ההנהגה עברה למרן הגר''ד לנדו ולא עוד בבית הרבי מגור

בעבר כאשר הרבי מגור היה מאיים ראש הממשלה היה לוקח את דבריו ברצינות, הוא חשש מכח עצום שמאחוריו, היום כאשר הרבי מגור מאיים בפרישה מן הקואליציה, הוא לא מנסה לבקש מנציגיו בכנסת שלא יעשו זאת. ברור לו, שהרבי מגור איבד את כל העולמות, בעבר הוא שלט באגודת ישראל וככה דחף את 'דגל התורה' לעשות כמותו, היום אין לו אפילו את אגודת ישראל, הוא נותר לבד עם כח אפסי, בבחירות לעיריות ראינו כי גור וויזניץ יחד אינם אפילו רבע מאגודת ישראל הכללית, ואין להם עם מה לאיים. לגור השפעה ושליטה על ויזניץ שזקוקה לגור במלחמתם בבעלזא. הכוח הכי חזק באגודת ישראל הם 'שלומי אמונים' כשלצידם בעלזא שהיום חזקה יותר מויזניץ שיכון, יחד להם רוב נציגי מועצת גדולי התורה שאינם מוכנים לתת יד לדרכים ההזויות של גור

זה חוזר על עצמו כבר שנה ויותר, גור מחזרת אחרי בית מרן הגר"ד לנדו עד כדי שהרבי שלח לפני כמה חדשים את הבן ואחר כך הוא בכבודו ובעצמו הגיע לבית מרן הגר"ד לנדו, ועתה שוב שלח את הבן בתקוה כי יצליח לשכנע את מרן הגר"ד לנדו ואת מרן הגרמ"ה הירש שיתנו הוראה לפרוש מן הממשלה וזה לא הולך, הם החליטו כי לא ממהרים, ימצו את כל מה שאפשר לפני שפורשים, מפני שפרישה לא תביא ישועה ל'חוק הגיוס'

אם זה לא מספיק המכה הגדולה הגיעה השבוע כאשר האדמו"ר מבעלזא שלח את בנו לבית הגרמ"ה הירש לומר לו כי דעתו כדעתו וכדעת מרן הגר"ד ולא כדעת הרבי מגור וכי אין למהר בפרישה צריך למצות קודם את כל האפשרויות שיש בשביל להעביר את החוק, ובזה נסתם הגולל על הרצון של הרבי מגור שנותר עם נציגו בלבד בממשלה שאם יורה לו הוא יפרוש, אבל זה לא פשוט כלל, מפני שאם גולדקנופף מפנה את משרד השיכון, מאיר פרוש נכנס למשרד השיכון והופך את הכל, מעביר את כל מה שגולדקנופף הכין לגור ומעביר לציבור החרדי הכלל חסידי, ומזה חוששים בגור, ולכן מיהר גולדקנופף להכחיש שקיבל הוראה לפרוש מן הממשלה

מה שאמת בטענת גור, כי אין כל סיכוי שיציעו נוסח מקובל על הציבור החרדי, ולכן אין עוד טעם במערכה ועדיף לפרוש, הוא רק לא מספר כי כל זה מתוכנן עם מקורות של אנטי ביבי נתניהו המוכנים לשלם מיליונים לגור עבור צעד כזה, וזה מה שדוחף וממהר את גור כרגע, אחרת אין כל טעם בצעד הזה, האופוזיציה לא יכולה לתת לחרדים חוק גיוס כפי שהחרדים רוצים, אי אפשר להפיל את נתניהו, מפני שלא יהיה רוב לכך, ואם יהיה, נתניהו יתפטר לפני כן ואז אי אפשר להצביע על אי אימון, או שיתפטר ויכריז על בחירות והחרדים יקלעו למצוקה גדולה מפני שהכל יתנקמו בהם, ועלולים להעביר חוק גיוס שיהיה מן הקשים והרעים ביותר שהייתה בהיסטוריה של החרדים

מי שיכריע בסופו של דבר יהיה מרן הגר"ד לנדו שבענין זה לא יעשה דבר מבלי שישמע את דעתו של מרן הגרמ"ה הירש שהוא מתון מאוד בנושא, הוא נגד המהירות והפרעות נוסח גור, הוא יודע כי ניצבים בפני פרסום של נוסח שיגרור סערה גדולה ברחוב החרדי, ואז ייאלצו לאיים בצעדים קשים כלליים כאלו שיפגעו במערכת כולה, ובזה יוכה גם שר האוצר שלא רוצה להגיע לזה. התקווה היא כי בסופו של דבר יציעו פשרה כזו שתהיה בלי סנקציות ועם מספרים גבוהים יותר ממה שהחרדים מוכנים אבל לפחות מי שילמד בישיבה לא יהיה לו ממה לחשוש

בשעת כתיבת שורות אלו לא נראה כי יהיה נוסח לפני חג השבועות, אם כי יתכן מאוד שברגע האחרון תהיה הפתעה מפני שההתחייבות לחרדים הייתה שזה יהיה לפני חג השבועות ולכן ראש הממשלה דוחף את יו"ר הועדה להכין טיוטה סופית, אבל בינתיים זה אי אפשרי מפני שאפילו נציגי ש"ס שישבו עם איידלשטיין על הנוסח לא הסכימו למה שהציע

שאלת השאלות שהכל רוצים לדעת האם גור תפרוש מן הממשלה מיד לאחרי חג השבועות? אין ספק כי אם לא היו מפסידים בכך, ויכלו להבטיח כי מאיר פרוש לא ימונה לשר השיכון, אולי היו עושים זאת בשביל לשחק את אותו משחק ששיחק בן גביר כשפרש. הבעיה שלהם היא, שאם הם פורשים ואולי אף נציג ויזניץ יפרוש אף אחד לא יתחנן אליהם לשוב, הם יבואו על ארבע ואז ייאלצו לוותר גם על מה שהם יכולים להשיג בטרם שהם פורשים

חשש קשה בגור שאם הם פורשים וכל החרדים נשארים בקואליציה, זה יבליט מאוד כי איבדו את כוחם והם לבד באופוזיציה, ובבחירות הבאות הם יהיו סרח עודף. רבים בציבור החרדי לא יסלחו להם על שפרשו ושירתו את השמאל הלוחם בימין, לכן קשה לומר עתה בבטחה כי יפרשו, אני נוטה להאמין שכמו בעבר גם הפעם ימצאו איזה תירוץ מדוע בינתיים להמתין ולא לפרוש

חיים שאולזון

שפך דם שלא היה כמותו בויזניץ ביום היארצייט של האהבת ישראל

הרבי מגור מצפצף על 'מועצת גדולי התורה' לא מתייחס אליהם

מדובר בסקנדל וחוצפה, בנושא שחייבים להחליט בו ברוב של חברי 'מועצת גדולי התורה', שאלת הפרישה מן הממשלה אינו ענין קטן שאפשר לדלג על 'מועצת' למרות שגם בנושאים אחרים אסור לדלג וחייבים לאשר כל צעד ציבורי, אבל הפעם מדובר באחד הדברים הרציניים ביותר ועל פי התקנון אי אפשר להחליט מבלי שכל 'חברי מועצת גדולי התורה' התכנסו שמעו והחליטו, והרבי מגור במקום להורות למזכיר ה'מועצת' להזמין את כולם לישיבה ושם יחליטו וכך ינהגו, דילג על כך והחליט לבד. ברור לו כי רוב חברי ה'מועצת' מתנגדים לדרך שלו, מדובר בהתפרעות שמזיקה יותר מאשר מתקנת, ולכן שלח את בנו לתבוע ולאיים על גדולי רבני הליטאים שלא נבהלו ממנו ושלחו את בנו הביתה מבלי שהסכימו לתת יד להתפרעות בריונית שמזיקה ל'חוק הגיוס' מפני שפירושו לשבור את הכלים וליפול בפח שלא יוכלו לצאת ממנו

גדולי הליטאים מטפלים בנושא, הכניסו לענין כמה מגדולי אגודת ישראל והבחינו כי אין תמימות דעים באגודת ישראל, עד כדי שהשבוע יום אחד שמעו את בנו של הרבי מגור ויום אחר שמעו את בנו של הרבי מבעלזא שסבור אחרת מהרבי מגור. אגודת ישראל נראית עירומה ממש, אינה מסוגלת להחליט, ולא מפני שאינה יכולה, אלא מפני שהרבי מגור לא רוצה לשמוע את דעתם. הוא החליט על דעת עצמו ויועציו המופרעים ומביע דעה כאילו שזו דעת הגדולים. הוא מחזיק בנציגו בממשלה כאילו שדרכו הוא שולט, ושכח כי ישנם מי שאינם תחת שלטונו ואלו לא יחללו בחליל של גור אלא יעדיפו את דעת ראשי ישיבת סלבודקא כאשר אין החלטה רשמית של 'מועצת גדולי התורה' של אגודת ישראל

החוצפה של הרבי מגור זועקת לשמים, הוא מבזה את חברי 'מועצת גדולי התורה' מזלזל בהם לא מתחשב בהם לא רוצה לשמוע את דעתם, והשאלה היא האם מותר לציבור לעבור בשתיקה על מעשה כזה. רוב רובו של הציבור החסידי אינם חסידי גור ואינם חייבים לדעתו של הרבי מגור, דעת רבותיהם שונה, ומי שם את הרבי מגור לעשות צעד מבלי ששמע את דעתם של כל חברי 'מועצת גדולי התורה'. אם היה ספק למישהו על דעת החברים האחרים, אז הנה השבוע ראו את מרן כ"ק האדמו"ר מצאנז מסתגר בביתו של מרן הגר"ד לנדו שמסר לו על הקורה, האדמו"ר הסכים עמו ואף הבטיח כי יצטרף לנסיעה לאמריקה, ומיד אחרי זה הגיע בנו של הרבי מבעלזא להביא את דעת אביו האדמו"ר מבעלזא שהיא שונה ואחרת משל האדמו''ר מגור, כך שאין ספק כי אין הכרעה ב'מועצת גדולי התורה' בנושא, ולא היה לרבי מגור כל רשות לעשות מה שהוא עושה

בעתיד במיוחד בערב בחירות כאשר 'מועצת גדולי התורה' תפנה ותבקש להצביע לאיזו רשימה שלא תהיה, נאמר להם אנו עושים כמו הרבי מגור מצפצפים על 'מועצת' ולא מתחשבים בדעתם עושים כמו הרבי מגור שעשה מה שהוא רוצה ולא מה שחברי 'מועצת גדולי התורה' רצו

חייבים לצאת בהכרזה כי 'מועצת גדולי התורה' אינו נכס פרטי של הרבי מגור ואינו יכול להכריע בנושאים ציבוריים לבד, פרט אם הוא פורש מאגודת ישראל. כל עוד מדובר בחברי כנסת שהם נציגי אגודת ישראל, הוא לא הבעל הבית להחליט לבד, הוא חייב את רשות כל החברים, ומה שקרה השבוע הוא מן הדברים החמורים ביותר שלא יעברו עליהם בשתיקה

חיים שאולזון

נוסח חוק גיוס שיהיה מקובל על החרדים לא יעבור

 

אם האדמו"ר מגור מצטרף למסע גדולי התורה אלפים לא יתנו פרוטה מפני שאינם מוכנים לסייע לגנבים!!!

