חסיד גור, עוסק בצורכי רבים עשרות בשנים, שמעולם לא ניהול מוסד בחסידות גור ולא היה שותף בעמותה כלשהיא מעולם, ניצל לטובה את קשריו מחוצה לחסידות גור ומעת לעת גייס מיליוני שקלים לטובת איחוד מוסדות גור, או לטובת מוסדות חשובים אחרים בגור. הניירות הקיימים מעידים כאלף עדים שגייס למעלה מעשרה מיליון שקל ומעולם לא קיבל עבור כך כל טובת הנאה. אדרבה ראה זכות לסייע היכן שמתאפשר
בין היתר דאג לתרומות לישיבות שבראשותם עומד הרה"צ נחמיה אלתר שליט"א. מסיבות שלא אכנס אליהם בפוסט זה, הכריז הרב נחמיה אלתר מלחמת חורמה על אותו עסקן. ולמרות שכמה פעמים ביקש סליחת אותו עסקן, העמיד פני שלום והמשיך במלחמה בכל מקום שרק התאפשר לו
בערב ראש השנה תשפ"ד פנה אותן עסקן מיוזמתו להרה"צ נחמיה אלתר שליט"א ובקשה אחת היתה לו: הנה אני שומע שלמרות שאתה אומר שפניך לשלום אתה ממשיך ומוציא דיבתי רעה, בשקרים שאין להם אחיזה במציאות ואינני מבין מדוע אתה ממשיך ברדיפות כנגדי בשעה שגם לדבריך לא עשיתי לך כל דבר רע כי אם להיפך
אותו עסקן המשיך ואמר בשיחה הטלפונית בערב ראש השנה תשפ"ד, שאינו מבקש לעשות חשבונות העבר, ולא חשבונות ההווה, בקשה אחת יש לו בערב ראש השנה, אנא ממך, הפסק להפיץ דיבה רעה ושקרים ודי לרדיפות
הרה"צ נחמיה אלתר, התנצל והבטיח לאותו עסקן בערב ראש השנה שיותר לא יוציא דיבתו רעה. באותה שיחה הודה הרה"צ נחמיה שהפיץ לשה"ר ודיבה רעה בלי כל בדיקה. בהזדמנות בל"נ אספר לכם מדוע בער למי שבער להוציא באותה העת דיבה רעה ומה האינטרס מאחורי זאת ושערותיכם יסמרו
אותו עסקן השיב בפעם המי יודע כי הוא סולח והרה"צ נחמיה הבטיח בפעם המי יודע שלא ישוב לסורו בנידון
והנה חלפו כמה חודשים ובמהלך אחת הכינוסים שכינס הרה"צ נחמיה אלתר בביתו עם יותר מעשרה מישראל, בחלקם רבנים חשובים, ובהשתתפות אחיו הרה"צ שלמה צבי הי"ו, וכן שר השיכון, ראש המטה שלו ועוד עסקנים, ניצל הרה"צ נחמיה את ההתכנסות החשובה בביתו והחל לדבר שוב סרה באותו עסקן, בדבר שקר שאין לו כל קשר למציאות או למשהו שדומה למציאות. בלהט דבריו מתוך שנאת חינם מזוקקת הוסיף וטען שאותו עסקן מאיים עליו באיומים שונים ולכן נאלץ לנקוט עמדה כזו או אחרת. מה שלא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה וכמו שתראו בהמשך גם הרה"צ נחמיה אלתר הודה שבדה הדברים מליבו
הפחד מפני הרה"צ נחמיה אלתר בגור דהיום הוא כה גדול, שלמרות ריבוי המשתתפים איש לא העז לספר לאותו עסקן את הסיפור וגם לא לשאול אותו כיצד ייתכן שכך מתנהג לבן האדמו"ר שליט"א
והנה חלפו כמה חודשים ובמהלך אחת הכינוסים שכינס הרה"צ נחמיה אלתר בביתו עם יותר מעשרה מישראל, בחלקם רבנים חשובים, ובהשתתפות אחיו הרה"צ שלמה צבי הי"ו, וכן שר השיכון, ראש המטה שלו ועוד עסקנים, ניצל הרה"צ נחמיה את ההתכנסות החשובה בביתו והחל לדבר שוב סרה באותו עסקן, בדבר שקר שאין לו כל קשר למציאות או למשהו שדומה למציאות. בלהט דבריו מתוך שנאת חינם מזוקקת הוסיף וטען שאותו עסקן מאיים עליו באיומים שונים ולכן נאלץ לנקוט עמדה כזו או אחרת. מה שלא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה וכמו שתראו בהמשך גם הרה"צ נחמיה אלתר הודה שבדה הדברים מליבו
הפחד מפני הרה"צ נחמיה אלתר בגור דהיום הוא כה גדול, שלמרות ריבוי המשתתפים איש לא העז לספר לאותו עסקן את הסיפור וגם לא לשאול אותו כיצד ייתכן שכך מתנהג לבן האדמו"ר שליט"א
חלפו כמה ימים ודבר ההשמצה, השקר והדיבה הגיעו לאוזניו של אותו עסקן. פעם נוספת התברר לאותו עסקן שאין להרה"צ נחמיה אלתר כל כוונה להפסיק במלחמת חורמה שהכריז כנגדו, ואין כל ערך לא לבקשות המחילה שלו ולא להבטחות שלו בנידון
הפעם החליט אותו עסקן שלא להבליג עוד ופנה פנים אל פנים להרה"צ נחמיה אלתר ושאל אותו כיצד ייתכן שלאחר שהבטיח וסיכם איתו מפורשות בערב ראש השנה שלא יילחם בו על לא דבר, הוציא שוב דיבתו רעה על לא דבר. הרה"צ נחמיה היה בהלם לרגע ולא הספיק לגייס תירוץ ואמר: נכון. בטעות שיקרתי!
