנה לא יכולה להחזיר כלום, ומי יודע מה יעשו לו בשמים על זה, אני מוכרח לעזור לו בבית דין של מעלה, הוא היה איש צדיק, וגם לי עזר לפני שנים רבות ויש לי הכרת טובה כלפיו...
שוב אמר לי רבינו שליט"א, היו לי כמה אלפים בכיס והכל נגמר בתשלום החובות של המנוח, כעת מסתמא יבואו העניים המבקשים צדקה לשבת קדש, וכעת לא יהיה לי הרווחה לתת להם, ויתכן שאשיב את חלק מהעניים ריקם לגמרי, ויש להסתפק לקושטא דמילתא מי קודם, העניים החיים שבאים לפנינו לבקש צדקה לצרכי הגוף, או העני הנפטר שצריך לקבל את הצדקה הזו לצרכי הנפש, כי בבי"ד של מעלה דנים גם על כגון דא, למרות שכוונתו היתה לטובה, ופלפל רבינו שליט"א בדבר במשך כחצי שעה ממרחבי התלמוד והפוסקים.
ג. ידידינו המנוח ר' אפרים שבתאי ז"ל סבל יסורים קשים מן המחלה הקשה שקוננה בגופו במשך כשנתיים, למרות הכל הוא היה מגיע לשיעורי התורה ולומד עמנו בכל שני וחמישי שיעור בטור ובית יוסף, והכל ראו על פניו הוא שהוא מצטמק ורע לו, אך צהלת התורה והאמונה עלתה על הכל, וקיים בעצמו בחינת "ממית עצמו עליה" (ברכות סג ע"ב, שבת פג ע"ב).
לאחר כחדש ימים מפטירתו, הגיע בנו ידידינו הרא"ש הי"ו, ואמר לרבינו שליט"א בלחישה, "כבוד הרב, אנו עושים דברים לע"נ אבא, וכמו שאמרו חז"ל (קידושין לא ע"ב) שיש לכבדו במותו, נבקש נא את כבוד הרב שיתפלל בעדו שתהיה לו מנוחה נכונה במחיצת הצדיקים, בפרט כעת שהדין עמוק (פסחים נד ע"ב) במשך י"ב חדש (עדיות פ"ב מ"י, שבת לג ע"ב) כידוע"...
רבינו שליט"א השיב לו בתקף "אני לא מתפלל עליו", הלה נבהל מתגובתו של רבינו שליט"א, ותוך כדי דיבור אמר לו רבינו שליט"א, "וכי אתה חושב שחכיתי עד שתבא לומר לי להתפלל עליו, כבר ברגע שעזב את העולם התחלתי להתפלל עליו, הנפטרים זקוקים לתפלות, והתפלות שלי עבור הנפטרים להצליח בדין הם יותר משמעותיות וחשובות מהתפלות עבור חולים החיים כאן בעוה"ז, כי אי אפשר לתאר את עומק הדין, כל יסורי עוה"ז הם כאין וכאפס לעומת יסורים של גיהנם, ובודאי שזה כיבוד אב עצום לדאוג לו לאחר הפטירה ע"י תפלה ולימוד משניות וצדקה וכו' *), רק שאצל אבא שלך דחו אותי מלהתפלל, הרגשתי בתפלה שלא צריכים את התפלות שלי עבורו, כי היסורים שעבר וקבל באהבה, הן הן שפתחו לו פתח בשמים להגיע למקומו"...
*) ועל כן איתא בזהר הקדוש (פרשת יתרו) שכיבוד אב ואם לאחר פטירתם הוא יותר מבחייהם, כי בחייהם עוסק בגשמיות שלהם, כמ"ש בקידושין שם, ת"ר איזהו מורא ואיזהו כיבוד, מורא - לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו, כיבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. אבל לאחר פטירתם עוסק בחלק הרוח והנשמה שהוא העיקר הגדול, [בבחי' מה שאמרו בספרי (דברים כג, ט, והובא בפרש"י שם) "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו"], ואמר רבינו שליט"א שראה מה שדנו האחרונים אי חיוב לכבדו במותו הוא מה"ת ומדרבנן, ולדידיה פשיטא ליה שהוא חיוב מה"ת. [וכן נראה מתורף דברי הזה"ק הנ"ל]. ואכמ"ל כעת.
בברכה רבה
יקותיאל דטברי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.