כאן לא עוסקים בתיאוריות אלא בניסיון שהיה עם האדמו''ר מגור ואנשיו, מדובר במי שכל עניינם הוא לחמוס לעשוק לשקר להונות ולהוציא כסף מציבור תורמים בטרם יידעו להיכן הולך הכסף. בעבר היה הסכם עימם כי לא יעשו מגביות לבד, אבל כאשר נסעו עם הרב שטיינמן זצ"ל, נקבע דינר לאחר הצהריים עם העשירים, וגור הקדימה לעשות ארוחת בוקר עם העשירים שלא ידעו כי מדובר בגור בלבד, הם לקחו מהם כסף וכאשר העשירים הגיעו אחר הצהריים לא נתנו אמרו שכבר נתנו בבוקר בכינוס, חשבו שזה אותו דבר

ראשי גור מבקשים לעשות סיבוב נוסף על חשבון גדולי הליטאים כפי שעשו בתקופת הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, והם לוחצים שיקחו גם את רבם או מי מטעמו במסע הגדולים לאמריקה, אבל הליטאים לא שכחו מה הוא עשה להם בסיבובים הקודמים, ולכן אין להם כל חשק לנסוע יחד עמו שמא הוא יעשה להם תרגילים כפי שעשה בעבר

עוד בעיה יש לראשי הליטאים כאשר עוסקים בגור. הציבור של גור אינו תורם למוסדות שאינם גור, כאשר יוצאים למסע ציבורי הציבור הכללי נותן אבל חסידי גור תורמים ישירות לגור, וכשחוזרים טוענים גור כי גם להם מגיע חלק וזאת למרות שאנשיהם לא נותנים למטרות כאלו למי שאינם גור. ולכן היו מי שהציעו השבוע בבית הגרמ"ה הירש, כי יקחו את גור רק בתנאי שהם מתחייבים להביא לפחות עשרה מיליון דולר מנגידי חסידי גור, אבל גור אינם מוכנים להתחייב על כך

הבעיה עם חסידויות גדולות שהחסידים שלהם תורמים ישירות למוסדותיהם ולא נותנים לציבור הכללי, ולכן חיפשו גדולי תורה שלא יתנו יד להונאה כזו, ויורו לחסידיהם לתרום לקופה הכללית

ראשי הקרן הממונים על גיוס הכספים חוששים שאם הרבי מגור יגיע יחד עם המשלחת אלפים לא יתרמו והכוונה בעיקר לתורמים הקטנים, אלו שלא אוהבים את הרבי מגור, ואלו שזוכרים את שיטת הגניבות של גור, ואלו שפוליטית במריבה קשה עמו. נודע כי אם מצרפים אותו יפתחו בקמפיין כי אסור לתרום לקרן כל עוד שאין הכרזה רשמית שגור לא תקבל מן הקרן הזה פרוטה, מפני שאנשיהם אינם תורמים לקרן

עוד דבר קורה כאן. הרבי מגור למד בשנה אחרונה שהוא מחוץ לתמונה של המנהיגות החרדית, הגדולים הליטאים הם אלו שעומדים בראש, עד כדי שכאשר יוצאים למסע של גיוס כספים כלל לא פונים לרבי מגור שיבא עימם. ולכן הם עושים מאמצים שיחזירו להם את כבודם ויישבו יחד עם ראשי הליטאים. הענין הוא שהרבי מגור עומד על כך שיתחלקו עם הכסף על פי אחוזים או על פי השיטה שנותנים לכל המוסדות כולל גור. ראשי הקרן חוששים מאוד מהתחייבות כזו, מפני שברגע שמתחייבים, חסידי גור לא יתרמו כי ממילא הם מקבלים, ולכן הם תובעים מהרבי מגור התחייבות על סכום מינימלי של עשרה מיליון דולר שיגיע לקרן מנגידי גור, בלעדי זאת אינם רוצים כל שותפות עימם

בשעת כתיבת שורות אלו מתנהל מו"מ בעניין, ובינתיים הנטיה היא שלא לצרף את הרבי מגור פרט אם יתחייב לארגן סכום של מינימום עשרה מיליון דולר מנגידי גור

חיים שאולזון

צירוף הרבי מגור למשלחת יגרום להפסדים גדולים לקרן

 

תפארתה של ויזניץ -מחלוקות וסכסוכים!!! בכיות הבן הגדול בסעודת הברית על הרדיפות הקשות שאחיו רודף אותו שלא ישכחו

בכל פעם שבויזניץ מזכירים את השם 'אהבת ישראל' זה צורם, במשך שנים האמינו רבים כי עניינה של ויזניץ זו אהבה אמיתית לכל אחד ואחד, ומה אנו לומדים, שככל שהם מזכירים יותר את ה'אהבת ישראל' הם רבים יותר ומרבים שנאה בקהילות ויזניץ, אין כמעט פינה בויזניץ היכן שאין שם מחלוקות, אבל יש היכן שזה בהיקף נמוך ונורמלי ביחס הכללי של הקהילות, ויש מביניהם מי ששם הסכסוכים תופסים תאוצה ובמיוחד בתקופת שמחות

אתם בוודאי חושבים כי אני מתכווין למלחמות האחים ר' ישראל ור' מנדלי בבני ברק, אז טעות בידכם, הפעם אני עוסק במחלוקת שבתוך סרט ויזניץ, וכתופעת לוואי סכסוך שבין סרט ויזניץ למחותן מבני ברק האדמו''ר הקדוש והטהור וחסידיו בעקבות סכסוך ניגונים שפרצה בחופה משותפת. השבוע כאשר האדמו"ר הקדוש והטהור מויזניץ הזהיר את חסידיו להתנהג בברית בסרט ויזניץ יפה ולכבד את האדמו''ר, באה תגובה מיידית ממי שיש לו עניין לסכסך בין האחים בסרט ויזניץ, שם המלחמות החלו עוד אצל האדמו''ר הקודם, הגיסים לא אהבו את הבן היחיד וקיוו לרשת אותו, אבל בסופו של דבר הבן היחיד ירש את המלוכה של האבא, והמשיך במחלוקת קשה פי כמה בין שלשת בניו, כאשר הבן האמצעי מבקש למחוק את זכרו של הבן הגדול בתקווה שכך יפנה לו את המקום. הוא מנצל את העובדה שהבן הגדול חתן אצל האדמו''ר הקדוש והטהור מבני ברק, וכאשר תתעניינו מה עבר על סרט ויזניץ החל משבוע שעבר מאז שנולד בן לבן הגדול, שהחליט כי ה'שלום זכר' יהיה אצל חמיו בבני ברק, והברית אצל אביו בחיפה, איזו 'שמחה וששון' הולך שם, ומה בישל הבן האמצעי לבן הגדול על שעשה את ה'שלום זכר' אצל חמיו ולא בחיפה אצל אביו, ועד להיכן הדברים הגיעו

משום מה חסידות שאמורה הייתה להיות סמל של אהבה הפכה לסמל של תככים. האחים רוצים לקבור אחד את השני, ככה בויזניץ שיכון וככה בסרט ויזניץ. לאדמו''ר הקדוש והטהור מבני ברק מזל כמו לגיסו מבעלזא שיש להם בנים יחידים, ומי שירצה לזכות לראות גם שם מלחמות אחים יזקק לאריכות ימים

זה לא רק בויזניץ, אבל שם זה צורם יותר מפני שהם זועקים כי יש להחדיר 'אהבת ישראל', וזה מה שקורה שם. לא רק אצלם, אין כמעט פינה היכן שהבנים לא נאבקים זה בזה, משקיעים הון להשמיץ אחד את השני בתקוה כי יבנו את עצמם על ידי השפלת האחר. שימו לב מה קורה בויזניץ שיכון, כמה משקיע הבן הקטן לבזות את הבן הגדול בתקוה שיוכל להדיח אותו ולהשתלט על ויזניץ שיכון. מאז שהחסידויות מן הסוג הזה הפכו להיות ביזנעס עסק מכניס, ומגלגלים מיליונים, ככה זה נראה. לא עוד מנהיגים מחנכים, אלא דמויות של שיא הרוע והשחיתות, זה מה שהם מלמדים בימינו

מה שעבר בסרט ויזניץ השבוע בברית ובסעודה מאוחר יותר לרגל היארצייט, זו אחת הבושות הגדולות של חסידות ויזניץ, בעוד שר' מנדלי היה חכם להזהיר את חסידיו להתנהג בכבוד לאדמו''ר מסרט למרות המחלוקת, בסרט ויזניץ עבדו הפוך והזהירו שחלילה לא יכבדו את ר' מנדלי, ומה ששם הלך אוי למי שמתנהגים כך. הבן הגדול בסעודת הברית בכה בבכיות שקשה לתאר על איך שרודפים אותו בויזניץ ומה שעובר עליו בעת שמחתו, בושה היא להיות חסיד ויזניץ בהתנהגות שכזו

חיים שאולזון

להכות במדינה כלכלית כתגמול על ההתעללות בחרדים

 

התקנות בישיבות הליטאיות שלא להביא חברים לראות את הכלה לא להביא תמונות של הכלה ולא להסתובב עימה 12 שעות מוכיח על פשיטת רגל חינוכית

לא האמנתי בעבר כי נגיע לימים כאלה ואצטרך לכתוב על כך. ידענו  תמיד שישנם בודדים שיחרגו מן המקובל, אבל שזה ירחיק כל כך שבחור יילך לפגישה ויביא עמו ארבעה בחורים לבחון את הכלה איך היא נראית ואיך היא לבושה, זה הרבה יותר ממחריד, מפני שלא עושים כך אפילו אצל הגרועים שבאומות. בחור שלמד בישיבה כל כך הרבה שנים ולא יבין את המינימום הזה, סימן שמשהו חולה מאוד בחינוך הליטאי

תשאלו מדוע אני כותב ליטאי, מפני שדבר כזה לא יכול לקרות אצל חסידים שמקפידים שהבחור יפגש לזמן מוגבל מאוד וברוב המקרים בבית אחד ההורים. נכון שיתכן שזה קצת חסרון ובשל כך יש לאחרונה הרבה גירושין גם אצל החסידים, אבל למה שקורה היום בישיבות הליטאיות זה לא יגיע

בימים אלה בכמה ישיבות ליטאיות החליטו לעשות תקנות לבחורים שיוצאים לפגישות, ולבחורים שהתארסו ויוצאים עם כלותיהם. מתברר שכאשר בחור יוצא עם בחורה ויצאו כבר כמה פעמים, הקשר מתחזק והם יושבים שעות יחד, עד כדי שישנם בחורים שישבו 12 שעות עם הבחורה עוד בטרם התארסו. המצב הזה חמור מאוד אסור שזה יהיה כך, ולכן החליטו כי מגבילים את זמן הפגישה, וכאשר מגיעים לזמן כפי שנקבע על ידי ראשי הישיבות על הבחור לומר לבחורה רציתי מאוד להמשיך, אבל על פי התקנות אני חייב לחזור לישיבה

החורבן הגדול הוא במה שקורה בפנימיות של הישיבות כאשר בחורים חוזרים לפנימיה מספרים מה היה בפגישה ודנים במראיה ואיך התלבשה ועל מה דיברו, ומה שחמור פי כמה להרבה מן הבחורים יש תמונות של הבחורה, זה מגיע אליהם בעקיפין, והם מראים אותה לחברים, וזה עוד בטרם שהתארסו. החורבן הגדול ביותר שלזה כבר התרגלו בישיבות הליטאיות שכאשר מישהו מתארס אז הוא מביא את התמונה שלה על מנת להציגה לחברים

כמה ראשי ישיבות בישיבת פונוביז' החליטו לצאת למלחמת חרמה, במיוחד בבילוי של שעות עם בחורות בתירוץ שזו פגישה או שמדובר פגישה עם הכלה, יוצאים להרבה מאוד זמן יחד, הולכים לכל מיני מקומות שאסור לבחור ישיבה להיות שם, בתקוה כי זה יציל קצת. הם לא משוכנעים שיצליחו להפסיק לדבר כליל בישיבות על הבחורות לפני או אחרי הפגישות והצגת התמונות, אבל לפחות יצמצמו אותה

הדברים מרחיקים כל כך שעכשיו עשו תקנות בישיבות שבחורים שיוצאים לפגישות אסור להם לחזור לפנימיית הישיבה הם חייבים לישון מחוץ לישיבה בשביל למנוע את היכולת לבלות זמן עם בחורים בשיחות על הבחורות שנפגשים עמהם ועל הכלות. בחורבן הגדול של הצגת עוד ועוד תמונות

מה שמעניין ישיבת חברון עשתה בימים אלה תקנות חמורות בנושא, וזה הזכיר לי היסטוריה בישיבה זו בזמני לפני כשישים שנה. הבחורים בשמחת תורה וזמנים אחרים כשהבחורות היו באות לעזרת נשים מסתכלות על איך שהבחורים רוקדים, היו מסתובבים עם הפנים לעזרת נשים ושרים בהתלהבות 'אלה חמדה ליבי...', אז זה היה מקובל. מאוחר יותר 'התחרדו', לא עוד בלוריות בנוסח ר' ברוך מדרכי זצ"ל, שאז היה הסטייל בישיבה, ככל הנראה באשר לבחורות כלות ונשים הנוסח של ישיבת חברון אז, חוזר לישיבה

חיים שאולזון

הצהרת אמונים בישראל פירושו הצהרה שהחוק קודם להלכה

 

האם יש לסורוצקין מיליונים? ואם כן מדוע הוא מסתובב בעולם כשנורר?

