'תנו לי למות בבית שלי' זועק תושב בתי הונגרין ומתעללים בו

 עדות מצמררת מתוך בתי הונגרין: 
“תנו לי למות בבית שלי” — האלמן שנרמס בידי הקדש כולל שומרי החומות,
בראשות המנהל "פרץ לוי" האחראי על הנדל"ן "דוד שוב" והאחראי על הגבייה "חיים ברנשטיין" 
ד', תושב ותיק בשכונת בתי הונגרין, מדבר בלב כבד.
קולו רועד כשהוא משחזר את מה שראה בעיניו – מחזה שאי אפשר לשכוח.
“הוא היה שכן שכולנו הכרנו,” מספר ד’.
“אדם צדיק, שקט, אלמן שחי בצניעות.
כולם ידעו שהוא קנה את הדירה ביושר, שהקים בה בית, שחי בה עשרות שנים עם אשתו המנוחה.
אבל ברגע שלא הצליח להציג את החוזה המקורי – הם זינקו עליו כמו על טרף קל.”
לדבריו, מנהלי ההקדש לא היססו, הם הגיעו שוב ושוב – לא כדי לעזור, לא כדי להבין – אלא כדי להפעיל עליו לחץ אכזרי, קר ומחושב.
“ראיתי אותו נשבר מולם,” מספר ד’.
“מ' כרע על ברכיו, בכה, התחנן שיניחו לו, 'בבקשה,' הוא אמר להם, 'אין לי לאן ללכת... תנו לי למות בבית שלי,
זה היה רגע שקרע את הנשמה.”
אבל הבקשות נפלו על אוזניים ערלות.
“אנשי הכולל חזרו שוב, בלי רחמים, בלי טיפת חמלה,” מתאר ד’.
“אנשי הכולל רוקנו אותו לאט, מבפנים, ראית איך התקווה שלו הולכת ודועכת.”
בסופו של דבר, גופו של מ’ קרס, הוא חלה, מצבו הידרדר במהירות, ובמקום שבו עמד ביתו – נשאר חלל ריק.
הוא נשלח לבית חולים סיעודי, בודד, שבור, מנושל מהכול – גם מהבית שבו חי כמעט כל חייו.
זמן קצר לאחר מכן, כך מתברר, הקדש כולל שומרי החומות השתלט על הדירה — ומיהר להשכיר אותה במחיר מלא.
בלי התחשבות, בלי בושה!
“כולל שומרי החומות לקחו את הבית, אבל יותר מזה – הם לקחו ממנו את הכבוד,” מסיים ד’ בקול חנוק.
“וכשאני עובר ליד הבניין הזה היום, אני עדיין שומע אותו לוחש — ‘תנו לי למות בבית שלי’.”