'תירוץ' עלוב המדבר בעד עצמו. איך אפשר להפיץ דבר שקר בטעות. ואם אתה מודה שזה שקר, איך אין לך בושה להוציא דיבתו של יהודי בפני למעלה מעשרה ישראל, והרי חברא לחברא אית ליה וכיצד יכול אתה לטעון שאתה מאוים בזמן שאתה הלוחם והרודף
מה שהטריד את הרה"צ ר' נחמי' באותו הרגע זה מי הדליף את דבריו. כרגיל, כפי שכתבתי לכם, יש מנהג אצל אנשים מסוימים בגור שבשעת מצוקה אינם חושבים איך לפתור את הבעיה, אלא מחפשים את האשם
הרה"צ נחמיה שוב ביקש סליחה, אבל הפעם העסקן החליט לא לוותר. והרי אין כל ערך לבקשת סליחה שכל עניינה פתיחה להפצת דיבה הבאה. לאחר שאותו עסקן נוכח לדעת בבירור שלמרות ההבטחות גם באותה שיחה הרה"צ נחמיה אלתר ממשיך במלחמה כנגדו, ביקש אותו עסקן לקבל שכ"ט בגין תרומות שהשתדל בעבור הרה"צ נחמיה אלתר, שהועברו למוסדות שאינם מוסדות גור ואינם עמותות של ישיבתו, אלא עמותות באשדוד שהתרומות הועברו עפ"י בקשת הרה"צ נחמיה אלתר
הפעם החליט אותו עסקן שלא להבליג עוד ופנה פנים אל פנים להרה"צ נחמיה אלתר ושאל אותו כיצד ייתכן שלאחר שהבטיח וסיכם איתו מפורשות בערב ראש השנה שלא יילחם בו על לא דבר, הוציא שוב דיבתו רעה על לא דבר. הרה"צ נחמיה היה בהלם לרגע ולא הספיק לגייס תירוץ ואמר: נכון. בטעות שיקרתי!
