שלא יבלבלו אתכם: החוק* הבינלאומי מאפשר להשמיד את הרוע, המשפטנים מפריעים לזה*
החוקרת נגה ארבל מציגה קריאה מחודשת של דיני המלחמה ומסבירה כי בניגוד למה שמנסים לטעון משפטנים ופעילים שונים – החוק הבינלאומי אינו מגביל מדינה מלוחמת מלהפעיל כוח נחוש נגד אויביה. אמנות ז'נבה, שנכתבו בעקבות מלחמות העולם, לא אסרו מלחמה אלא קבעו כללים להתנהלות בתוכה. ההגנות ניתנות רק למי שמקפיד על הכללים, ואילו אזרחי מדינת אויב שבוחרים להישאר חלק מהקולקטיב הלוחם – אינם נחשבים "חפים מפשע" באופן אוטומטי. במקביל, מי שאינם רוצים לקחת חלק במלחמה יכולים לבחור בסטטוס של פליט ולזכות בהגנה בינלאומית.
לדבריה, הפרשנות המקובלת כיום מעוותת את כוונת מנסחי החוק, והופכת אותו לכלי שמחליש דווקא מדינות דמוקרטיות מול אויבים אכזריים. כך נוצר מצב שבו ישראל מואשמת שוב ושוב בפשעי מלחמה, למרות שדין מנהגי אינו חל עליה בהיעדר תקדימים דומים בעולם. עוד היא מדגישה כי הדין הבינלאומי לא נכתב כדי לרסן את יכולת התגובה של מדינה מותקפת, אלא כדי למנוע מעשי השמדה שרירותיים. לכן, פעולות נחושות נגד חמאס וחיזבאללה אינן רק מותרות – אלא אף משרתות את האינטרס ההומניטרי בכך שהן מצמצמות סבל אזרחי בטווח הארוך.
לכתבה המלאה באתר הקול היהודי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.