רגע של יושר ואמת
מאת: חֲרֵדִי
בְּעוֹלָמוֹ
ככל
שעובר זמן, מסתבר שמערכת הביטחון הישראלית לא התאימה עצמה כלל לצרכי הבטחון וככל
הנראה, גם עכשיו לא הפנימה את עיוות דרכיה היא.
זה כמה
'דורות' של מפקדים בצה"ל שהגדרת המשימה שהציבו לעצמם היתה להחזיק 'צבא קטן
ומתוחכם'. משימה זו הוגדרה על סמך ההנחה שמלחמות כפי שהכרנו אותן, - התנגשות בין
כוחות צבא גדולים ומתמרנים, שוב לא תתרחשנה. חלק מאמונה זו נסמכת על אמונת
הפרוגרס, ברוח הספרים 'קץ ההיסטוריה' 'קיצור תולדות הזמן' וכדו', כאילו העולם עבר
פאזה ממצב של מלחמות תמיד למצב של פתרונות בדרכי שלום. מבט 'שמאלני' זה רואה את
העולם כמתקדם (תירגום המילה פרוגרס לעברית) ועובר ממצב של בעלי חיים (אצלם המלחמות
הן מהות הקיום. מלחמות בתוך המינים ומלחמות עם מינים אחרים) לעבר 'קיום תבוני' של
אנושות. לתפיסתם, התבונה מחייבת שלום השקט ובטח. האנושות כבר התגברה על הטבע (חלק
מהבטחותיהם זה גם שזמן המגפות חלף עבר לו. המדע ידע למצוא פתרונות למגיפה הרבה
יותר מהר משוירוסים ילמדו להתגבר על התרופות) והקידמה המהירה תמציא את צרכי הקיום
של כולם, אז בשביל מה להילחם ('וין וין', זה נקרא).
לתפיסתם
הם כבר זיהו את צרכי האדם כולם ואפילו שירטטו כמה מדדים וסולמות. בסולמותיהם אין
מקום לאמונות ולדתות (שהיו נצרכות כל עוד לא היה מדע שנותן מענה אמת לצרכים), כך
שכאשר תספק את צרכיהם 'האמיתיים' של בני האנוש, שוב לא תהיינה מלחמות. בתרגום
לעברית מדוברת זה נשמע כך "אם תספק לעזתים את צרכיהם האמיתיים, קרי, מזון,
בריאות וכו', לא תהיה להם סיבה להילחם באף אחד. בעיניהם הדרישות הדתיות והאמוניות,
הן רק תירוץ וכיסוי לצרכים 'האמיתיים'. העובדה שמצרים מתחזקת צבא אדיר אינה כי
אולי יש לה מחשבות אחרות, אלא משום שמצרים עדיין 'תקועה' במאה הקודמת, אבל גם הם
יבינו במהרה שכל הנשק שהם אוגרים אינו בר שימוש (בתרגום לישראלית-לבנונית: 'חכו
ותראו שכל הטילים שלהם יחלידו').
לכן,
שיער צה"ל ('שיער' זו מילה לא מנומסת שלי. רישמית זו נקראת 'הערכה
מודיעינית'. ככה זה מלומד, ובר סמכא) שהקרבות בהן ילחם צה"ל הינן קרבות עם
ארגונים ולא עם מדינות. בהתאם, יש צורך לתחזק חיל אוויר חזק, שיודע לפגוע מרחוק,
בלי לסכן שערת ראשו של חייל צה"ל, אוגדות שישטרו באיו"ש ומעט צבא סופר
מקצועי, שידע לעשות פעולות כירורגיות מדויקות. בהתאם, אין צורך בצבא גדול
וצה"ל נמצא באמצע תהליך של קיצור השירות של החייל שכן מגוייסים (בערך מחצית
מגילאי הגיוס). גם משך השרות הסדיר קוצר וגם משך שרות המילואים (של אותו חלק קטן
שכן נקרא למילואים. יש חיילות שלמים בצה"ל שחיילי הסדיר שלהם לא נקראו מעולם
למילואים).
בשמחת
תורה הוסרה חלק מעורלת הלב של חלק מהממונים והם הפנימו שכנראה אנחנו חיים
במזה"ת ולא כל יושבי המזה"ת קראו את ספריו של פרופ' הררי... (זוכרים את
הסיפור שהשועל מנסה לשכנע את התרנגול שירד מהעץ אליו ברח כשראה את השועל 'אין לך
מה לברוח ממני יותר. לא שמעת? משיח הגיע 'וגר זאב עם כבש' ובעוד התרנגול מהסס
ומתלבט, נשמעת נביחת כלב והשועל נושא רגליו לברוח. שואל אותו התרנגול 'רגע, לא
אמרתי שמשיח בא ויש שלום הארץ?' כן, עונה השועל, אני שמעתי, אבל אולי הכלב עוד לא
שמע...'). יורד האסימון ומבינים שצריכים להתארגן אחרת
= אגב.
המכשלה הגדולה אינה של הרמטכ"לים שהכינו את הצבא לקרב הלא נכון. הכשל הגדול
הוא של הממשלות לדורותיהן. תפקידה של הממשלה לאפיין את האיומים הצפויים והצבא אמור
להיערך לאיומים, כפי שמותווים ע"י הדרג המדיני. הדרג המדיני לא קיים דיון על
תפיסת הביטחון של ישראל מזה 70 שנה (!!!), כך שתקציב צה"ל לא היה צריך להיות
מותאם לשום תפיסת ביטחון וכל רמטכ"ל ניהל אותו כראות עיניו.
גם
עכשיו ממשיכים המנוערים לפעול באותם דפוסי חוסר חשיבה. רק לאחרונה הם החליטו
להשקיע עשרות מליארדי דולרים ברכישת טייסות נוספות, של מטוסים ומסוקים, כי זה מה
שהם יודעים לעשות. לא כי זה מתאים לתפישת ביטחון מעודכנת. בארה"ב, לעומת זאת,
בוטלו כל פיתוחי המסוקים והתקציבים מועברים לתיקצוב פיתוח כטממי"ם ומערכות
הגנה נגד כטממי"ם. אבל בישראל, לא הוחלפו בעלי חוסר הדעה וחוסר דעתם ואחריותם
ממשיך להכתיב מה יעשה כאן.
דבר
אחד הוברר מעל ספק והצליח לחדור גם את עורלת ליבם של הממונים. חייבים יותר חיילים
בשר ודם על הקרקע. אי אפשר להסתמך על צה"ל המתוחכם וחייבים להיות אנשים בשר
ודם מול מרצחים אפשריים. אפילו בשטיבל גור המרכזי תראו כיום רובי סער נישאים על
גבי קפוטות.
הוברר
הדבר שאין מנוס מלהגן על עצמנו.
ועדיין
יש מי שמטיל חובתו להגן על עצמו, משפחתו, עירו וחסידותו, על כתפי זולתו.
חרדי
בעולמו
- - -
- - - - - --
לא
מוגה
להערות
והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.