תמונת ניצחון כתחליף לניצחון
מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
אמר הכותב. באמת נכתבים בתוכי בימים אלה מילים
כל כך קשות על שלטון הנערים הנמבזים, השותפים למלחמת החמאס בנו ובכסות של רגשי
אנוש מבורכים כלפי משפחות החטופים, מכניסים את כולנו לסכנות נוראיות, עד שאיני
מצליח לעדן את כתיבתי עד שיהיו ראויים לעיכול אדם. הדברים כה כואבים וכה קשים,
וטמטום הלב והעין המבוטאים בבניין נערים זה עש שאיני מצליח לגשר על פני התהום. בינתיים
אומר אך זאת: אני מוחה מחאה נמרצת ואין סופית, על הנהגת הנערים המנוערים מתורה,
חכמה בינה ודעת ואחוזים בחבלי השקר של תרבות המערב, ומכוחה וברוחה ממשיכים
להורידנו שאולה. ריבונו של עולם, הציליני נא מיד אחי מיד עשיו. וד"ל.
= = = = = = ==
רבי השלטון בארץ, עדיין שבויים בתפיסתם מקדם, לפיה תכלית
המערכה היא השגת 'תמונת ניצחון'. אין חולק על חשיבות הנראות של הניצחון, אבל
השימוש במושג תמונת ניצחון הנה בעוכרנו. כך היינו מפרסמים, פעם אחר פעם, 'תמונות
ניצחון', כאשר פוגעים ברבי מחבלים, מפילים בניין של 15 קומות וכדו'.
תדיר היו הממונים ממהרים לצאת לתקשורת ולהסביר, מדושני
עונג, כמה 'הכינו את חמאס' 'עכשיו הם יחשבו עשר פעמים לפני שיעזו לחשוב על התקפה'
וכדומה הבלים-בפרוטה.
המציאות היא שזה שנים רבות אנחנו המאויימים על ידיהם. נכון
שהם מפסידים מפקדים, פקודים ועשרות אלפי עזתים, אבל זה מעולם לא היווה שיקול או
עניין מצידם. הבטן העזתית תלד להם מחבלים חדשים. אם אמא של שהיד מתפארת בכך שזכתה
שבנה שהיד והיא מייחלת ששאר עשרת בניה יזכו גם הם למות כשהידים, אז מה אתם מקשקשים
על תמונות הניצחון שלכם??
ראו איך מתנהלת מלחמת ארה"ב במליציות האירניות.
בניו יורק טיימס התפרסם, בעקבות תקיפות אמריקאיות בסוריה
ועיראק, שהפנטגון הציע לביידן לתקוף בעוצמה רבה יותר, אבל ביידן חשש מהחרפת המלחמה
עם איראן (הבה נדייק: ביידן חושש שהחרפת המלחמה עם איראן לעת הזאת, תפגע בסיכוייו
להארכת כהונתו) והורה לתקוף כפי שאכן בוצע. ובכן, מה תקפו? אצטט מהודעת הפנטגון:
"מתקן אימונים ובית מחסה ליד הערים אבו קאמל ומאיידין" ו"הפעולה של
היום נועדה להבהיר שארה"ב תגן על חייליה והאינטרסים שלה". ובכן, המטרות
שהותקפו הן, בתרגום לעברית מדוברת 'דיונות ועמדות ריקות'. אכן תגובה אמריקאית מידתית.
מידתית למה? ובכן בהודעת הפנטגון נמסרו הפרטים הבאים על מתקפות הפרוקסי האיראני
הסכיתו וקיראו: "הפנטגון
אמר אתמול כי היו לפחות 48 התקפות נגד כוחות ארה"ב בסוריה ובעיראק מאז 17
באוקטובר וכי לפחות 56 אמריקאים נפצעו. בערך מחצית מאלה סבלו מפציעות מוחיות
טראומטיות, ושניים מהם הוטסו לבית החולים הצבאי לנדשטול בגרמניה לקבלת טיפול."
למתקשים בהבנת הנקרא (באמת
קשה להאמין למה שאתה קורא). הפרוקסים האיראניים תוקפים 48 פעמים בסיסים אמריקאיים,
נפצעים 58 אמריקאים, מחציתם סובלים מפגיעות 'מוחיות' ושניים מהם מוטסים
בדחיפות לבתי חולים בגרמניה והתגובה
האמריקאית? ירי על דיונות ופחונים. ומהם אנחנו צריכים ללמוד איך להתנהל ואיך להגיב??!