שלא תטעו, הוא לא נוסע כשנורר, הוא נוסע במחלקות הכי יקרות, הוא מסתובב בין העשירים בתירוץ שהוא משלם הרבה כסף בטיסות בשביל לפגוש את מי שיש להם כסף, אבל למעשה האם יש לו כסף, או שהוא באמת שנורר כמו שהוא מציג את עצמו כמי שזקוק לכסף למימון הישיבות שלו, הוא מספר לתורמים שהוא מוסר את נפשו למצוא כסף וכי הוא בקושי עומד בתשלומים, והנה אנו מגלים שיש לו מיליונים לשלם על כל כך הרבה זהב, בשביל לבנות ארון קודש, שכל עניינה הוא לשמור על מיליונים בצד מבלי שיוכלו לדעת היכן הכסף שלו

לבנות ארון קודש יפה ומכובד זה דבר טוב וכך צריך להיות. אבל האם מותר להגזים כאשר מסתובבים בעולם ועושים מאמצים להוציא כל פרוטה מיהודים בטענה שהוא זקוק לכסף בשביל להבטיח שיהיה מהיכן לשלם לרמי"ם ולכוללניקים ולהחזיק את הישיבה, בעוד שמגלים שיש לו הרבה מיליונים לשלם עבור ארון קודש ובזמן שהממשלה הפסיקה את התקציבים, הוא לכאורה היה צריך להיות מראשוני הזועקים שאין הכנסות, ודוקא בזמן כזה הוא מוכיח כי אצלו מתגלגלים מיליונים

אם הוא לא עובד על התורמים ואומר להם את האמת שהוא מגלגל מיליונים וכי אין לו בעיה להחזיק את מוסדותיו ובכל זאת מבקש כסף זה בסדר. אבל לבא לתורמים ולהציג את עצמו כמי שזקוק לכל פרוטה על מנת להציל את קיום הישיבות זו הונאה

סורוצקין בנה מערכת איסוף כספים ענקית שעושה מיליונים, הוא בחור עשיר מאוד ולא חסר לו בשביל לחתן את הילדים ובשביל ליהנות מן החיים - הוא אוהב את זה - וטוב שיש מומחים שיודעים איך להקים מערכת כזו, אבל שלא יציג את עצמו כשנורר כמי שצריך את הכסף ל'חלוקה'. מצוה גדולה לסייע לישיבות אבל מצוה יותר גדולה לתת למי שאין להם

חיים שאולזון

דתי ואבא ל-11 ילדים הם לא רוצים כאלו בצה"ל

האם הם מעוניינים בחרדים בצה"ל? אין ספק שלא. ואשאל עוד יותר, האם הם רוצים דתיים בצה"ל? התשובה על כך היא שהם עושים הכל לא לאפשר להם להתקדם, עורפים את ראשם בטרם שהם גודלים, והסיבה מפני שהם חובשים כיפה ויש להם הרבה ילדים. בואו תראו מה קורה לדוד זיני, מי שהתקדם בצבא עשה כל כך הרבה, וכאשר כבר לא הייתה ברירה מפני שהציבור שאל היכן המפקדים הדתיים, מינו אותו לאלוף, אבל יצרו במיוחד בשבילו מחלקה שאין לה ערך ואין צורך בה, שישא בתואר והעיקר שלא יתערב לראשי המטכ"ל בעבודת הצבא

מיד עם פרסום ההודעה כי דוד זיני מועמד לראש אכ"א, סוכם שהוא פורש מצה"ל, הודיע הרמטכ"ל כי המחלקה שלו על מה שהוא מופקד בצה"ל מבוטל אין צורך בו. כל הסיבה שהקימו דבר כזה בשביל לתת תפקיד לדוד זיני, רצו אותו רחוק מאוד מן המטכ"ל, והסיבה, מפני שיש לו כיפה על הראש, הוא ימני, הולך לאירועים דתיים, היה בי"ט כסלו בהתוועדות בכפר חב"ד, ביקר אצל הרב מאזוז זצ"ל, ומה שמזעזע אותם, יש לו 11 ילדים, השמאל לא יכול לשאת זאת, עד כדי שחכי"ת שמאלנית מציעה הצעת חוק שאסור שלמפקד בצבא ובמיוחד לראש אכ"א יהיו יותר משני ילדים

לכו תספרו לראשי הצבא, כי לחרדים משפחות גדולות, וגם אם בעת שהם משרתים בגיל צעיר עדיין יש להם שניים או שלשה ילדים, מדובר במי שעתידים שמספר הילדים שלהם יהיה לפחות של 12 ילדים, האם זה טוב לכם, או שמא תשלחו אותם למחבוש מפני שאינם מתאימים ל'רוח' של צה"ל

המערכת של צה"ל כיום עושה הכל לא לאפשר לדתיים וחרדים בעתיד שיגיעו לדרגות גבוהות, משתמשים בהם לנקיונות ולכל מיני תפקידים להרחיק אותם מן המפקדות, יחידים הגיעו לתפקידים מתקדמים, ואינם יודעים כי בעוד תקופה לא ארוכה הם ייאלצו להיאבק שיעלו אותם בדרגות, מפני שה'רוח' של צה"ל הוא כזה שאינם מתאימים שם

אם דוד זיני היה שמאלן והיו לו שני כלבים וילד היו מחבקים ומברכים אותו על המינוי. הצבא הוא חילוני ואנטי דתי ובודאי אנטי חרדי, ושיפסיקו לרמות כי צריכים אותם בצבא. כן, רוצים שהם יעשו את העבודה המלוכלכת, אבל במשרדים יישבו מפקדים בעלי דרגות שמקבלים מי שנושאים חן בעיני השמאל הקיצוני

הצבא יעשה הכל שלא לשנות את צביונו. החשש שלהם שמא אלפי חרדים יציפו את הצבא. שימו לב, הרמטכ"ל הקודם לא רצה בשום אופן שיגיעו בשנה אחת יותר מארבעת אלפים, למרות הלחץ של היועצת ועוכרי ישראל אחרים, הוא קלט כי אם הוא מכניס במכה עשרת אלפי חרדים הוא בבעיה רצינית, תוך כמה שנים הצבא כולו חרדי ואת זה הוא ביקש למנוע

אם לא יצליחו להגיע להצעת חוק מוסכמת על החרדים, אחת ההצעות, שיציפו את לשכת הגיוס שלשים אלף יחד יודיעו כי הם מתייצבים ומבקשים מיד להיקלט בצבא, ונראה אותם עם שלשים אלף חרדים איך הם מבטיחים את הצביון של צה"ל, תוך תקופה קצרה אלפים יצעקו 'פריצות' החיילות ייאלצו לברוח מהצבא, והחילונים לא יידעו את נפשם מרוב חרדים

עשרות אלפי החרדים יזעקו בקול רם כל יום יחד שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ויצורים מן הסוג של יאיר גולן ישתוללו על שהופכים את הצבא לדתי, הם יסלקו את החרדים כולם מן הצבא יתנו להם פטור ולא דיחוי, מפני שלא ירצו עוד לראות את הפרצופים החרדים בצבא

חיים שאולזון

בג"ץ - בית שופטים ולא בית משפט

הם מודים בפה מלא שהכל פוליטיקה. יצחק עמית בתשובה לסטודנט אמר כי הכל היום פוליטי, כאשר מן הדברים ברור שגם בית המשפט הוא פוליטי, במיוחד כאשר שופטי עליון מעיזים לומר דברים שלא העיזו בעבר. שופט בית המשפט העליון אמר השבוע כי אם ימשך המצב הזה הוא ייאלץ לומר דברים שעד כה מדברים על כך בבית המשפט בחדרים סגורים. גם השופט סולברג כתב דברים קשים בפסק דין בעניין ראש השב"כ כי במקום להחזיר את אימון הציבור לבית המשפט עושים השופטים להרחיק עוד יותר את האימון על ידי פסיקות מיותרות שמוכיח שוב ושוב כי הם פוליטיים

המציאות שעוד בטרם שומעים את הצדדים אתה כבר יודע איך יחליט כל אחד מן השופטים הם מספיקים בשביל לקבוע כי השופטים הם פוליטיים, ואין עוד משפט צדק. השופטים השמאלנים מבקשים להשתלט על הממשלה דרך היועצת, וככה גם על הכנסת כאשר הם מבטלים חוקים כאילו שהם המחוקקים

הגיע הזמן שנבין כי לא תצמח לנו ישועה מבית המשפט במיוחד לא בחוק הגיוס ובעוד עניינים דתיים. אין עוד 'בית משפט' בישראל, חיים אנו בתקופה שיש 'בית שופטים' שלהם אינטרס פוליטי מבקשים מהפך במדינה בכח בית המשפט ולא בכח הציבור מפני ששם הם במיעוט

הגיע הזמן לחשוף את פני אותם שופטים, לא יתכן לאפשר להם למשול כאילו שלהם מותר הכל. ההתנהגות של השופטים הוא כשל מפיונרים ולא כשל שופטים, יצחק עמית עושה מעשים שלא מתאימים לשופט והתנהגותו הוא כשל פוליטיקאי קטן

בישראל קורה היום משהו אבסורדי. כוחנו היהודי היה בראש הגדול, היום השופטים ומי שעומדים בראש מערכת הביטחון הם מי שראשם קטן, הם מאמינים שהם חכמים ולא קולטים כמה טיפשים הם. ראש השב"כ מודה כי העריך 'טפשית' שאין מלחמה בעזה ולכן לא מיהר להאיר את מי שצריך מיד, ודוקא מי שלהם ראשים מצויינים אותם דוחפים החוצה או משפילים אותם, ואין זה פלא שבעולם לועגים לישראל

חיים שאולזון

הברית בסרט ויזניץ שלא ישכח - ברית המילה שהפכה לזירת מלחמה – דמעות, קללות, ומלחמת ירושה בין האדמו"רים

 איכה הפך לאבל מחולינו! 

ברית המילה שהפכה לזירת מלחמה – דמעות, קללות, ומלחמת ירושה בין האדמו"רים

זה היה אמור להיות יום של שמחה.

נין נולד לבית ויז’ניץ וסערט, התינוק הוא בנם של הרב חיים מאיר הגר, בנו של הרב ברוך הגר – בנו בכורו של האדמו"ר מסערט – וחתנו של האדמו"ר מויז’ניץ מרכז. שילוב משפחתי מרגש, לכאורה.

אבל השמחה הזו – התפרקה לרסיסים עוד לפני שנחתך העור.

 מאחורי ארגון  הברית – סערה עמוקה ומתבשלת:

למעלה משבוע סערו הוויכוחים: היכן תיערך הברית? והאם האדמו"ר מסערט יסכים שמחותנו, האדמו"ר מויז’ניץ מרכז, ידרוך בכלל במקום?

הכול החל מהקלטה מודלפת שמרעידה את החסידות:

בקולו, נשמע האדמו"ר מסערט כשהוא שופך אש וגופרית על מחותנו:

> “הוא רודף את הבן שלי – יחיאל יהושע! משפיל, דוקר, מתנשא. לא מוותר על שום רגע לרמוס את הילד שלי.”

הקלטה שדלפה בוואטסאפים גרמה לזעזוע. הרטוריקה? חריפה, קולחת, מלאה באיומים וקללות מרומזות.

 לקראת הברית, מסע הנחיות חמורות ירד מדרגים גבוהים בסערט:

1. אסור ללחוץ יד לאדמו"ר מויז’ניץ מרכז או לחסידיו.

2. חגורת בריונים מאורגנת הקיפה את האדמו"ר מסערט למנוע כל מגע.

3. מזון ושתייה? רק לאנ"ש. גם אם אתה האדמו"ר ממרכז – תלך צמא.

4. הוראה ברורה: למנוע מהחסידים של ויז’ניץ להשתתף בשמחת רבם.

 ואז, באמצע הסעודה – רגע שלא ישכח:

האבא הצעיר, שביקש רק לברך על הולדת בנו – פרץ בבכי בלתי נשלט, 45 דקות רצופות.

יושב בין שני זקניו – שני אדמו"רים  ומייבב כמו יתום.

הוא נטלטל מצד לצד כאדם שגילה על טרגדיה. וזה, ביום ברית בנו.

