ממתק לשבת

 

ממתק לשבת פרשת אמור תשפ״ד

בשנות ה90 נכנסה אשה למשרד של הרב בידרמן בוינה ואמרה לו אמנם אתה השליח של הרבי כאן אבל אני נשלחתי על ידי הרבי לוינה עוד לפניך, היא סיפר שבשנת 1959 ביקרה אצל הרבי ביחידות והרבי ביקש ממנה שכשהיא חזורת לוינה תמסור דרישת שלום לפרופסור פרנקל ולומר לו שיהיה חזק וימשיך בעבודתו בנחישות. כשחזרה לווינה, הלכה אליו הביתה והתפלאה למצוא אותו בפנים נפולות. התברר שהוא שרוי במשבר מקצועי, עמיתיו מזלזלים בגישה הרפואית אותה פיתח ואין לו חשק להמשיך הלאה. המילים של הרבי הגיעו אליו בדיוק בזמן והחיו את נפשו ובאמת תקופה אחר כך, הוא פרסם את ספרו המפורסם 'האדם מחפש משמעות' שנמכר מאז במיליוני עותקים.

פרופסור פרנקל פיתח את גישתו הייחודית בין תאי הגזים באושוויץ. כדי לשמור על שפיות דעתו, הוא נהג לערוך תצפיות על האסירים האחרים כאילו הם משתתפים בניסוי אצלו. הוא הבחין בתופעה מרתקת שהדהימה אותו: היו אנשים שהיו להם כוחות להמשיך להיאבק ולשרוד והיו כאלו שאיבדו את הכוח. הוא ניסה להבין את הסוד: מה נותן את הכוח לשרוד? למה יש שמצליחים ויש כאלו שלא שורדים?

התגלית שלו הייתה מילה אחת: "משמעות". אנשים שהייתה להם סיבה לחיות בשבילה – נאבקו ושרדו ואנשים שאיבדו את הטעם לחיות, נפלו. כשהגיע להבנה הזו הוא התחיל לייצר עבור אנשים משמעות לחיים. היה שם מדען שרצה להתאבד, ופרנקל עורר אותו לכך שהעבודות המדעיות שלו זקוקות להשלמה ולכן חשוב לו לשרוד. אצל אדם אחר הוא עורר את המניע לשרוד בכך שיש לו בן בחוץ לארץ שזקוק לו. וכן הלאה.

הוא סיכם את השיטה שלו במשפט אחד מהמם: אם יש לאדם למה לחיות, הוא יוכל להתמודד עם האיך לחיות!.

במצוות ספירת העומר עליה נקרא השבת בפרשה, יש משהו מיוחד שלא קיים באף מצווה אחרת, התורה אומרת "וספרתם לכם" ומהמילה לכם לומדים שהספירה היא אישית, כל יהודי סופר ספירה אישית של חמישים יום, ובזה שונה חג השבועות מהחגים האחרים, בכל החגים כתבה התורה תאריך, פסח – בחודש הראשון בארבעה עשר, ראש השנה – בחודש השביעי באחד לחודש, ורק בחג שבועות התורה לא כותבת תאריך אלא ספירה של חמישים יום וביום החמישים חג לה' וכאמור הספירה היא לכל אחד באופן אישי, לכן ההלכה היא שאם אדם נסע למשל מניו יורק לתאילנד הרי הוא מפסיד יום כשחוצה את קו התאריך יצא שעבורו חג השבועות יהיה יום אחד אחרי כולם ולכן עליו לחגוג עוד יום נוסף אחרי היום שכולם יחגגו.

מצד שני היום היחיד שאפשר להגיד בו "זמן מתן תורתנו" זהו יום ו' בסיוון שבו קיבלנו את התורה ואם כן יוצא דבר מעניין שאמנם יכול להיות לכל אחד באופן אישי יום אחר לחג השבועות אבל מתן תורה הוא לכל עם ישראל ביחד.

דבר זה מלמד אותנו שבעבודת השם יש שני צדדים מצד אחד יש את עבודת הפרט וכל אחד שיזכך את עצמו ויעדן את מידותיו יכול לזכות לקבל את התורה באופן אישי גם אם חבריו עוד לא מוכנים וכל אדם יכול להכניס את המשמעות האישית שלו שתדרבן אותו להתקדם ולעשות, מצד שני ישנם עניינים שהקב"ה נותן לעם ישראל רק כשכולם ביחד בנתינה מלמעלה שלא תלויה באדם.

בתקופה הזו כולנו עוברים ימים מאתגרים ולא פשוטים וגם כאן יש את מה שכולנו עוברים כעם ויש את האתגרים האישיים של כל אחד מהמקום שלו אנחנו צריכים ללמוד לעבוד עם שני הכיוונים מצד אחד להכניס משמעות לחיינו האישיים על ידי עזרה לאנשים שצריכים, הוספה של עוד שיעור או עוד מצווה וכל דבר שיתן לנו משמעות וביחד עם זה נזכור שכעם הברכה האלוקית שורה עלינו רק מתוך אחדות ובע"ה מתוך האחדות של כולנו נזכה להביא משמעות אמיתית לכל עם ישראל כהכנה לגאולה האמיתית והשלימה שתבוא בקרוב ממש.

שבת שלום

הרב נחמיה וילהלם