מאת הרב ישראל אהרן קלצקין
בס"ד, ערב שבת פר' תולדות כסלו תשפ"ד.
לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
שמעתי השבוע בדיחה נפלאה ועונג עבורי לשתף אתכם בזה.
נכנס חסיד לרבו להתייעצות ושואל: כיון שכיבדוני לגשת בשבת הבעל"ט לפני התיבה לתפילת שחרית, רציתי לשאול איך המנהג אצל הרבי, האם אומרים 'ומעריצים ומקדישים וממליכים' או 'ומעריצין ומקדישין וממליכין' ? (ם' או ן').
ענה לו הרבי: אין שום קפידא בענין, ולא נראה לי שיש נפקא מינא בזה, והא ראיה, אפילו בשולחן ערוך ובנושאי כלים, שמתי לב שהם מצטטים להלכה מהראשונים, לפעמים הם כותבים רמב"ם ולפעמים רמב"ן...
יש פתגם ידוע: 'אין דבר יותר שלם מלב שבור ואין יותר ישר מסולם עקום'. ובאידיש מוסיפים 'נישטא קרומער ווי א גלייכווארט' אבי ז"ל היה מוסיף עוד חוליה: 'אין יותר קל מארנק כבד'.
מעשה באברך שלמד את מלאכת כתיבת סת"ם והמורה שלו הציע לו, שכדי להתמחות, עדיף להתחיל עם כתיבת 'מגילת אסתר', שבזה אין כ"כ חומרות כמו ס"ת ומזוזות וגם אין שם ה' בכל המגילה, כך שאין בעיה של מחיקה, המורה גם נתן לו עצה טובה, אל תתחיל מ'ויהי בימי אחשוורוש' אלא מ'בלילה ההוא נדדה', כדי שבינתיים תקבל נסיון ובטחון עצמי ומי שבודק את המגילה לקניה בודק מההתחלה והרושם הראשוני הוא שקובע בד"כ.
כתב האברך את המגילה הראשונה ברוב התרגשות, אך מהעדר נסיון, יצא לו מגילה מאוד לא מהוקצעת, אותיות גדולות וקטנות עולות ויורדות, עבה ודק, וכל דרדק יכול היה להבין שהסופר הוא ממש 'מתחיל'.
המורה עודד אותו שזה רק ההתחלה ובהמשך זה ישתפר והציע לו לשמור את המגילה לעצמו, כי אף סוחר לא יקלקל את הפירמה שלו למכור את זה.
האברך היה זקוק מאוד לכסף, אחרי שהקדיש כ"כ הרבה זמן ללמוד את המקצוע ולכתוב את המגילה הראשונה, מה גם ש'אדם קרוב אצל עצמו', ו'אין אדם רואה נגעי עצמו', הוא התייעץ עם נוות ביתו והיא אשה כשרה, הרעיפה עליו מחמאות וקומפלימנטים כיד ה' הטובה עליה, ולבסוף הוא השתכנע שזה לא כ"כ גרוע והחליט לגשת אל סוחר ידוע ולבקש ממנו לנסות לשווק לו את מגילתו החביבה שנפשו מושקעת בה.
הסוחר העיף מבט על המגילה והחזיר לו אותה בחוסר נימוס, חבל על הזמן, בעזרת ה' כשתתחיל לכתוב ישר ועקבי תחזור אלי עם מרכולתך.
האברך לא היה מסוגל לחזור הביתה ולבשר לרעייתו על הדחייה, וניסה בעדינות ובביישנות את מזלו בכח דיבורו וכה אמר לסוחר: אנחנו עושים השתדלות והקב"ה מכניס את הברכה, אני ורעייתי הצדקנית נתפלל ולה' הישועה, בבקשה, תחזיק את זה עד ערב פורים ואם זה לא ימכר תודיע לי ואבוא לאסוף את זה.