ולא די בכך – חסיד בשם אברהם וייס, מ"חסידי סערט הקנאים", פתח במתקפה מילולית בריונית לעיני כל:

צעקות, עלבונות, השפלות פומביות כלפי האדמו"ר ממרכז וחסידיו – בשעת שמחת המצווה.

והחסידים מהמרכז? בהוראת רבם – שתקו. לא הגיבו, לא התפרעו. גדלות אמיתית, מול ביזיון.

אז איפה כאן הדרך? איפה החסידות? איפה כבוד התורה?

הפנים הקרות והלב השחור של סערט נחשפו לעין כל.

האשליה התנפצה: זה לא אדמו"ר עדין, אלא שליט קטן ומסוכן – שמוכן לפרק משפחה שלמה – למען “חיליש”.

כך הופכת שמחת ברית לקרע עמוק – לא רק במשפחה אחת, אלא בלב הקהילה כולה.

ברית בים של דמעות: מחלוקת כואבת בלב החסידות

 ברית בים של דמעות: מחלוקת כואבת בלב החסידות

ביום חמישי האחרון, על רקע נופיו המרהיבים של רמת ויזניץ , התקיימה ברית מילה לנכדו של האדמו”ר מסערט ויז’ניץ, אירוע שהיה אמור להיות שמחה גדולה לחסידות ולמשפחת האדמו”ר. אך במקום חגיגה, הפך האירוע למוקד של כאב, מתח ומחלוקת עמוקה שטלטלה את הקהילה. במשך שבוע שלם התפשטו שמועות על גזרות חדשות, סנקציות והחלטות תמוהות שהטילו צל כבד על המאורע. הברית, שהתקיימה ב”ים של דמעות עם המון מלח”, כפי שתיאר זאת אחד המשתתפים, הפכה לסמל של קרע ופילוג, כאשר במרכזה עומדת דמותו של הרב חיים מאיר הגר, אבי הבן, שפרץ בבכי היסטרי לאורך כל הסעודה, כואב את המסכת הקשה שעבר בשבוע האחרון.

*סערת הברית: גזרות, סנקציות ופחד*

האירועים שהובילו לברית החלו כבר שבוע קודם לכן, כאשר האדמו”ר מסערט ויז’ניץ החל להוציא הוראות תכופות וגזרות חדשות. בתחילה, הוחלט על שינוי מפתיע במיקום הברית, לאחר מכן שונתה מתכונת האירוע, ולבסוף הוטלו סנקציות חמורות על האדמו”ר מויז’ניץ מרכז, הסבא השני של התינוק. החסידים, שציפו לחגיגה משותפת, נתקלו באווירה של מתח וחשש.

בניסיון להבין את המתרחש, פנינו לחסידים שונים, אך נתקלנו בחומה של שתיקה ופחד. “כאילו אנחנו בצפון קוריאה”, תיאר זאת אחד המקורבים, שהסכים לדבר רק בתנאי שלא יצוטט בשמו. לאחר הבטחות חוזרות ונשנות לשמור על אנונימיות, הוא שיתף: “הכל זה חיליש. הוא השליח של האדמו”ר, אבל הוא פועל בדרך של טרור וכוחנות. רוב החסידים לא מתעניינים במחלוקות האלה ולא רוצים להיות מעורבים, אבל המיעוט שרוצה להרגיש קרוב לאדמו”ר חייב לעשות את רצונו של חיליש, אחרת הם נרדפים על ידו ועל ידי אביו”.

*חיליש: דמות מרכזית במחלוקת*

דמותו של חיליש, בנו של האדמו”ר, עומדת בלב הסערה. לפי המקורות, חיליש אינו חושש להשתמש בשפה גסה וזולה, להשתלח באנשים שאינם נרצים לו ולנהל את החסידות ביד קשה. “הוא מדבר בין קבוצות חסידים כאילו הוא בשוק”, סיפר אחד המקורבים. “מי שלא סוגד לו או לאביו נרדף בלי רחמים. כל מי שמקורב חייב להוכיח נאמנות דרך רדיפה וטרור של אחרים”.

השיא, לדברי המקורות, התרחש דווקא ביום הילולת הצדיק המכונה “אהבת ישראל”, יום שבו הקהילה אמורה לחגוג ערכים של אחדות וסליחה. אך במקום זאת, האירוע הפך למחזה כואב של מחלוקת. האדמו”ר, שרבים ציפו ממנו להוות דוגמה לויתור וסלחנות, נראה כמי שממשיך ללבות את אש המחלוקת, מתעקש על קו נוקשה ומסרב להתפשר.

*השבוע האחרון: הסתה וקרע*

בשבוע שקדם לברית, קרא האדמו”ר לאסיפות שבהן ליבה את המחלוקת והסית להחרפת המאבק. חיליש, מצדו, לא הסתיר את כוונותיו. בשיחה עם אחד המקורבים, הוא הצהיר בגלוי: “אני מחכה ליום שבו אוכל לזרוק ביצים שוב, כמו שזרקתי על משפחת שפיץ. אני לא מתבייש. אני לא נותן לאבי לעשות שלום איתם”. לדבריו, אף שהאדמו”ר מביע לעיתים רצון לשלום, חיליש מתנגד לכך בתוקף וממשיך לעודד שנאה ורוע. “השנאה מפעמת בו”, אמר המקור, “וספק אם אי פעם יהיה שלום כל עוד הוא מעורב”.

*האם יש תקווה לשלום?*

המחלוקת בין האדמו”ר מסערט ויז’ניץ לאדמו”ר מויז’ניץ מרכז אינה חדשה, אך היא הגיעה לשיאים חדשים בברית זו. חסידים רבים חשים תסכול עמוק מהמצב, במיוחד לאור העובדה שהאירוע התקיים ביום הילולה של צדיק שסימל אהבה ואחדות. “איך יכול להיות שדווקא ביום כזה אנחנו עדים לקרע כזה?” שאל אחד החסידים בכאב. “האם זה באמת נכד של הצדיק ‘אהבת ישראל’?”

השאלה הגדולה שמרחפת מעל הקהילה היא האם יש סיכוי לשלום. כל עוד דמויות כמו חיליש ממשיכות לנהל את המחלוקת ביד קשה, והאדמו”ר אינו מצליח או אינו רוצה להתעלות מעל המחלוקות, נראה כי הקרע רק ילך ויעמיק. החסידים, שחלקם הגדול מעדיף להתרחק מהפוליטיקה הפנימית, ממשיכים לקוות לשינוי, אך רבים מהם חשים כי התקווה הולכת ודועכת.

*סיכום: ים של דמעות*

הברית , שהייתה אמורה להיות רגע של שמחה ואחדות, הפכה לסמל של כאב ופילוג. דמעותיו של הרב חיים מאיר הגר, שזרמו לאורך הסעודה, היוו תמונת מראה למצב הקשה בחסידות. בעוד החסידים ממשיכים לחפש תקווה לשלום, המחלוקות והגזרות ממשיכות להטיל צל כבד על הקהילה. האם יגיע יום שבו ים המלח יהפוך לים של שלום? לעת עתה, נראה כי הקהילה תמשיך לשוט בים של דמעות

איך התדרדרה סרט ויזניץ למצב הזה

 מעשי ידי טובעים בים והם אומרים שירה

[סיקור קצרצר חלק א' מחסיד סערט ויזניץ משמחת הברית לנין הרבי שליט"א.]

 איך הפכנו בין רגע , מחסידות וממקום של אהבת ישראל, של אור לכל כלל ישראל סמל ומופת למודל ולחיקוי של עבודת המידות וקירוב לבבות, למקום שנוא בזוי ומשוקץ, אין בית בישראל ששמע האיך עברה היום השמחה בחצר הקודש, ולא בז לנו, איך הפכנו בין רגע למקום מנודה, אשר כבר יחשבו פעמיים האם שווה להגיע למקום שהיה אי פעם מגדל אור לכל בני ישראל, איך איל, למען השם איך, על כך ועוד קראו ברצף את כל הטקסט עד הסוף .

כאילו שלא מספיק לנו מה שאנו עוברים זה כשבוע ימים, כל שעה ושעה עם חדשות היסטריות, רגע אחד שמחת הברית כאן חיפה, ברגע השני הברית בירושלים, שעה אחת ברית במתכונת משפחה מצומצמת, בשעה שניה ברית במקום נייטרלי, וכך ניערו את אבי הבן בטרטורים שונים ומשונים, כאשר על מלאכת הטרור והטרטור מנצח איך לא, נו, ניחשתם מצוין, חיליש היקר שלנו, שמנסה בכל כוחו להטביע את הספינה על שלל נוסעיה יחד עם הרבי אל מצולות,

 והכל מתאוות נקם וצרות עין על סיפורים שהעלו כבר ירוקות וחלודה, אך הוא לא יודע מנוחה, בכל כוחו ואונו מנסה להכפיש ולהוציא לעז על קהילתנו המעטירה השם ישמרנו.

נכון להיום בבוקר, נתן חיליש הוראות אחרונות לאביו, כאשר אמש בלילה,שלח את שמחה פרידמן להזהיר את זקני החסידים לבל יהינו לגשת ולאחל ח"ו מז"ט למחותן האדמו"ר מויזניץ חלילה.

וכך טרטר גם את הרבי שליט"א עד הרגע האחרון, שיכנס לשמחת הברית, כמי שכפאו שד.

נפתלי קליין המסכן קיבל מחיליש פתק עם הוראות ואזהרות האיך לקרוא למחותן מויזניץ, חס וחלילה שלא יקרא לו בתוארים כמו שנהוג בכל חצר נורמלית אשר מחותן מהצד השני מגיע לשמחה שהכל שווה בשווה גם התוארים,

 נפתלי המפוחד הקריא את הטקסט בקול רועד יחד עם הטשקווע רבי ושאר הזקנים וכו' כאשר חיליש חושב שהוא מגדיל בכך את הרבי ומקטין את המחותן מויזניץ כביכול,

אך הברוך הגדול שאין שום פיקח באזור שיעצור בעד המשוגעים, כי משיגים בכך בדיוק את ההיפך.

לאחר שמחת הברית נעמד הרבי שליט"א כמאובן אשר לא יכול לרקוד חס ושלום, הרי חיליש הזהיר לבל ירקוד חלילה עם המחותן מויזניץ, ובתוך דקות אחדות ברח הרבי שליט"א מהזירה, למגינת לב החסידים.

כאן שכחתי לציין שחיליש גם נתן הוראה לבל יכניסו ח"ו את המחותן מויזניץ לחדר ההמתנה של הרבי שליט"א הסמוך לבית המדרש כנהוג, אלא יחכה לרבי שליט"א כמו כולם בתוך בית המדרש, עיד הברקה ממוחו הקודח, אשר חושב, שבזה שהוא משפיל  את האדמו"ר מויזניץ, כבודו יגדל, אולי הוא צודק בקרב הבחורים הזאטוטים, אשר עדיין לא הרגישו עוד מנחת זרועו...

אך לביש מזלו של חיליש, אחד הגבאים שככל הנראה לא היה מעודכן און-ליין בהוראות הללו, פתח את הדלת בפני. האדמו"ר מויזניץ, כאשר חמת עושי רצונו של חיליש עולה רקיעים.

לסעודת הברית הופיע הרבי שליט"א ללא תיאום עם המחותן מויזניץ, למותר לציין שלא הוקצו מקומות כלל לאורחים שהגיעו יחד עם המחותן מויזניץ, 

עוד נקודה שבה היינו מצויינים, בקבלת והכנסת אורחים, והנה הכל עורבא פרח, לפתע פתאום הפכנו לבעלי נדות שאסור להתקרב לבית מדרשנו, אסור לנו לכבד אורחים או לתת להם מקומות, בין רגע הפכנו בעשר מעלות בסולם ריכטר למפיצי שנאה, אוי ווי. מי פילל ומי מילל.

כעבור עשר דקות והמחותן. מויז'ניץ הגיע לסעודת הברית, וחסידיו פצחו בשירת קול רינה, בדיוק כפי שקדמו את הרבי שליט"א,  אך לא, מיד נשמעו זעקות איומות מחרישות אוזניים, 'מחוצפים ס'זאל זיין שטיל,'

 חסידי המחותן אשר היו אמנם בהלם גדול מהתנהגות מחפירה זו, אך חוזקה עליהם מצוות רבם, ושתקו מיד ועמדו כמאובנים כאילו לא קרה שום כלום.