'תירוץ' עלוב המדבר בעד עצמו. איך אפשר להפיץ דבר שקר בטעות. ואם אתה מודה שזה שקר, איך אין לך בושה להוציא דיבתו של יהודי בפני למעלה מעשרה ישראל, והרי חברא לחברא אית ליה וכיצד יכול אתה לטעון שאתה מאוים בזמן שאתה הלוחם והרודף
מה שהטריד את הרה"צ ר' נחמי' באותו הרגע זה מי הדליף את דבריו. כרגיל, כפי שכתבתי לכם, יש מנהג אצל אנשים מסוימים בגור שבשעת מצוקה אינם חושבים איך לפתור את הבעיה, אלא מחפשים את האשם
הרה"צ נחמיה שוב ביקש סליחה, אבל הפעם העסקן החליט לא לוותר. והרי אין כל ערך לבקשת סליחה שכל עניינה פתיחה להפצת דיבה הבאה. לאחר שאותו עסקן נוכח לדעת בבירור שלמרות ההבטחות גם באותה שיחה הרה"צ נחמיה אלתר ממשיך במלחמה כנגדו, ביקש אותו עסקן לקבל שכ"ט בגין תרומות שהשתדל בעבור הרה"צ נחמיה אלתר, שהועברו למוסדות שאינם מוסדות גור ואינם עמותות של ישיבתו, אלא עמותות באשדוד שהתרומות הועברו עפ"י בקשת הרה"צ נחמיה אלתר
נו, נו. חמתו של הרה"צ נחמיה בערה בו להשחית. למי יש העזה לבקש שכ"ט ממנו. והרי הכל חייבים לו ואין הוא מחויב לאיש. לטענתו לא סוכם מראש על שכ"ט. אותו העסקן השיב לו: אמת, אבל גם לא סוכם שבתמורה לתרומות ולרוב הטובות תשפוך את דמי בכל הזדמנות ובכל מקום ובכל עת שמתאפשר לך
הדברים הגיעו לקו"פ. והתשובה היתה שיש לילך אצל רב מסוים ולשאול מה הדין בהלכה וכך יש לנהוג. כאן מתחילה התפנית בעלילה: הרה"צ נחמיה אלתר החליט לספר לכ"ק אביו שליט"א סיפור אחר לגמרי מההתרחשות שהחלה באותו הרגע
בתחילה מנע משני עסקנים שהיו מעורבים בנושא לפנות לאותו הרב – למרות ציווי אביו. לאביו כ"ק האדמו"ר שליט"א סיפר בשלב ראשון שאותו עסקן אינו מוכן ללכת לרב להישמע לדין תורה למרות ההוראה שהתקבלה. לגבאי שלו ציווה שלא להתייחס בשום צורה לפניות של אותו עסקן ולא להסכים לכל התדיינות איתו על פי תורה. אותו עסקן שב וביקש פעמים רבות מגבאי הרה"צ נחמיה אלתר הבה נלך יחד לרב וכל שייפסק על פי תורה כך ייעשה. אינני חפץ בפרוטה שאינה מגיעה לי עפ"י תורה. הגבאי שלו הרה"צ נחמיה נאלץ להודות שהרב שלו ציווה עליו לא להתדיין בנידון בשום צורה ואופן
אותו עסקן פנה מיוזמתו אל הרב שאליו הפנה כ"ק האדמו"ר שליט"א והופתע לשמוע כי אינו יודע מאומה מהשליחות אליו. לאחר שסיפר לו דבר המעשה, התקשר העסקן לאותם שני עסקנים שהיו מעורבים בדבר ושאל הייתכן שעוד לא פניתם לכבוד הרב, והרי בעצמכם שמעתם בקו"פ שיש לפנות לכבוד אותו הרב ולקבל דעתו – דעת תורה
הדברים הגיעו לקו"פ. והתשובה היתה שיש לילך אצל רב מסוים ולשאול מה הדין בהלכה וכך יש לנהוג. כאן מתחילה התפנית בעלילה: הרה"צ נחמיה אלתר החליט לספר לכ"ק אביו שליט"א סיפור אחר לגמרי מההתרחשות שהחלה באותו הרגע
בתחילה מנע משני עסקנים שהיו מעורבים בנושא לפנות לאותו הרב – למרות ציווי אביו. לאביו כ"ק האדמו"ר שליט"א סיפר בשלב ראשון שאותו עסקן אינו מוכן ללכת לרב להישמע לדין תורה למרות ההוראה שהתקבלה. לגבאי שלו ציווה שלא להתייחס בשום צורה לפניות של אותו עסקן ולא להסכים לכל התדיינות איתו על פי תורה. אותו עסקן שב וביקש פעמים רבות מגבאי הרה"צ נחמיה אלתר הבה נלך יחד לרב וכל שייפסק על פי תורה כך ייעשה. אינני חפץ בפרוטה שאינה מגיעה לי עפ"י תורה. הגבאי שלו הרה"צ נחמיה נאלץ להודות שהרב שלו ציווה עליו לא להתדיין בנידון בשום צורה ואופן
