התורה מתחדשת בכל עת (ח)

 

* על קריאת פרשת זכור

מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ

 

עד כה דברנו (פרק א, פרק ב, פרק ג, פרק ד  פרק ה  פרק ו פרק ז) על השתנויות בהלכה ובתורה, כולל מותן ללא עת של מצוות דאורייתא, שהפסיקו להיות כאלה באחד הימים (ויש שנעשו אפילו קלות ממצוות דרבנן, כמובא בפרקים הקודמים). הפעם נתחדש על לידתן של מצוות דאורייתא.

בימים אלו קיימנו מצוות קריאת פרשת זכור, בו נוהגים כיום כמצווה דאורייתא עד שגם הנשים מתכנסות לקריאה. אמנם קיסמי אוזניים נחשבים עדיין ל'הידור' או 'בדיחה', קהל קהל לפי מנהגו ורוחו.

הגם שאחד הדברים האהובים ביותר אצלנו, זה לטעון (ולעיתים גם להאמין) שהתורה לא משתנית והיא מקוימת כיום בדיוק בדרך בה התקיימה בכל הדורות, כל עוד נעסוק בדברי התורה לאמיתם, ניגע, מן הסתם, במצוות ברות מזל ומצוות שמזלן לא שפר.

כיום, אין אפשרות טכנית לקיים מצוות קריאת פרשה מהתורה כפי שהיה.  הן מטעם שהמסורת שלנו בכתיבת התורה, חסרות ויתרות, סתומות ופתוחות וכדו' אינה מבוררת והן משום שהמבטא הנהוג בקהילות השונות, אינו מבורר, וזאת בלשון עדינה ומעודנת. בל"נ ארחיב בזה.

עכשיו רק נאיר על העובדה שקריאת פרשת זכור - כמצווה דאורייתא - מוכרת לנו רק מתקופת הראשונים. ולא. אין למצווה, תאריך יום הולדת רישמי. גם כי אנחנו בהכחשה שמצוות נולדות ומתות וגם משום שהצגת הקריאה כמ"ע, הוזכרה בראשונים (שסברו כך) שכדבר פשוט ולא כ'חידוש דין', כפי שמצוי הרבה באחרונים שאז ניתן להצביע על 'יום ההולדת'.

הרמב"ם, בסהמ"צ עשה קפ"ט, כתב: מ"ע לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו 'ולאמר זאת בכל עת' וכו' עי"ש שלא הזכיר ס"ת אלא רק שנזכור בפה. ובפ"ה ממלכים ה"ה כתב: ומ"ע לזכור תמיד מעשיו הרעים וכו'. הראב"ד לא השיג על הרמב"ם, ובמקום אחר כתב "וזכור את אשר עשה לך עמלק שתהא שונה בפיך. והרמב"ן לא השיג על הרמב"ם בספר המצוות (ובסוף פרשת כי תצא כתב בפירוש "ולא ידעתי מהי הזכירה הזאת שבפה... והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק ונספר זה לבנינו וכן במעשה מרים וכו' ". ולא הזכירו קריאה בס"ת, שלא לדבר על חיוב שנתי, בעשרה וכדו'.

הרמב"ם, שמונה בסוף ספהמ"צ את המצוות שנוהגות בזה"ז, השמיט את מצוות קפ"ח וקפ"ט – מחיית עמלק וזכירת עמלק. (ועיין לשון הרמב"ם בפ"ה ממלכים הנ"ל שמצוות אלו תלויות זב"ז).

וכן הוא ברוב הראשונים ובוודאי בגאונים, שלא נזכר חיוב קריאת זכור, אלא כדין בהלכות תפילה, (כמשנה במגילה ג, ד) אמנם הקורא בתורה את פרשת עמלק מקיים בכך מצוות זכירת מעשה עמלק, אבל זו דרך לקיים את המצווה ולא חובה. וגם לא התבררה חובת הזכירה מה תדירותה. ובחינוך, בסוף פרשת כי תצא, הסתפק בזה וכתב: לא ידענו בה זמן קבוע בשנה או ביום וכו' ודי לנו בזה לזכור הענין פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש וכו'. ואולי נאמר כי מנהגן של ישראל בפרשת זכור וכו' תורה הוא וכו'. והעובר ע"ז ולא זכר 'בלבו' ולא קרא 'בפיו' מעולם ביטל עשה זה וכו'. כנ"ל שכשקוראים בס"ת מקיימים מצווה זו, אבל אין חיוב לקוראה פעם בשנה מס"ת אלא שעיקר החיוב הוא לקרוא בפיו פעם אחת בכל ימי חייו.

הארכנו די בקדמונים ועתה נטה אוזן ונשמע כיצד נולדה מ"ע זו.

הב"י בסי' תרפ"ה כתב בשם התוס בברכות (יג.) (וכ"ה בתוס' במגילה יז:) שיש פרשיות שמחוייבין לקרותן מדאורייתא, כגון פרשת זכור ופרשת פרה וכ"כ הטור וכן דעת אביו הרא"ש בברכות, והריטב"א במגילה יז: וכן העתיקו הסמ"ק במצווה קמ"ז. מעניין שהרשב"א הסתפק בזה - גם בדעת רש"י - שכתב בזה"ל: "אא"כ יאמר רשיז"ל שתהא קריאת הפרשיות, כגון זכור, פרה וכיוצ"ב מדאורייתא" ...ו'אפשר' שהוא דאורייתא (וכ"כ בשו"ת מהרי"ל, קפ"ב, "ואיכא למ"ד פרשת זכור דאורייתא". ע"ש.)

וכן פסק בשו"ע, (תרפ"ה, ז')  "י"א שפרשת זכור ופרשת פרה ולפיכך חייבים בני היישובים לבוא לשומעם מדאורייתא", וברמ"א 'הגה, ואם אי אפשר להם לבוא, מ"מ יזהרו לקרותם בנגינתם וטעמם'.

אפילו המ"ב שאימץ להלכה שזה דאורייתא (ולכן קודמת לקריאת מגילה), מתמה על הרא"ש מניין לו שבעשרה וז"ל בסימן תרפ"ה בשעה"צ ה: "איני יודע שום מקור לזה והאי דר"א שיחרר עבדו לחירות הוא משום דעיקר קריאת זכור הוא מ"ע ורבנן תקנו לקרותה בציבור. ועיינתי ברא"ש ואין הכרח לדברי תרומת הדשן וצ"ע".

זו דוגמה של מצווה שהאיר מזלה באחד הימים ושודרגה למ"ע דאורייתא. מה יחשבו בעוד כמה מאות שנים? לכאורה, אם היינו הולכים לפי כללי הפסיקה הרגילים, אזי רוב הראשונים סבורים שאינה דאורייתא וגם אוכיח להלן שבימינו גם מי שמקיימה, אינו יכול טכנית לקיימה כדאורייתא, משום ריבוי הספקות במסורת ובמבטאים.

חשוב להדגיש שאין ויכוח שקריאת פרשת זכור היא מצווה גמורה, והמחלוקות הן סביב לשאלה האם היא דאורייתא או דרבנן ואלו פרטים מהמצווה הינם באיזו דרגה

 

חרדי בעולמו

- - - - - - - - --

לא מוגה

להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:

haredibe@gmail.com