כך המקום לציין שבאם עד לרגע זה היו כאלו שניסו להקטין את אש התבערה, ולהתעלם מכך, ולומר זה לא הכצעקתה, 

 אבל לאחר מעמד הצעקות הנבזויות שלנו, לא היה אחד מאנ"ש הנורמליים שלא הזדעזו, וביותר מהשתיקה הרועמת של הרבי שליט"א אשר משתף פעולה בכל מהלכי חיליש להחריב ולשרוף את האסמים.

בהמשך הסעודה, ניסו עוד כמה מחסידי חיליש להראות את נחת זרועם לאורחים, כאשר דחפו ורמסו אורחים זקנים וחשובים במין ברוטאליות נבזית, אשר מתאימה ודומה יותר לקלגסי המשטרה האכזרית השם ישמרנו. 

בהוראה מיוחדת נגנו חברי הקאפלה ללא הרף, מפחד אולי יתחילו הצד השני בשיר אחד או שניים, כפי שנהוג בכל חצר נורמלית לכבד את הצד השני שווה בשווה, אך כאן לא ולא, הצד השני כלל לא היה קיים.

הרבי שליט"א התנהג בטיש כאילו הוא יחיד ומיוחד, ואין שני לו, אין כאן צד השני, לא מגיע לו לאחל לחיים לחסידיו כנהוג, הכל כפי ההוראות הקפדניות של חיליש,

 זה כבר היה באמת מוגזם, אך מהצד השני אני מתחיל לחשוב באם הרבי שליט"א הגיע להתנהגות כה מחפירה ומגעילה בשער בת רבים, אשר מתאימה אולי לילד בגנון שרב עם חברו להתנהג כך, אולי באמת הרבי נמצא באיומים מתמידיים מצד חיליש,  

לך תדע מה הברנש הזה מעולל לרבי שליט"א כל הזמן, כי  אחרת אין שום הגיון ושכל להתנהגות מחפירה כזאת,

 ולחשוב עוד שכל האירוע מוסרט מתחילה ועד סוף, וכאשר מדיה זו תופץ ברבים, איני רוצה לשער מה יהיה מנת חלקנו, לכן חייב להיות שהבחור פשוט מאיים על הרבי שליט"א שהוא פשוט הרובוט שלו ומתנהג כפי ההוראות שלו.

 מה שהכי נגע לי ללב בכל הברית, זה מראהו של אבי הבן, אשר לא פסק מלבכות במהלך כל הסעודה, לך תדע מה חיליש עשה לו כל הימים הללו, חומר למחשבה 

 היחיד שהבין ללבו היה הגבאי המסור ר' בנציון אשר הכניס לו מדי כמה רגעים חבילות של ממחטות, שינגב את הדמעות שזלגו ממנו ללא הרף.

בקיצור בין רגע הפכנו להיות למאוסים בכל רחבי תבל, והכל בזכותו של חיליש, חסידים הבו עיצה הלום , עדיין אפשר לעצור את החרבן, עוד לא מאוחר.

צדקתם ממני. על נפלאות המוח האנושי ותרמיותיו העצמיות

 

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
 

אחרי תמיהתי הרבתי כאן, איך אנשים מגבשים דעה, כשהנתונים לקבל ההחלטה, כלל אינם לפניהם, האירוני שהקושיא קשה הרבה יותר, כאשר הנתונים לנגד עיניהם, אבל מוכיחים הפוך. ההארה צודקת וחוזרני בי. לא שכבר איני תמה איך מגבשים עמדה בלי נתונים, אלא שצודקים שאין שום קשר בין הנתונים לעמדות.
 
האמת היא שקשה מאוד לקבל את זה. משום שלו חשבתי שאחרים טיפשים וחסרי דעת, זה מובן, קל ואפילו מעודד. אבל, אם אקח בחשבון שזו תופעה אנושית שכיחה, זה אומר, מן הסתם,  שגם לי יש נושאים בהם אני מקובע מראש לעמדה מסוימת, הגם שהנתונים מדברים הפוך.
 
קודם כל, אודה בטעותי. עובדה לנגד עינינו היא, ששופטי הבג"צ (נחשוב עליהם אשר נחשוב, אבל מן הסתם לא נניח שהם ירודים מחשבתית מאף אחד מאיתנו) לוקחים חוק קיים, כתוב שחור ע"ג לבן ומחליטים שאמנם בחוק כתוב שמי שימנה את נציב שרות המדינה תהיה הממשלה ושאין צורך במכרז, וכך נהוג לאורך כל שנות המדינה, אבל ל'אור הנסיבות' יש לקרוא את הדברים כאילו נכתבו הפוך ומעכשיו אל תקרי 'אין צורך במכרז' אלא תקרי 'יש צורך בהליך תחרותי'. הנסיבות שהשתנו הן, לדעת הבגציים שהממשלה מחליטה החלטות בלי תיאום עם עקרונות הערכים שלהם (של נאורי הבג"צ). מובן שמהצד השני (והנכון והצודק...) הנסיבות שהשתנו הן שהשופטים הפכו להיות 'מפלגת  מר"צ בב"גצ' והשתלטו לגמרי על החוק הנוהג בישראל.
אבל נודה שסביר להניח שמכובדים אלו אינם שיכורים ואינם משקרים-במצח-נחושה. זאת תמונת המציאות הנראית בעיניהם.
אלא שמכאן אנחנו נכנסים לשדה אכזב מאוד. אם אסכם את כתיבתי כאן לאורך השנים כמדומני שבעיקר עסקתי בתחומים מוגדרים. האחד הוא להאיר על כך שבעיית הנוער הנושר שלנו נובעת מסיפורי מעשיות שאנחנו מספרים לילדים על דברים שאנחנו יודעים שאינם אמת ומציבים אותם כאמת. כתבתי לא אחת שלא מדובר רק בנוער, אלא גם במבוגרים, רק שהתהליך אצלם בנוי אחרת ותוצאתו אינה נשירה 'החוצה' מהמערכות החרדיות, אלא נשירה 'פנימה'. כלומר, שנשארים מבחוץ חרדים ויראים, אבל בפנים מגיעים למסקנה שהכל שקר ומראית עין בלבד.
 
למעיינים יותר כתבתי על תחום אחר-זהה. הבאתי עשרות דוגמאות של הלכות חדשות שהפכו את מה שהיה קודם. התפרסמה כאן סדרה של 'התורה מתחדשת בכל עת', בה הבאתי חלק מהדברים ובלי נדר – בעקבות כתיבתי זו - אכתוב בקרוב עוד פרק,  מתוך מלאי בלתי נדלה של 'התחדשויות ההלכה'. גם ההברקה של 'לא החוק השתנה, אלא הנסיבות', אינה המצאה שלהם, אלא מוכרת לכל, כ'לא ההלכה השתנתה, אלא המציאות', אבל אכמ"ל.
 
הנושא השלישי שעליו הרביתי לכתוב הוא תופעת פגעי-הילדים והילדות והשתיקה הציבורית שלנו מולה. לעיני נראה ברור ושקוף - וכך שמעתי לא אחת ממורי ורבי ר' משה שפירא זצ"ל שבדבר הזה אנחנו נלכדים ובזה אנחנו מאבדים את זכות הקיום מול הסרוגים (שמסתבר שגם אצלם - ודווקא בחלקים היותר חרדיים - פושה אותו נגע. טרם מצאתי ישוב לשאלה מדוע יש מתאם בין מידת החרדיות לבין מידת ערלות הלב לנפשם של נפגעים ואשמח להחכים מכם בזה).
 
גם על כת הטרור (המוכרת יותר בשם כת הנדל"ן כתבתי לא אחת – וגם בזה איני יודע מדוע מציינים יותר את חולשתם לממון מאשר את רוע-רוחם ואכזריותם הבלתי-יהודית-בעליל, הן כלפי חברי כתם והן כלפי כל נחזה למתנגד לדרכם). האמת שלא עליהם אני כותב, אלא עלינו. איני מבין איך אנחנו מגדירים אותם כחלק מהיהדות החרדית, כשלעיני כל הם רודפים ברוע וברשע שאין דוגמתו את כל מי שאינו מסכים עימם.
 
האם יכול להיות שיצרי מטעני? האם יכול להיות שיש צד זכות באחת הסוגיות הללו? האם בחרתי בעמדתי לא עפ"י התורה והמוסר, אלא מראש החלטתי שהגעררס רשעים ורק נסמכתי-לכאורה על מעשיהם השפלים? האם יש צד זכות לכך שהמנהג הנהוג אצלנו הוא שכאשר נתפס מפלצת שפוגע בילדם רק מרחיקים אותו מהמקום הספציפי (כאילו לא יודעים שהוא ילך ויפגע באחרים במקום אחר)?? האם יש הצדקה לשקרים השקופים שאנחנו משקרים לעצמנו, לילדינו ולתלמידינו?
 
אודה מאוד לכל מי שיעזור לי למצוא צד זכות בהם. 
 
 
חרדי בעולמו
 
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com

ברכת סרט ויזניץ לבן הבליעל

 

האזהרה בסרט ויזניץ שחלילה אף אחד לא ילחץ ידו ויאמר מזל טוב לאדמו''ר הקדוש והטהור מויזניץ

 

רגעי השבוע - פרשת במדבר

 רגעי השבוע - פרשת במדבר

החיים האמיתיים והמאושרים של יהודי / כך נבנית עיירה של תורה וחינוך כתשובת המשקל / ספר התורה שמחכה לשלום בין מדינות / אחדות במקום בו נפתח בית הספר היהודי הראשון ברוסיה


א. כי הם חיינו

ראיתי אותו עומד מזמזם לעצמו בשקט מנגינה עליזה, מתכנון להכין לעצמו כוס קפה. כול כולו שמחה עם שלווה שבאה לידי ביטוי בכל הליכותיו. 'גוט שבת' אמרתי לו והוא השיב לי בברכה עם חיוך רחב. 'אתה נראה מאושר מאד' הוספתי בתגובה.

'אכן, מאושר ביותר' - ענה לי. זה היה בשבת הקודמת, שבת מברכים סיון, ב'גרישא'ס צימער' בבית הכנסת המרכזי 'מארינה רושצ'ה'. עמדתי לידי אחד המתפללים, אבא למספר ילדים כ"י, מהדמויות הקבועות בבית הכנסת. והוא המשיך מיד, גם בלי שהתבקש: 'אם אתה רוצה לדעת מה זה אדם מאושר באמת, אני הדוגמא'… הוא לא חיכה לתגובתי, והוסיף: 'ראה, השבת יש לנו שתי פרשיות בהר ובחוקתי, השבת הרי גם שבת מברכים. אני כבר אחרי אמירת כל ספר תהלים כנהוג, כבר סיימתי לומר 'שנים מקרא ואחד תרגום' על שתי הפרשיות כנפסק בשו"ע, יש לי עוד זמן כעת ללמוד חסידות להתכונן לתפילה - אמור לי אתה, האם זה לא אושר אמיתי?!'.

מצות לימוד התורה, היא מצוה תמידית שכל יהודי מחוייב בו בכל רגע ביממה, כנאמר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה". חיוב תלמוד תורה חל על היהודי בכל יום, עד יום מותו, וכמו שכתוב "פן יסורו מלבבך כל ימי חייך".

בהרבה דרכים אפשר ללמוד. אך ללא ספק, שהגישה הנכונה היא זאת המביאה 'חיות בתורה'  על הפסוק 'וחי בהם' מפרש הרבי: "וחי" – מתי החיים אמיתיים, חיים הראויים לשמם? "בהם" – כשהחיוּת וההתלהבות הן בתורה ובמצוותיה.

זכינו ובקהילתנו רואים אנשים חיים את התורה עם חיות נפלאה. זר הנקלע גם בשעת בוקר מוקדמת מאד בבית הכנסת המרכזי כאן, יעמוד נפעם בראותו זוגות אנשים הלומדים מתוך שמחה וסיפוק. חברותא אחד הלכה, השני חסידות. וכן הלאה. אני לא מהבאים כל-כך מוקדם לבית הכנסת בכל יום, אך השבוע עקב סידורים שונים הצטרכתי להתפלל במניין הראשון ולא הראשי, כמו בכל פעם, התרגשתי לראשות מסביב להרב ישראל פלדשרוב המוסר שיעור מדי בוקר, יושב פסיפס מדהים של אנשים, משכימי קום כמדי יום, מגיעים ממרחקים שונים ושותים בצמא את דבריו.

