מאת לייבלה ויינברג
המפסידה הגדולה בבחירות האחרונות היא דווקא מי שמילאה תאוותה באלעד, גור.
בתככים, שוחד ותעלולים אופייניים הצליחה גור לגרש את ראש העיר המצליח ביותר של החרדים מהקמת המדינה.
מה לעשות שאלעד שגודלה כשכונה ירושלמית היא המיקרו. במאקרו גור ספגה סדרת תבוסות היסטוריות.
מכת המכות היא כניסת אלבוים למועצה. לא לחינם בכיר בגור אמר ערב הבחירות: "אם היצור הזה (אלבוים) ייכנס לא שווה לנו הקדנציה בראשות העיר. הוא יודע טוב מאד ש"היצור הזה" יכול להרקיד עדר פילים בחצות הלילה, הציג דוגמית במלחמה מול הטירור הגוראי נגד הגר"ש וחסידיו והיכה את עסקני גור שוק על ירך ברשויות ובבתי המשפט.
אלבוים שעשוי להיות כחוק יו"ר ועדת הביקורת (אם לא יסגרו עם וידר), ינבור בארכיונים עד מעמקי הקדנציות הקודמות. בוודאי שלא יאפשר קומבינות חדשות, ובלי קומבינות מה שווה כל העסק..
אך אלבוים הוא רק הדובדבן. העצרת בבית שמש בה זכה הגר"ש לכבוד מלכים כאחד מגדולי הדור, היא מפלה איומה לעסקנות בגור.
אבל יש עוד מכה שהציבור לא מודע לה: בארבע הערים, ירושלים, בני ברק, בית שמש ואשדוד, נרשמה הצבעה המונית של כ-1500 משפחות גוראיות לרשימות שהתברכו ע"י הגר"ש (שגילה עניין מועט בבחירות).
דוגמה מובילה היא אשדוד, העיר שבה הנוכחות הגורית הגבוהה ביותר. לרשימת דגל-כח נצפו בין 6000 ל-6500 קולות. במציאות היא התקרבה ל-8 אלף. את ההפרש סיפקו אברכים גוראיים שבחסות הקלפי מצאו הזדמנות לומר את דברם על שנות רדיפות, התעללות וניצול.
זה קרה כמובן אצל אלבוים, שגור העבירה אותו בכאלף קולות מעל למנדט.
זה קרה גם בבית שמש וגם בירושלים, כשאלפים הביעו בדרכם שלהם אי אמון בעסקונת גור שיודעת כי
"הנצחון" באלעד הוא נחמת שוטים מול התבוסות הדרמטיות על פני כל המפה ויהיו לכך השלכות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.