נכמרו רחמיו של הסוחר ואמר לו: אם זו הרגשתך, שזה ההשתדלות שלך, אני לא אעמוד בדרכך, אבל תדע לך שאתה צריך נס גדול שזה ימכר, כי אני נחשב לסוחר יוקרתי שבוחר רק סחורה משובחת ומצידי אתבייש להציע סחורה כזאת ללקוחות נכבדים שמחפשים את המיטב, אבל אם יבוא לקוח שיבקש זול אציע לו את זה במחיר סביר ואחד כזה בטח יתמקח על המחיר, ומה שישלם אוריד שלושים אחוז ואתן לך את השבעים הנותרים, שהלואי יגיעו לאלף שקל.
האברך חזר לביתו, לא סיפר לאשתו את ההשפלה שעבר, רק אמר לה שהשוק לא קל ומכיון שלא נקבע מחיר, כל תפילה תועיל כדי שנקבל מחיר טוב והקריא לה את דברי חז"ל שכל זמן שלא נמדד הגורן יכולה הברכה לחול.
כמה ימים לפני פורים הוא מקבל טלפון מהסוחר ששואל אותו, מה המחיר המינימלי שהוא מוכן למכור לו את זה, האברך שהוא בן תורה קלט שמשהו חריג קורה כאן, הרי סיכמנו שבכל מחיר שימכור את זה אקבל 70 אחוז, ואם הוא פתאום פונה ושואל שאלה כזאת, כנראה שהכל יכול קיבל את דמעות אשתי והתפילות פעלו.
תשמע, ענה האברך, הרי דיברנו בבירור וסיכמנו שאתה מחזיק את זה בקומיסיון, אינך חייב לי כלום, בכמה שימכר תקבל את העמלה שלך. והסוחר מנסה ללחוץ, בכל זאת, מה המינימום שתהיה מרוצה, והאברך בשלו.
למחרת, הסוחר קורא לו להגיע אליו ושולף לו 1000 דולר ושואל אותו אם הוא מרוצה, האברך היה בהלם אבל לא איבד עשתונות ועונה לו: אין כאן ענין של מרוצה, אינני רוצה לקפח אותך כלום, בכמה שמכרת, קח את ה-30 אחוז שלך, אם עבדת קשה על המכירה ואתה חושב שמגיע לך טיפ? תגיד ונשקול את הדברים.
תכלית: הסוחר הבין שאין ברירה וסיפר את האמת.
הגיע לכאן אתמול נגיד אמריקאי, איש משונה, מדבר מהר וחסר סבלנות, מחזיק ביד פנקס צ'קים ומבקש את המגילה הכי משובחת והמחיר לא חשוב לו, מנסיוני, אני לא מראה מיד את הכי יפה, אלא את הממוצעים, כדי שאוכל לדרוש מחיר הכי טוב שאפשר, לכן, שטחתי בפניו בתחילה את הסחורה היפה והתקדמתי צעד אחר צעד לעידית שבעידית, אך כאן אירע משהו משונה, ככל שטיב הסחורה עלתה, חוסר שביעות רצונו גברה וסבלנותו פקעה והוא מניף ידו בביטול ואני הרגשתי שדג הזהב חומק מבין אצבעותיי, כבר ראיתי בעיני רוחי עשרת אלפים תבין ותקילין.
לפתע הוא הבחין בפינה במגילתך המונחת בקרן זוית והוא שואל: מה זה? עניתי לו: זה לא בשבילך! כי הייתי בטוח שהוא ייעלב, אם על סחורה דה לוקס הוא עיקם את אפו מה יגיד כשיראה את זה?
האיש לא שאל שוב, שלח את ידו ותפס את מגילתך ופתח ו...עיניו אורו, זה מה שאני מחפש, הרי אמרתי לך שכסף לא משחק פה, מה שהראית לי עד עכשיו זה נראה כמו דפוס, לא כתב סופר, אני מחפש מגילה שאראה ואחוש שסופר החזיק קולמוס וטבל בדיו וכתב אותה, האיש כתב סכום בן 5 ספרות והגיש לי את הצ'ק, עיכבתי אותו דקה לפני שסגרתי את העיסקה ונכנסתי לחדר השני לנסות לעשות איתך דיל, אבל אינני יודע אם עקשנותך עמדה לך או תפילותיך ותפילות רעייתך ואמונתכם הפשוטה שאינכם עושים רק השתדלות גרידה והתוצאות בידי חי העולמים.