הדוגמאות רבות ונפלאות, בהם כמובן ההקשבה השקטה מתוך כבוד וצימאון לדרשות והשיעורים הרבים והמגוונים שמוסר בקביעות הרב הראשי הרב לאזאר, לצד שיעורים רבים בבית כנסת וחבורות לומדים בקביעות או בזמן פנוי.

אלו החיים האמיתיים. אלו הם חייו של יהודי, ההוגה בתורה ועושה כל מה שיכול, לנצל ללמוד, להחכים, להתחבר ולדעת, ולזכות בברכה הגדולה אותה אנו מברכים מדי יום: ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, במיוחד  בחג מתן תורה הבעל"ט!


 ב. אכסניה של תורה

במרחק 66 ק"מ מהעיר מוסקבה, שוכנת העיר 'איסטרה', אחת מתוך 39 נפות-משנה של מחוז מוסקבה בירת רוסיה, מחוז המאכלס קרוב לתשעה מיליון תושבים. העיר איסטרה עצמה מסובבת בכפרים ומושבות, והיא נהנית מאוויר טוב בזכות הצמחייה העבותה באזור ונהרות המים הסובבים אותה. לא פלא שמחנות חינוך סובייטים הוקמו בעיר בזמן השלטון הסובייטי, ל'חינוך מחדש' של רבבות ילדים, בהם יהודים רבים.

עם התנערות יהדות רוסיה מעפרה והקמת הקהילות הרבות מחדש בכל רחבי המדינה הענקית, הורגש הצורך המיידי באכסניה ראויה למחנות יהודיים, כדי להעניק בהם מנת יהדות מרוכזת לאלפי יהודים, שעדיין לא מקבלים חינוך יהודי קבוע במשך כל השנה, ובחודשי הקיץ הדבר מתאפשר. כך הוקם המחנה הראשון - ובשמו הרוסי, שבא לשימוש גם בשפת האידיש: 'לאגער' - שנוסד בידי הרב הראשי הרב בערל לאזאר שליט"א, שצפה את החזון עוד לפני כשלושה עשורים, צעד ראשון למהפכת החינוך היהודי, שרוסיה נמצאת בעיצומה והיא מתפתחת ללא הפסק.

מרובה מידה טובה, ושטח ענק של מחנה הקיץ באזור איסטרה שנרכש לפני שנים רבות, עבר בשנה זו שיפוץ מסיבי, בהשקעת דמים מרובים, תוך חשיבה לפרטי פרטים כולל פיתוח סביבתי מפואר על מתקנים חדישים ביותר. נעשו כל מאמץ והשקעה, כדי לשכנע כמה שיותר ילדים יהודים להגיע ולהשתתף במחנות בחודשי החופש מהלימודים בבתי הספר הרשמיים, בחורף ובעיקר בקיץ.

בזוכרי היטב את מראה המקום לפני שנים רבות והשיפוצים השונים שנעשו במשך השנים - שמחתי מאד לראות את התנופה הגדולה בפיתוח המקום. זה קרה אתמול כאשר הגיע מר אנדרי וורוביב מושל המחוז, הנחשב כאזור השני בגודלו לאחר מוסקבה הבירה - לביקור רשמי במתחם זה, כדי לחנוך בהשתתפות הרב שליט"א, את השלב הראשון של עיירת החינוך העתידית, האמורה להתרחב גם עם מתחם מחנה ענק נוסף, העומד במרחק קצר מהמחנה הראשון - ובכך יהפוך האזור למקום בו מתחנכים מדי שנה אלפי ילדים יהודים, בתנאים גשמיים מהטובים בעולם ועם צוות חינוכי מסור ומקצועי.

את המושל ופמלייתו קידמו נשיא איגוד הקהילות ברוסיה הרב אלכסנדר ברדה, ומנהל הקהילה היהודית במוסקבה הרב מרדכי ויסברג. המושל הוזמן על ידם לנטוע עץ בשדרה הראשית, ועמד נפעם מול היופי וההשקעה במקום. במשך שעה ארוכה הקדיש המושל מזמנו, כדי לסייר עם המארחים והנהלת המקום ברבים מהמבנים והמתחמים.  

בעוברו באחד השבילים פגש האורח את חברי אחת מכיתות הלימוד של הישיבה לצעירים "תומכי תמימים", המאכלסים את המתחם בתקופות בהן מחנות הילדים לא פעילים - והוא התעניין בסדר יומם ונושאי הלימודים. המושל לא הסתיר את התפעלותו משקידתם של תלמידים כה צעירים, המשכימים קום מדי בוקר, ועד שעות הלילה יושבים והוגים בתורה הקדושה, כשחדווה גדולה על הזכות ניכרת על פניהם.

הצלחת הישיבה במקום פסטורלי זה, נזקפת לזכות הצוות הגדול של המחנכים, ובראשם ראש הישיבה הרב משה לרמן, לצד המנהל ר' יוסף ויסברג, התלמידים השלוחים והנהלת הקהילה - העושה הכל, למען יוכלו התלמידים להתעלות בתורה וחסידות, ולצמוח לרבנות ושליחות בעוד ערים וקהילות ברוסיה. וחובה וזכות לי, להודות לאכסניה נפלאה זו, אשר שימשה את בניי שיחיו בלימודם בתקופת הישיבה קטנה במשך חייהם.


ג. תורת חסד

לפני מספר ימים, פנתה אלינו סופרת ממוסף למשפחה של עיתון 'המבשר' בארץ ישראל, האוספת חומר לכתבה לכבוד חג מתן תורה, בנושא הכנסת ספרי תורה ייחודיים ומעניינים. לאמתו של דבר, הרי כל הכנסת ספר תורה חדש לבית כנסת או ישיבה, היא מרגשת ועם סיפור העומד מאחורי השקעה הגדולה. אך לפעמים יש סיפורים יוצאי דופן ומיוחדים ביותר. היו כאלו גם ששיתפתי בבמה זו במשך השנים, ממה שהיו כאן בקהילה בכלל ובבית הכנסת המרכזי 'מארינה  רושצ'ה' בפרט.

אמש קיבלתי צילום מהעיתון הטרי, שהתפרסם אתמול לקראת חג השבועות, ובו השיחה שניהלה הסופרת עם זוגתי שתחי', על אירוע כתיבת והכנסת ספר תורה עם סיפור אישי ייחודי ולהלן חלקים ממנו:

"כשהגיע  הרב החסיד רבי יצחק קוגן, מי שמכונה 'הצדיק מלנינגרד', לגיל שיבה, חשבנו על מיזם מיוחד: כתיבת ספר תורה לזכותו. הרב קוגן עומד לימיננו בשנות פעילותנו, לא מעט. בחיוניות, בלהט, בלב חם, ועוזר רבות ל'מרכז החסד היהודי שערי צדק'. הקשר הנפשי החל עוד קודם, מאז עלתה משפחת קוגן לפני כארבעים שנה מפטרבורג ('לנינגרד' באותם ימים) לארץ הקודש, נרקם קשר מיוחד ביניהם לבין הוריו של בעלי והוא זה שהמליץ לרבה של רוסיה הגאון רבי בערל לאזאר שליט"א, להביא אותנו לשליחות במוסקבה, לפני כחצי יובל של שנים.

עכשיו, החלטנו לכבד את האיש היקר ואציל הנפש במתנה משמעותית: ספר תורה. איך בדיוק עושים זאת? גייסנו ידידים וחברים מהקהילה ומחוצה לה. לא מעט מהם שמחו לתרום לכבוד הרב קוגן, וכשכל אחד מהם תרם פרשה, הגענו לסכום שקרוב ליעד. וסופר? בסיעתא דשמיא, מצאנו במוסקבה סופר סת"ם מומחה, ר' אליעזר בלאנק שמו. הוא יודע לכתוב ב'כתב האדמו"ר הזקן' כפי שהרב קוגן מהדר. במשך כשנתיים, עקבנו אחרי העבודה. בעלי היה חוזר הביתה, ולא פעם מספר עם אור בעיניו, על ההתקדמות: עוד חלק, עוד פרשה, מתקדמים.

ביום ההולדת של רבי יצחק, בחודש תמוז לפני כעשור של שנים, ערכנו חגיגה גדולה במרכז החסד. ממקומי בקהל, האזנתי לדבריו של הרב הראשי הרב לאזאר. הוא הזכיר לכולנו להודות על מה שאינו מובן מאיליו: זכינו, ובשליחות שאליה שלח אותנו הרבי, במוסקבה, נמצא רבי יצחק. אור אהבת ישראל שלו זורח מבית הכנסת "בלשוי ברוניא" במרכז מוסקבה, לכל יהודי ויהודי.

מיד לאחר חגיגת יום ההולדת, נסענו לפגוש את הרב קוגן. ביקשנו, שספר התורה שכותבים לכבודו, יוכנס לבית הכנסת שבכפר החינוך 'אור אבנר' באזור זאריצ'אני ליד העיר ז'יטומיר במערב אוקראינה. 'אחי הצעיר, ר' אברמי אומר', - הסביר בעלי. 'שלמרבה הצער, אין להם ספר תורה כשר משלהם, עבור התלמידים היתומים, שאר תלמידי המוסדות והאורחים הרבים הפוקדים את המקום'. הרב קוגן שמע את הבקשה, ונענה, כמובן, על אתר.

עשר שנים לאחור, בשנת תשע"ה, היה המצב שונה לחלוטין, מבימים אלו. גבול רוסיה – אוקראינה היה פתוח, ועוד התאפשר לעבור מפה לשם. חגיגת סיום כתיבת האותיות היתה מרגשת מאד, ולאחריה, נסע בעלי עם משלחת גדולה ממוסקבה למערב אוקראינה. הטקס החל בסיום כתיבת האותיות בבית הכנסת העתיק של הבעל שם טוב הק' במז'יבוז'. משם, נמשכה תהלוכה רגלית עד לאוהל הק' של הבעל שם טוב, ובהמשך נסעה הקבוצה יחד לקביעת מזוזה ע"י הרב קוגן בבית הכנסת הגדול והחדש במרכז העיר ז'יטומיר שבנה רב העיר הגאון החסיד ר' שלמה ווילהלם.

האירועים רדפו זה את זה, מרגשים, חיים, מלאי חום יהודי, אבל ספר התורה, ככלות הכל, טרם נכנס לבית הכנסת. היה זה השלב האחרון, ובעיני, המדמיע ביותר. עשרות ילדי בית היתומים היהודי במקום, אחזו בידיהם לפידי אש, יחד עם תלמידי החיידר ובית הספר. תחת החופה, בתהלוכה יפהפייה, ריקדו גיסי, מנהל המקום, והרב קוגן, שספר התורה היה לכבודו, עם האורחים הרבים - רבים שהגיעו. כשניגון 'נְיֶעט נְיֶעט נִיקַאוָוא' - ניגון בשפה הרוסית שעוסק ברעיון כי 'אין עוד מלבדו - מלבד הבורא', חשבתי על הילדים האלו, מאיפה באו, באיזו כפירה גדלו ההורים, ופה הם רוקדים שאין עוד מלבדו!

היום, דברים השתנו. לספר התורה המיוחד, שנמצא בתוך ארון קודש היכנשהו, במערב אוקראינה, אין לנו דרך לגשת מכאן, ממוסקבה. אנחנו מתפללים, יום יום, לשלום ולשלווה שיגיעו לאזורנו, ברצות השם. ועד אז, כמה מרגש, שמשני עברי גבול רוסיה-אוקראינה שוקקים לבבות יהודיים אל הספר הזה".

ולתמונת השבוע שלי: כאיש אחד בלב אחד

כהמשך לשבוע שעבר, בה סיפרתי על אירוע שנערך ובמהלכו שיתף אותי הרב הראשי הרב לאזאר שזו עבורו פעם שניה במקום זה, ובפעם הקודמת היה זה לפני כשלושים ושתיים שנה לפני, באחת התקופות הפוליטיות - דרמטיות שהתחוללו אז ברוסיה בכלל ובמוסקבה בפרט, השבוע שוב הייתה סיטואציה מעניינת ואפשר לומר, מעין סגירת מעגל מרגשת.

