אם שכולה עומדת ומפגינה מול ישיבת חברון זה לא הזמן לבין הזמנים להלן טקסט של בעלה האב השכול .
זו אשתי המופלאה.
עומדת מול ישיבת 'חברון' הירושלמית.
לא מקללת במגפון.
לא חוסמת את הכניסה לישיבה.
לא מתפרצת בכוח פנימה.
לא מתווכחת עם החרדים על חוק הגיוס.
רק מבקשת שותפות.
וכך היא אומרת דרך השלטים:
אם אתם באמת מאמינים שתורה מגינה ומצילה.
אם אתם בטוחים שהלימוד שלכם מגן על עם ישראל לא פחות מהחיילים.
אז לשיטתכם,
אל תצאו לחופשת 'בין הזמנים'!
השארו בישיבה
למדו תורה והתפללו.
אל תלכו לשחות בכינרת,
לא למעיין שופע בגולן,
לא ל'על האש' בגן סאקר.
בטלו את 'בין הזמנים'
ולימדו תורה.
הראו לכל העם הזה שאתם שותפים
שאתם חלק מהמאמץ המלחמתי,
לפחות עשו את זה בדרך שלכם, באמונה שלכם.
ובשלטים תמונות של בנה,
חובש ספסלי בית המדרש.
שהיה שותף,
שהיה חלק.
שהיה...
והיא שם. והיא לבד.
והיא תבוא שוב,
איכפת לה.
והיא מאמינה.
תודה אשתי.
ירבו כמוך.
חגי לובר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.