מי יתלה את הפעמון, זו כל השאלה
מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
רבים
העירו לי על שכתבתי כאן על עוולות שמצאתי באיזה בית חב"ד. אמנם הקדמתי
וסיימתי בהרבה מילות הערכה, אבל בסופו של דבר מה שזוכרים זה את הביקורת ולא את
השבחים.
אכן,
ראוי היה שביקורת תאמר בחדרי חדרים. זו הדרך היותר מכובדת ומה שחשוב לנו זו הרי
התוצאה ולא הביקורת, אז בשביל מה להאיר פינות אפלות ברה"ר?
מסופר
שאחרי שהחתול הביתי ערך מסעות הרג בלתי נגמרים בעכברי השכונה, התכנסה אסיפת חירום
של העכברים לדון מה אפשר לעשות כדי להינצל מרעתו של החתול. העלו חכמי העכברים
רעיונות והצעות לכאן ומכאן ופתרון לא נמצא. החליטו לשאול את גדולי חכמי העכברים,
הידועים בחכמתם, במסורתם ובלימודם המעמיק . התכנסה איפוא מועצגת העכברים ובתוך
דקות החליטו שהבעיה אינה בעיה כלל והפתרון פשוט. צריך לתלות פעמון על צוואר החתול
וכך בכל פעם שהחתול יתקרב, ישמעו כל העברים בבואו וידעו להתרחק מהמקום ובא לציון
גואל.
הכרעת
המועצגת הועברה להמוני העם וכולם שמחו מאוד על הפתרון הגאוני של המועצגת וכל
עיתונות הממלכה העכברית היללו את חכמת מועצגתם. אלא שלא עברו ימים רבים והסתבר
שהעולם ממשיך במנהגו. העכברים עכברים והחתול טורף. אחרי לבטים והתחבטויות קשות
(וכי קל בעיניכם הדבר לחזור למועצגת עם שאלה שכבר הוכרעה? ומה עם כבוד חכמים?) ניגש
מזכיר המועצגת בדחילו ורחימו לגדול הדור העכברי וגימגומו בפיו 'הבעיה עם החתול לא
נפתרה'', 'על מה ולמה?' תהא העכבר הראשי 'הרי נתנו לכם פתרון מצוין?!'. 'נכון'
כבוד העכבר, אבל הבעיה היא שלא תלו את הפעמון על צוואר החתול', השיב המזכיר. 'אה'
אמר הראשי, זו תמיד הבעיה, שאתם לא עושים את מה שאנחנו מצווים עליכם. מכאן מתחילות
כל הצרות!'. 'נכון, הראשי תמיד צודק' השיב המזכיר 'הבעיה היא רק מי יתלה את
הפעמון? על זה לא הגיעו להכרעה. כל אחד שולח את השני לתלות'. 'אה', נשף הראשי
וסימר את שפמו 'זו תמיד הבעיה איתכם. נותנים לכם פתרונות מצוינים ואתם ממוססים
אותם בקטנות' 'לא ראוי להפריע לעכבר הראשי בכירסומו עם בעיות שוליות כאלה. תתכנסו
ותחליטו על השאלה קטנה הזאת בעצמכם. אני מסמיך אתכם לקבל כל החלטה בעניין'.
ומאז
יודעים כל עם העכברים. את הבעיה הגדולה (החתול) כבר פתרו גדולי הדור מזמן, מה
שנותר פתוח זו רק הבעיה הקטנה, מי יתלה את הפעמון.
נכון,
באמת צריך לפתור את הבעיה בלחישות בחדרים פנימה, רק שטרם מצאנו מי שיתלה את
הפעמון.
אגב, הדברים
אמורים גם לגבי ביקורתי הרוחבית כאן, שאני חוזר ומתריע על דברים שבאמת נכון היה
לאומרם לחכמים בחדרי חדרים. הבעיה היא רק שלא נמצא מי שיעז לחבר את המועצגת
למציאות.
הדברים
נכתבו אגב הערתי על מנהג חב"ד 'לפרסם הנס' ע"ג מכוניות. ובדרך אגב כתבתי
כאן על רבב בגלימתם הצחורה של בתי חב"ד בנושא
אחר.
לצערי,
הסתבר לי שהתופעה של ניצול מצוקתם של שומרי מצוות להיעזר בחב"ד המקומי מנוצל,
ביש מקומות, לעושק לא הוגן.
מטעמים
מובנים, איני רוצה להאריך בזה, אבל שיהיה לתועלת אסביר שוב בקצרה. מסתבר שיש
מקומות בהם דורשים מאורחים מזדמנים סכומים לגמרי לא הגיוניים תמורת סעודות השבת,
או תמורה השאלת מוצרים. למשל, על פלטה, דורשים 'דמי השכרה' של 30 יורו לשבת אחת.
הם גם מוכרים שם את אותה פלטה, שעלותה בישראל בערך 30 יורו, ב 120 יורו. איני יודע
בכמה ניתן לקנותה באותו מקום, אבל מחיר של פי ארבע מישראל נשמע לא סביר. וגם לו
יהי שמחירה הריאלי הוא 120 יורו, השכרת פלטה שעלותה 120 יורו, ב 30 יורו
לשבת, שוות ערך להשכרת בית שעלותו שני מיליון ₪ במחיר חצי מיליון ₪ לשבת.
האם זה לא עושק והגזמה פראיים??
אני
מקבל בהחלט את הצורך של בתי חב"ד לייצר הכנסות. גדלות אמיתית נדרשת ממנהלי
בתי חב"ד די בכל אתר ואתר להשיג תקציבים לבתים עליהם הם ממונים. רק מי שהתבזה
במלאכת השנור יכול להעריך את מסירות הנפש הכרוכה בכך. ייתכן גם שהשיטה שהיתה נהוגה
לארח כל דצריך ולסמוך על יושרת המתארחים שלא ינצלו את המארחים ולכה"פ יכסו את
העלות הישירה של סעודותיהם, לא הוכיחה את עצמה. אבל מכאן ועד ניצול ציני של שומרי
תו"מ המתארחים ולגבות מהם הרבה הרבה יותר מהעלות, המרחק רב. בעיקר בולט הדבר
בתופעה מכוערת (שנהוגה באי אלו מקומות) לגבות מחירים לא הגיוניים כלכלית, כפי
שהודגם לעיל.
קיצורם
של דברים. צר לי שראיתי חובה להעלות את הדברים בפרהסיא, פשוט לא ראיתי דרך אחרת
ומה גם שבעקבות כתיבתי הסתבר לי שהדברים מצויים לא רק במקום אחד. שוב ושוב אביע
הערכת אין קץ לשלוחי חב"ד די בכל אתר ואתר, שממש מוסרים נפשם לטובת זולתם.
הלוואי שהייתי מגיע לקרסולי קרסוליהם.
חרדי
בעולמו
- - -
- - - - - --
לא
מוגה
להערות
והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.