היה זה במעמד גדול שנערך בראשית השבוע בבית הכנסת "ארכיפובה" שבמרכז מוסקבה, כאשר רב קונגרס יהודי רוסיה ר' אברהם-אדלוף שייביץ והנגיד מר גרמן זכרייב, הזמינו את הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א לשאת את המשא המרכזי באירוע לציון התאריך היהודי של שמונים שנה לנצחון הצבא האדום על גרמניה הנאצית ימ"ש במלחמת העולם השניה, פרי יוזמתו של מר זכרייב, המשקיע בזה כוחות וכספים רבים, ומספר אירועים נערכו במוסקבה ומקומות שונים בעולם.

בהזמנת הרב שליט"א לעלות לשאת את הדברים מעל בימה שלפני הארון קודש, צויין ונאמר שזהו ביקורו הראשון של הרב לאזאר במקום זה, והקהל הגיב בתשואות מחיאות כפיים.

הדברים המרכזיים בדבריו של הרב היו על האחדות שחייבת להיות בין כל היהודים, במיוחד לאור קריאת הרבי לפני כארבעים שנה שיש לנצל את השבת שלפני חג מתן תורה, לשבת של 'כאיש אחד בלב אחד'. הוא המשיך והזכיר את מסירותם של החסידים שפעלו בשנים הקשות בין כותלי מקום היסטורי זה, ואז המשיך וכנראה גם הפתיע את רוב הקהל, כאשר העלה זכרונות אישיים מלפני כארבעים שנה, עת עמד במקום זה, לצדו של השליח הרב זאב קורבסקי, בהקמת בית הספר היהודי הראשון שפעל מספר שנים בקומת עזרת הנשים, בית ספר שבעקבותיו קמה רשת 'אור אבנר', ובה אלפי תלמידים יהודים בכל מדינות חבר העמים. הרב הראה באצבעו כלפיי גלריית העזרת נשים, היכן הייתה הכיתה הראשונה והשניה וכן הלאה - עד שהמוסד התפתח וגדל בכמות ואיכות והיו צריכים לעבור למבנה גדול ומתאים אחר.

לאחר שהרב הראשי נשא 'תפילת קל מלא רחמים' לזכר הקדושים הי"ד, נאמרו פרקי תהלים, והציבור הגדול שמילא את המקום התפזר בתחושה מרוממת של אחדות ואהבה בקהילות היהודיות ברוסיה, שהם סמל ודוגמה לעבודה מתוך שיתוף פעולה למען המטרה הגדולה לקדש שם שמים והכנה ראוייה לקראת חג מתן תורה הבעל"ט.


גוט שבת
וקבלת התורה שמחה ובפנימיות
שייע

אז מי היה הסנדק?

 ערש"ק פרשת במדבר וערב חג השבועות תשפ"ה.

 

לידידיי ומכרי קוראי הגליון 'מעדני הפרשה' ו/או את המאמר המצורף.

 

למתעניינים, שם נכדי ה'בן אחר בן' הוא בן ציון קלצקין, כשם אבי ז"ל.

 

בדרשתי בסעודת הברית התחלתי בדרך צחות, כי נהוג לומר שהנשמות יורדים להשתתף בשמחות צאצאיהם ועל אחת כמה וכמה, כאשר קוראים לרך הנימול על שמו, בודאי שנשמתו יורדת להשתתף בשמחה, השאלה במקרה דנן, איך אבי יגיע לכאן אם אין לו פספורט? כי אבי חלף את שנותיו בעולם הזה בלי להוציא פספורט מעולם.

 

הוא נולד בירושלים לפני מלחמת העולם השניה, נפטר בירושלים, ומעולם לא יצא ממנה, ולמרות זאת, חיתן טו"ב בנים ובנות ונתן לכל אחד דירה לקראת החתונה, בלי משכנתא ובלי ללוות כסף מאף אחד (ואבי לא ירש שקל מאביו שנהרג כשהיה בן שנה).

 

אבי ז"ל היה האיש הכי מפורסם בירושלים, אבל לא רק מפורסם, אלא שכמעט לא היה איש בירושלים שלא היה לו ענין כלשהו עם אבי בימי חייו, אם זה ציור שלט, או תזמורת בחתונה, או מוזיקה בהכנסת ס"ת ושמחת בית השואבה, השכרת רמקולים לאירועים או הכרזת לויה ל"ע, ואפילו יושבי חושך אסירי ברזל, היה אבי נוסע בחוה"מ לנגן להם בבתי הכלא, וגם מי שבתוך עמי יושבת ולא נזדקק לאחד מכל אלו, ודאי 'נפל' אי פעם לזכרון משה להתפלל ושם פגש את הגבאי והבעל קורא אבי מורי ז"ל.

 

איש חמודות היה, בכל מקום שהגיע היה נעשה שמח, כל פעם שנכנסתי לביתו היה אומר לי: הבה נקיים מצוות עשה של 'ושננתם לבניך' וכששאלתי 'מה נלמד'? ענה: בא ונלמד משניות לעילוי נשמתי, וכששאלתיו: הרי אתה חי עדיין? היה עונה בחיוך, 'ואם אני חי, אין לי נשמה'?

 

הוספתי, שבשם אבי מרומז גם זכרונה של אמי הצדקנית ע"ה, שהרי בן ציון ר"ת 'בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ועתידין'

 

בס"ד סיפרתי על חידוש שנתחדש השבוע בענין 'אות' ברית מילה, שקשור גם לפרשת השבוע וגם לערב מתן תורה (מופיע בגליון)

בסוף דבריי כיבדתי את בני, אבי הבן לומר דברי ברכה והודיה להשי"ת.

 

פתח בני ואמר: חז"ל קבעו: לית כתובה דלית ביה תיגרא, בילדותי למדתי בבבא מציעא פרק 'שנים אוחזין בטלית', השבוע עברתי חוויה דומה למה שהמשנה מתארת שמה, אבל בצורה הפוכה: 'שנים אוחזין בטלית, זה אומר כולה שלך וזה אומר כולה שלך'

ובני הסביר: כיון שזה בן ראשון אצלי, וסנדקאות יש רק 1, החלטתי לפנות לאבי ולחמי ולהתייעץ עימם (כ"א בנפרד) ואקוה לטוב. כמה נעמה לי החוויה הזו שכל אחד מהם אמר מיד ללא כל התלבטות, לכבד את הצד השני. על כן ניסיתי להריח בעדינות, למי זה יותר קורץ ומעוניין, אך לשוא, 'זה אומר כולה שלך וזה אומר כולה שלך' ובאמת לא ידעתי מה לעשות?

 

ואיך הכרעתי? פניתי למורה הוראה שאני מתייעץ עימו והוא אמר לי שמדאורייתא אני מחוייב בכיבוד אב, ואם אבי מצווה עלי לתת הכיבוד לחמי, זה מה שעלי לעשות.

 

והוא סיים: איזה אושר להתמודד עם כאלו מריבות ומחלוקות, שבודאי לא על כגון דא נתכוון החפץ חיים במאמריו בגנות הויכוחים והמחלוקות.

 

אז הנה, ניצחתי ואני באמת שמח בניצחון, אמרתי כל הזמן לבני: הרב שטיינמן היה תמיד משנן, נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי מי שהפסיד מויתור, גם הרב ואזנער היה תמיד אומר: מויתור לא מפסידים, ואם חז"ל הבטיחו עשירות לסנדק, ודאי שהמוותר לא יפסיד בגלל הויתור ואדרבה. אמנם הודעתי חגיגית שאצל הבן הבא אי"ה, כנראה לא אתנגד.

 

אז אולי אצא מכל הסיפור בעל גאוה גדול, אבל זה שווה אם מישהו ילמד מזה משהו וימנע ריב הכי קטן והיה זה שכרנו.

 

נ.ב.

רב יוסף אמר כל שנה בחג השבועות 'אי לאו האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא', מה מיוחד בשם יוסף לענין זה? מה יחודיותו של רב יוסף לענין זה? איך יוסף הצדיק קשור לענין? מה הקשר בין זה למרנן רבי עובדיה יוסף ורבי חיים קנייבסקי זכר צדיקים לברכה.

 

אלו ועוד פנינים חדשים בתוך הגליון המצו"ב.

 

 כנסו לגליון, הדפיסו ותפיצו, טעמו וראו כי טוב.  maadoney@gmail.com

 

בברכת שבת שלום ומבורך:

 

דעת האדמו"ר מאמשינוב על ריטלין

 

הגר"ש אלתר "המחלוקת של תשמ"ט הרסה את כלל ישראל, וגרמה עד היום לזלזל בגדולי ישראל'!

 

ההבדל התהומי בין הקנאים, סיקריקים, נטורי קרתא, לחסידי סאטמר, תולדות ודושינסקי

 האם כל מתנגדי הציונות עשויים מאותו חומר?

שני עולמות של קנאות: סאטמר באמריקה מול הסיקריקים והקנאים בארץ ישראל

מי שחושב שכל מי שמתנגד לציונות שייך לאותו זרם – צפויה לו הפתעה גדולה…

---

1. באישור רבנים – או בקו הטלפון?

בסאטמר שבאמריקה, עוד מתקופת הרב יואל זצ"ל, יש כלל ברזל: אין יוצאים להפגנות או פעולות ציבוריות מבלי היתר מרב או בית דין.

לעומת זאת, בארץ ישראל – הסיקריקים והקנאים פועלים מיידית. מספיק לשמוע הודעה מוקלטת בקו טלפון – ויוצאים לרחובות.

---

2. מי הם האנשים? קהילה מסודרת או ערבוביה מוזרה?

הסאטמרים באמריקה הם לרוב יהודים יוצאי הונגריה ורומניה, בעלי ייחוס יהודי ברור וקהילה מסודרת.

הקנאים בארץ ישראל באים מרקע ליטאי, רבים מהם בעלי תשובה, ספרדים, גרים ובני גרים – וישנה תופעה ידועה של משיכה לנושאים כמו קברים, צניעות, טוהר המחנה, מאבק באינטרנט וכו' – תחומים שיש בהם "אקשן".

---

3. האם הם גם רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים?

בסאטמר – רואים תכונות יהודיות של עדינות, חסד וביישנות.

אצל הקנאים בארץ – התנהגויות רבות נראות הפוכות, גם אם יתכן שבתוכם יש תכונות טובות – הן לא בולטות.

---

4. בונים מוסדות או רק מתנגדים לאחרים?

בסאטמר בונים מוסדות, כוללים, בתי ספר, בתי חולים וקהילות – גם תוך שמירה על התנגדות לציונות.

הקנאים בארץ לא בונים כלום. הם רק יוצאים נגד כל מי שבונה משהו שלא נראה להם.

---

5. עמל בתורה ופרנסה – או בטלה ותגרנות?

בסאטמר – גם לומדים וגם עובדים.

הקנאים בארץ – רבים מהם לא עובדים, ולא משקיעים בלימוד. ניכר בהם חוסר עשייה חיובית.

---

6. יחסים עם גויים – קו אדום או בריתות מסוכנות?

סאטמר לעולם לא ישתפו פעולה עם גויים אנטישמיים.

הקנאים בארץ – לא מתביישים להניף דגל פלסטין. אילו היטלר, חלילה, היה חי – יש מהם שהיו מוכנים גם להניף דגל נאצי, כי הוא "נלחם בציונים".

---

7. סאטמר – שומרים על יהדות. קנאים – חלקם מתדרדרים.

בסאטמר, אף שיש לצערנו נושרים – ראשי הקהילות נשארים יראי שמים.

אצל הקנאים בארץ – יש לא מעטים מראשי הקנאות שהפכו לחילונים, כופרים, מחללי שבת, ואפילו רוצחים. עד כדי כך.

---

8. "אבל סאטמר תומכים בקנאים בארץ!" – באמת?

האדם שמממן מעל 90% מההפגנות הקנאיות בארץ – טוען שהוא סאטמר, אך אינו "סאטמר אמיתי".

מדובר במשפחה שהגיעה מארגנטינה, ובעבר ממדינה ערבית שתמכה בטרור. הוא אישית רימה בעלי מלאכה, לא שילם להם – אבל נותן בנדיבות להפגנות ולמהומות. אין לזה קשר לסאטמר המקורי.

לסיכום – שני עולמות שונים לגמרי

סאטמר באמריקה הם קהילה בנויה, שמרנית, חסדית, עם דרך מסודרת גם במאבק לציונות.

הקנאים בארץ – תערובת בלתי צפויה, רועשת, מסוכנת לעיתים, ורחוקה מעבודת השם של יושבי אוהל.