כל אחד יקח מהסיפור את המסר שמדבר אליו, מה שבטוח, שעל טעם וריח אין להתווכח ומה שאצל אחד פאר אצל השני אפר, ומה שאצל הסוחר זיבורית אצל העשיר זהב טהור מעשה חושב.
את כל זה סיפרתי כדי להגיע לנקודה יהודית יחודית.
כשהייתי צעיר, הייתי משתתף בחתונות הרבה ואף שרתי בחתונות, הייתי גם משתתף בחתונות או שמחות בית השואבה של כליזמר ירושלמי, שאבי ז"ל היה מנגן בהם, אחי ר' אברהם ז"ל מתופף ולהבחל"ח אחי ר' גרשון שליט"א מנגן בחליל ובסקסופון והשמחה הרקיעה שחקים, כשהיה מגיע קטע שמצריך טון גבוה ומורכב, אבי היה מפסיק לרגע וגוער בילדים 'תרדו מהחלונות, זה מסוכן' או 'קינדער, ברענגט נישט קיין פליגען' וכדומה, וממשיך הלאה (משהו כמו כיום במירון, 'הייבט זאך', או 'הצלה בא די ווייבער'). וכולם היו מאושרים ומבסוטים.
היום? הכל צריך להיות טיפ טופ, תזמורת פילהרמונית עם זמר ליגת על, היי קלאס. ובתכלית, במקום לרקוד, לפזז ולכרכר, עומדים ובוהים בקונצרט שעל הבמה ומסריטים קליפים ואין הנאה פנימית, הכל פייק.
יש חריג, ידידי הר' אברהם לייב בורשטיין הי"ו, חסיד ברסלב חמים, חינני מקורי, שבקרבו יוקדת אש הכליזמר, עם החן העתיק והניחוח שאין דומה לו, שהקים מעפר דל, הקים 'קרעטשמע' בירושלים ואסף סביבו צעירים חינניים בעלי חוש נגינה אותנטי ולימד אותם לנגן על כלי נגינה מקוריים, קלרינט, סקסופון ואקורדיון ותופים, עם צלילים אמיתיים, (לא אלקטרוניים) וחידש את המסורת של תהלוכות כליזמר בחוה"מ בירושלים, אוח, כמה רגש וגעגועים הוא מציף את מי שהרגש שלו עוד ערני ולא נשחק בגלגלי הקידמה, להיכנס ל'קרעטשמע' שלו זו חוויה צרופה, שעות אפשר לבלות במחיצתם ולהישאר בטעם של עוד.
מה נזכרתי בזה עכשיו? ובכן, בשנים האחרונות יצא שמו ברבים והתחילו לקרא לו לאירופה לסבבים של חיזוק הקהילות היהודיות, ובהרבה מקומות זכה בכח הנגינה האותנטית, להצית את הנקודה היהודית במקומות נשכחים.
כעת הגיע תורנו בארה"ב, והוא הגיע לביקור לניו יורק (כרגע במאנסי), לייסד ולהקים באמריקה שלוחות של תזמורות יהודיות מקוריות עם ניחוח של פעם, בלי פופ והיפ, וב"ה יש קהלים שרוצים תזמורת עם חן יהודי מקורי.
ידידי היקר, ברוכים הבאים 'וועלקאם' בלשוננו, יה"ר שחפץ ה' בידך יצליח וסיעתא דשמיא תלווה את דרכך ובכל אשר תפנה תעשה ותצליח.
לתועלת המעוניינים, הרי מס' הטלפון שלו 1845-420-9715.
ברכת שבת שלום ומבורך:
ישראל אהרן קלצקין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.