אותו עסקן פנה מיוזמתו אל הרב שאליו הפנה כ"ק האדמו"ר שליט"א והופתע לשמוע כי אינו יודע מאומה מהשליחות אליו. לאחר שסיפר לו דבר המעשה, התקשר העסקן לאותם שני עסקנים שהיו מעורבים בדבר ושאל הייתכן שעוד לא פניתם לכבוד הרב, והרי בעצמכם שמעתם בקו"פ שיש לפנות לכבוד אותו הרב ולקבל דעתו – דעת תורה
כאשר המעורבים נוכחו לדעת כי ניסיון ההסתרה שלהם נחשף, פנו בלית ברירה לאותו הרב. אותו הרב בירר את הענין, שוחח עם הרה"צ נחמיה אלתר שהודה לו - ועל כך אין חולק - שאותו עסקן פנה אליו בערב ראש השנה וכמו"כ הודה שבכינוס בביתו הוציא דיבתו רעה בשקר מוחלט שאין לו כל קשר למציאות בשום אופן
אותו הרב, התייעץ עם כמה רבנים נוספים, הן בעניין ההלכתי והן בשל רגישות הדבר. לאחר הבירור, רמזו אותם עסקנים לאותו הרב שיתחמק מלכתוב פסק דין תורה. זאת לאחר שהתברר להם שלפי ההלכה הצדק עם אותו עסקן. רק לאחר מסע לחצים כבד של אותו עסקן, נכתב פסק ההלכה שאני מצרף לכם לכתבה כלשונו
אבל, בכך לא תם הסיפור. בהוראת הרה"צ נחמיה אלתר, מנעו מכ"ק האדמו"ר שליט"א לראות את פסק ההלכה. הרב שכתב אותו הודה בפני כמה וכמה אנשים שהזהירו אותו אם יעז להראות את פסק ההלכה לכ"ק האדמו"ר שליט"א. המעורבים מצידם סיפרו לכ"ק האדמו"ר שליט"א שאותו עסקן אינו מוכן בשום פנים להישמע לדין תורה וכמובן ששיקרו ולא סיפרו שהיה דין תורה ונכתב פסק הלכה על פי דין תורה, אלא סיפרו דברי שקר אחרים
אותו העסקן שב ודרש מהם שיראו את פסק ההלכה בקו"פ, הרב הפוסק, הודה בפני אותו עסקן כי לו כל אפשרות להראות הפסק לכ"ק האדמו"ר שליט"א כי מונעים ממנו. העסקנים מכרו לאותו עסקן סיפורים שונים וכמובן לא הראו את פסק ההלכה בקו"פ וגם לא סיפרו שקיים
אותו עסקן פנה לכמה וכמה בכירי העסקנים בגור וביקש התערבותם. כל אחד מהם הנהן בראשו באופן אחר ולחשו שמפחדים מנקמתו של הרה"צ נחמיה אלתר. אותו עסקן הוכיח אותם: הרי אתם עושים עוגמת נפש מרובה בקודש פנימה בשעה שאתם יודעים שמספרים לו סיפורים שגורמים לו לצער, והללו מסכימים מחד ומאידך מודים שחוששים שהם יהיו 'הקורבן הבא'. כך מתוך ידיעה ובכוונה תחילה מונעים את האמת בקודש פנימה, מוסיפים לו צער על צערו ובעיקר יכולים לספר למי שהם חפצים שיש מי שמאיים על בן האדמו"ר שליט"א
אותו עסקן לא העלה בדעתו שלמרות שהתפשר על שכ"ט כפי שנכתב מפורשות בפסק ההלכה ולמרות שנכתב שהצדדים הסכימו לפתוח דף חדש ולפעול יחד למען כבוד שמים וח"ו לא לפגוע האחד בשני, הרה"צ נחמיה ימשיך כדרכו בהעמדת פנים של שלום אך ימשיך להילחם כנגדו בכל אפשרות וימשיך לפרסם שקרים ודברי דיבה כנגדו
אותו עסקן פנה למעורבים בנידון ולגבאי של הרה"צ נחמיה וביקש הבה נפרסם את פסק ההלכה בכדי לסתור כל השמועות, אבל הם צחקו צחוק גדול..... הדבר האחרון שחסר להם זה שיודע בקו"פ כי היה דין תורה כפי שהורו והיה פסק הלכה. הם הרי סיפרו סיפור שונה לחלוטין בהוראת הרה"צ נחמיה אלתר
אכן, לחוצפתם אין גבולות. אותו עסקן התפשר על מחצית משכ"ט שדרש ובלבד שהסיפור האמיתי יסופר בקו"פ. והם הסכימו כביכול להתפשר.... אבל במושגים שלהם פשרה זה לשקר עוד הפעם ועוד הפעם. את הציבור. את החסידים, והחמור ביותר את כ"ק האדמו"ר שליט"א
לבקשת חלק מהמעורבים אינני חושף בשלב זה את שמות כל המעורבים בפרשה, ומביא בפניכם את פסק ההלכה כלשונו בשלב זה, ללא חתימת הרב הפוסק
סיפרתי לכם בעבר שאני זוכר בערגה את הביקורים שלי בבית האדמו"ר הלב שמחה זצ"ל. גם לי כואב הלב כיצד מי שנחשב למקורבים ביותר משקרים את מורם ורבם בשל אינטרסים של כסף, שחיתות, כוח וכבוד
חיים שאולזון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.