נראה שלפי תפיסת האמריקאים, פגיעה במחבלים הנה בלתי מידתית ומותרת רק כאשר יש'
סכנה קרובה, ברורה ומיידית' (לשון החלטת הבג"ץ לחיילי
צה"ל על גדר הרצועה).
אבל, האמריקאים יצאו 'מנצחים'
לפי תדמיתם העצמית, הרי הם הביאו לכאן את נושאת המטוסים הגדולה ביותר שלהם ו'אלפי
חיילי מרינס מוכנים לפריסה מהירה' ואפילו צוללת אטומית. נו, אז תגידו אתם, זה לא ניצחון
אמריקאי סוחף?? אז באמת בשביל מה צריך להרוג כמה פרוקסים אם כבר ניצחנו אותם
בתמונות?
השבר הגדול במערב והסיבה
שבגינה הוא מסרב לראות את המצאיות כפי שהיא, הוא שמסתבר שהעולם לא חי ולא פועל
בהתאם למה שנראה לך 'הגיוני', 'אנושי'. יש אחרים (מוסלמים. אבל את זה הס מלומר)
שבשבילם יותר אנושי והגיוני להרוג יהודים, נוצרים ועובדי אלילים.
יאמר ברורות. אין סיכוי למערב
בהגיעו להתגשות מלחמתית במוסלמים. האזיקים שהמערב שם על ידי עצמו, לא מאפשרים לו
להתמודד עם הבעיה. אז מה עושים כאשר אין לך מענה לבעיה? מחליטים שהבעיה היא אחרת,
כזו שיש לך מענה עליה. הישראלים, למשל, שקשתה עליהם הראיה שהחמאס רוצה להשמיד
להרוג ולאבד (כי לזה אין מענה מערבי מנומס) החליטו שהחמאס רוצה משהו אחר. הוא רוצה
נכסים ושליטה. בהתאם סיפקו לו את מה שחסר לו (מרחב דיג, עובדים-מרגלים עזתים ברחבי
ישראל וכו') ומה רבתה תמיהתם כאשר התברר שהחמאס באמת מתכוון למה שהוא הצהיר כל
הזמן באמנתו ובאימוניו!
ייתכן שאנחנו היחידים שהתעוררנו.
ייתכן שהמערב מעדיף עדיין לחיות בעולם הדימיונות שלו. השאלה מה עושים כאשר אנחנו
תלויים לחלוטין באמריקאים. אם יתמזל מזלנו והאיראנים יתקפו את האמריקאים בסגנון
דעאש-חמאס, אז אולי יתעוררו האמריקאים. אבל אם לא, אנחנו בצרות
צרורות.
אבל, כל עוד מה שיש
לדו"צ לעדכן אותנו על המלחמה זה מספרים של עשרות או מאות מחבלים הרוגים, או תמונות
בפרלמנט הפלשתיני בעזתי, חוששני שהם טרם הבינו את הסוגיה בכלל.
וכל עוד גלנט מתרברב שוב
שהחמאס איבד שליטה ונתניהו שב ומאיים על נסראללה ('פלוני הוא מת מהלך' 'שני אלו
חיים על זמן שאול')הפחדים שלי רק מתגברים (אצל הגויים יש אמירה 'אם אתה רוצה
לירות, תירה. אל תדבר').
בהיפוך מהתנהלות הממונים
בישראל, האיראנים חושבים לטווח ארוך. לגופם של דברים, בכלל לא נ"מ אם המנהיג
התורן יהיה סינוואר או מישהו אחר, אז על מי אתה מאיים ואיך זה קשור למערכה שמולך?
אתה, במושגיך המערביים בהם קיים רק אתה, דעותיך, תאוותיך ומאווייך, אכן נעלם ונאלם
כאשר נהרגת, אבל הם פועלים בשמה של אידיאה רחבה הרבה יותר. במה ניזוק האידיאה אם
לא פלוני יהיה המנהיג אלא אלמוני? לא למדתם כלום מחוסר התוחלת שבהריגת מנהיגים?
הריגת השייח אחמד יאסין (מנהיגה ומיסדה של החמאס) הועילה לנו במשהו? הריגת עבאס
מוסאווי (ראש החיזבאללה, שבעקבות חיסולו קודם נסראללה לתפקיד) הועילה לנו במשהו?
נערים משלו בנו
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות
וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.