תל אביב הפכה לסדום ועמורה

הכרתי את הדור הקודם של השמאל, נולדתי עם דור שונה בתכלית בכל מקום, השמאל של אז היה יותר ימין מהימין של היום. ככה גם במזרחי, ראית רבנים גדולים יהודים שומרי תורה ומצוות לא פחות מכל חרדי, וגם בעולם החרדי הכל היה שונה. העולם הליטאי למשל היה נראה חצי חילוני, בחורי הישיבות גידלו בלוריות ענק, ראשי הישיבות התלבשו בדרך שהיום לא היית מאמין ששייך דבר כזה, היו אלו שניים רבה של בריסק והחזון איש ששינו את פני העולם הליטאי, אותו דבר אצל החסידים, פרט לירושלים שזה היה מנהג מקומי כמה שטריימלים ראית אז? אפילו לאחר חתונתי לפני יותר מחמישים שנה כשהגעתי לבורו פארק מספר השטריימלים אצל החסידים היה חמישית ממה שרואים היום, ולא כאן אעסוק בזה, זה נושא לפוסט בפני עצמו. אני מבקש כאן להתרכז בכללית של אז ובמיוחד בשמאל, מפני שכאן היא הבעיה הכי קשה. כל הגוונים למיניהם לא מתכחשים להוריהם ומוריהם למרות שהם ירדו חזק, השמאל השתנה ועד כדי התנכרות למה שהיה, הם 'מתביישים' בהורים שלהם, וכאשר אומרים להם שבאותם שנים השמאל של תל אביב נאבקו למען הצניעות של העיר ולמען השבת הם דוחים זאת בשתי ידיים, וישנם מי שמרחיקים ואומרים כי עדיין נשאר בהם מן החושך ואילו הם הדור החדש גילו את 'האור'

מה שקרה ביום הכיפורים בתל אביב לא יכל לקרות אז, מפני שהשמאלנים היו נאבקים בפורעים הללו, הם היו מענישים אותם כפי שעשו למי שלא התלבשו בצניעות בדרך לים. גדל דור פרא בהמי, חייהם וולגרי וחולני מבחינה נפשית, עבורם מי שמשנה את הטבע הוא ה'נאור' ומי שעדיין 'סטרייט' אם אתם מבינים מה זה, הוא אדם חולה

עם המציאות הזו אנו מתמודדים, ולכן כאשר אנו מדברים על שמאל עלינו לקלוט ולהבין כי מדובר במי שהם פגועים נפשית, הם יודעים כי מקורותיהם היו יותר דתיים וחרדים מהדתיים והחרדים של ימינו וזה מפריע להם, הם לא רוצים לדבר על האבות שלהם שהיו 'חשוכים', הם רוצים לחיות בהפקר מוחלט מפני שהם חושבים שזה 'כייף' לחיות ככה

מה שעליהם לזכור, כי באברבנאל ובעזרת נשים בגבעת שאול היו בטוחים כי הם השפויים ומי שברחוב הוא החולה. כשהיו שואלים אותם למה הם שם, היו אומרים כי הרחיקו אותם מן המשוגעים

חיים שאולזון