האדמור מקארלין הגיע.
לא נתנו אישור להכניס אותו כי הוא אזרח. אז הפשרה הייתה שיגיע עד השג.
אבל מאן מלכי? - רבנן. ומלך פורץ לו גדר. וכשהגיע לשג, הגיע מפקד בכיר יותר ואמר שלא אכפת לו שיכנס לרבע שעה.
התאספנו סביבו. והאדמו״ר התחיל ושאל מה שלומנו? איך אנחנו מסתדרים? דיבר על כך שבכל הדורות נלחמנו. מול עמלק. ושאנו נלחמים את מלחמת ד׳. מה שהיה בשמחת תורה היה חילול השם, ופגיעה בכבודם של ישראל. והתפקיד שלנו להרים את קרן ישראל.
ברך אותנו ואת כל החיילים שנעשה מה שצריך לעשות, ושכולם יחזרו בריאים ושלמים.
שאלו אותו מה עושים עם הרגשת הפספוס שבחילולי שבת. אמר שעושים מה שצריך לעשות כדי שישמור שבתות הרבה. וצריך לדעת את פרטי הלכות.
ואז הגיע השיא-
שרנו יה אכסוף עם הרב׳ה. באמצע שטחי כינוס מכוסי פודרה ליד הטנקים.
השבת המתאחדת בסגולתך
ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קודשך.
זה כל כך לא מובן מאליו.
אחר כך האדמור ברך כל אחד בנפרד.
אח"כ בקשתי מהרב שיהיה שץ למנחה כי ידוע שכשיבוא המשיח הבעל תפילה יהיה מקרלין.
הרב׳ה אמר שמאז הסבא רבה שלו הם לא כך בעלי תפילה. אבל ברך בישועות.
בסוף שמענו את תותחנים יורים. ואמרתי לרב׳ה שגם זה סוג של ניגון. הרב׳ה אמר שזה ניגון נפלא ושהאוייבים צריכים לשמוע אותו הרבה….
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.