שהכל נהיה בדברו על הכל

 

הרב עובדיה יוסף: השופטים בבתי המשפט דנים כדיני סדום

 

'קול ישראל' ומלחמתו בציונות - כתב 'שמואל שין' שהיה אבי ז"ל שהשתמש גם בשם עט זה

 

קונטרס החליבה

 רבני חב"ד ופולמוס החליבה בשבת

שניאור זלמן ברגר

לרגל חג השבועות, מצורף מאמר קצר, ובו דיעות רבני חב"ד בעניין פולמוס החליבה שהסעיר את שומרי המצוות בארץ הקודש, במשך שנים ארוכות.

רבני ארץ ישראל התחבטו בשאלה, האם מותר לחלוב על ידי יהודי בשבת? הרבנים החרדים נטו לאסור, רבנים אחרים ביקשו להקל. הפוסק החב"די הגה"ח ר' חיים נאה לא יכל לחשות, ותוך כדי הכנת עוד חלק מסדרת 'קצות השולחן', הוציא לאור את קונטרס החליבה, ובו פלפול ארוך, אותו התעתד לפרסם באחד מחלקי 'קצות השולחן'. מאידך הגה"ח הרב משה אקסלרוד רב קהילת חב"ד ברמת גן התלבט בנושא, ושטח את דבריו בפני הגאון החב"די הרב עמרמי שהשיב לו בפסק מורכב ומיוחד.

* * **

בכדי להבין את נבכי הפרשה שהסעירה בזמנו את ארץ ישראל, נחזור ל'עליה הרביעית' שהחלה בשנת תרפ"ד, אז החלו גם חלוצים דתיים לייסד בארץ ישראל ישובים חקלאיים משלהם, שתושביהם התפרנסו מענפי חקלאות ובהם פרות לחליבה. עד מהרה התעוררה שאלת החליבה בשבת. עד אז, היה ברור כי הפוסקים אוסרים את החליבה בשבת, ואין לדון בכך. 

במשך השנים הצטברו מספר בעיות שבגינן, היו שביקשו להתיר חליבה בשבת: 

צער בעלי חיים - הפרות ההולנדיות שגודלו במשקים העבריים היו שונות מהפרות הערביות, כי את ההולנדיות חייבים לחלוב מידי יום, בגלל כמויות החלב הגדולות שהן נותנות. ובאם לא חולבים אותם, נגרם להן צער רב.

הפסד כלכלי – אם יחלבו כפי שיש מתירים על הקרקע, או שלא יחלבו, הרי יהיה הפסד כלכלי כבד, עד כדי כך שיעמיד בספק כדאיות אחזקת רפתות עם פרות חולבות.

מעשי האיבה – במשך מספר שנים השתמשו רבים משומרי השבת, בערבים שחלבו את פרותיהם, אבל פרעות שהיו בשנים כאלו ואחרות ובמיוחד בזמן "המאורעות" בשנים תרצ"ו-תרצ"ט כאשר מעשי איבה מצד הערבים היו מעשה של דבר יום ביומו, פתרון הגוי הערבי נגוז.

למרות כל זאת אסרו הרבנים על חליבה בשבת.

* * **

א.   הרב קוק אוסר, הרב עוזיאל מתיר. 

בשנים הבאות הוציא הרב קוק רבה הראשי של ארץ ישראל מספר פסקים בנושא, כאשר בכולם הוא מדגיש כי חליבה בשבת על ידי יהודי הוא איסור מהתורה ומאידך הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל אז הרב הראשי הספרדי בתל אביב-יפו, פסק כי מותר ליהודי לחלוב בשבת, מכיון שבשעת הדחק יש לצרף דעות מיעוט, ולסמוך על הפוסקים שחליבה בשבת איסור דרבנן בלבד הוא, וכיוון שצער בעלי חיים דאורייתא, יכול לדחות איסור דרבנן. ולכך הוסיף את הסיבות של "הפסד ממון", ו"ישוב יהודים בארץ ישראל".   

למרות ההיתר התנה זאת הרב עוזיאל בכמה תנאים חמורים: שהחליבה תיעשה על ידי כלי ולא בידיים וזאת לשם "שינוי"; שתיעשה בצנעה; שבמקום שיש גוי ישתמשו בו; שיחלבו קמעא קמעא, במידה הדרושה להקל צער הבהמה, ולא בבת אחת.  

הרב עוזיאל היה מודע לחידוש ההלכתי הנועז, ולכן הוסיף בסוף דבריו כי אין כונתו לפסוק אלא להציע משא ומתן לבירור הלכה זו. כמה רבנים יצאו נגד פסק זה ובכללם הרב קוק שיצא בתוקף נגד פסק זה. ולמרות זה היו יהודים שומרי שבת רבים, שהמשיכו לחלוב בשבת, ולעבור על איסור דאורייתא.

בשנים הבאות היו רבנים שניסו להתיר את החליבה בתנאי שיחלבו על גבי אוכל. היו עוד ניסיונות שונים להתיר או למצוא פתרונות וללא הצלחה. 

* * **

ב. רבנים חב"דיים מתירים בתנאים מסויימים.

בכ"ז ניסן תרצ"ו, פרצו מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט בהם פגעו הערבים ביהודים, ורצח יהודים היה דבר תדיר. ומעתה לא היה שייך להביא ערבים שיחלבו בשבת. או אז, התרבו המתירים, אם כי בתנאים מחמירים שונים.

ובאותם ימים היו גם שני רבנים חב"דיים, שנטו להתיר חליבה לתוך אוכל. הגה"ח הרב משה אקסלרוד שכיהן כרב קהילת חב"ד ברמת גן שצידד להתיר במקרה שאין ברירה אחרת, וגם אז לחלוב לתוך אוכלין. את התחבטויותיו בנידון פרש בפני הרב החב"די הקשיש הרב משה מרדכי פאהרלסקי (עמרמי) וזה האחרון כתב על כך תשובה ארוכה, בה נוטה להקל במקרה שאין ברירה, לחלוב לתוך אוכל, ומתנה זאת בהסברה נכונה, כי מי שירא שמים לא יקנה את החלב. 

* * **

ג. היתר מכירה בשבתות

בביטאון תורת ארץ ישראל (ירחון רבני מרכזי), בגיליון ניסן-סיון תרח"צ פירסם הרב שמואל אביגדור דרצ'ינסקי רב בקרית משה ולפנים רב בוולוז'ין – פלפול בנושא החליבה, אותו הוא ממשיך בגיליון תשרי כסלו תרצ"ט, ואת מסקנותיו הוא כותב בחתימת המאמר:

"זאת תורת העולה מכל הנ"ל דאפשר לחלוב בשבת בהיתר, על ידי שיהיו הבהמות מכורות לנכרי תמיד... ואם אפשר להשים בהכלי קודם חליבה דבר שיקלקל החלב מלהיות ראוי לשתיה רק שלא יהיה ראוי להעמיד בזה החלב...".

* * **

ד. ר' חיים נאה מתנגד ל'היתר מכירה' והיתרים אחרים

הפוסק החב"די ר' חיים נאה הגיב במכתב חריף שפורסם בשבועון "קול ישראל" בכ"ז שבט תרצ"ט, ובמילים כדורבנות תקף את ההיתר בטוענו כי זהו נגד תוספות מפורש. ואת דבריו מסיים בקריאה להפיץ את דבריו החשובים בעיתונים החרדים:

"ומצוה על כל העיתונים החרדים להעתיק מכתב זה, לאפרושי מאיסורא, ולהציל רבים ממכשול".

* * **

ה. קונטרס החליבה

באותם ימים גרמו ההיתרים לרבים לחלוב בשבת, אחרים חולבים ללא היתרים, ולבינתיים יצאו רבנים ותלמידי חכמים במאמרים שאוסרים את החליבה, אולם מאמרים אלו פורסמו כמכתבים, בעיתונות או כמאמרים בתוך בטאונים תורניים, ואז הרב נאה הוציא קונטרס מיוחד בנושא החליבה בשבת, ובו ביאר הלכה ולמעשה כיצד לנהוג בחליבה בשבת. 

את הפלפול בעניין החליבה בו הוא דוחה את דבריו של הרב עוזיאל שהיה מראשוני המתירים, הכין הרב נאה עבור ספר קצות השולחן, אולם גדולי הרבנים והפוסקים עודדוהו להוציא את הפסק החשוב הזה, כקונטרס בפני עצמו עוד טרם יצא החלק הבא של "קצות השולחן". ואכן הקונטרס יצא בשנת תרצ"ט ובו דברים קשים נגד ההיתר לחלוב בשבת. 

את דבריו החריפים נגד היתר זה מתחיל הרב נאה בפסק המבוסס על "שולחן ערוך הרב" כי החולב אסור מדאורייתא מצד מלאכת "דש", ובהערה ב"בדי השולחן" מביא לקט דיעות מכח איזו מלאכה חייבים מדאורייתא או מדרבנן על חולב ואז מביא את דברי הרב עוזיאל ומתבטא נגדם בחריפות רבה: 

"אולם הראו לי בספר אחד מזמננו שמו 'משפטי עוזיאל' שמקיל לחלוב בהמה במקום דליכא נכרי, ובאמת מי שעושה כן הוא חייב סקילה וכרת לדעת הפוסקים שמימיהם אנו שותים, על כן מצאתי חובה לעבור על דבריו ולהראות אפיסותם שאין בהם ממש".

הרב נאה תמה תמיהות רבות וקשות על דברי הרב עוזיאל, ובין היתר שואל מדוע לכל הפחות לא אומר שיחלבו לתוך אוכל שבאופן כזה פטור אבל אסור, כיון שהאוכל שהיה בתוך הבהמה יצא לתוך אוכל, ולא נהיה דבר נפרד כפי שמבארים הפוסקים.

כך גם יוצא בחרבות נגד ההיתר שמותר לחלוב כאשר מצילים את הבהמה מצער, גם אם אחר כך שותים את החלב, שעל כך כתב "הרב המסכים" לרב עוזיאל, הוא הרב יעקב מאיר הרב הראשי הספרדי לארץ ישראל, שנתן הסכמתו לספר של הרב עוזיאל, בו נכתב אודות חליבה בשבת. על כך תמה הרב נאה, שאם שותה את החלב בסופו של דבר הרי זה "פסיק רישיה" [אדם שאומר אני עורף ראשה של בהמה ולא מתכוין להורגה – זו דוגמא קלסית למצב שאדם לא יכול לומר שלא התכווין].

בנוגע לחלוב על הקרקע "לחלוב לאיבוד" מביא הרב נאה את הצדדים להיתר ולאיסור, ומסיק כי חליבה לאיבוד אסורה מדרבנן, ואי אפשר להתיר. 

למסקנה, לדברי הרב נאה ברור שעדיף שגוי יחלוב, ואם אין אזי מתיר לחלוב לאיבוד כאשר יש חומר חריף בכלי אליו חולבים, וגם אם חולבים על הקרקע מציע להניח חומר חריף, ואז החלב מתקלקל באופן מיידי, ובמצב כזה ברור שאין צורך בחלב, וגם אין שיעור לחלב, כיון שכל חלב שיוצא מיד הולך לאיבוד. והכל מדובר כמובן כאשר הפרה מצטערת.

* * **

ו. חליבה חשמלית ע"י שעון שבת

לאחר כחמש עשרה שנים התפתח ההיתר לחלוב על ידי חליבה חשמלית באמצעות שעון שבת, ומאז פשט המנהג לחלוב באמצעות שעון שבת, ויש שנותרו במנהג הישן לחלוב על ידי גוי.

הנושא נידון בהרחבה בקונטרס החליבה ובספר נודע בשיעורים

בשנת תש"כ מלאו 200 שנה להסתלקות הבעש"ט הק' וערכו כינוס גדול בהיכל ישיבת מאה שערים

 

סיור שכונת מאה שערים חודש תשרי תשכ"ז

 

ביקורו של האדמו"ר הברך משה מסאטמאר בוינה

 

מיין שטעטעלע בעלזא

 

שכונת מאה שערים 1982

 

בן גוריון מעניק 100 לירות לאם שילדה עשרה ילדים

 

רה"מ נתניהו בעבר על השמאל

 

איך הגן על עצמו שמעון פרס בבית שמש של אז?

 

החילונים נותנים גט לחרדים

 

טיש ליל שבועות יתקיים במתחם 89...

 

נקודה למחשבה