רגעים של השבוע - ערב שבת קודש וחג הסוכות
משחקים במחלקה האונקולוגית בערב יום כיפור והדפסת מחזור באנגלית ליהודי בודד ברוסיה / אחדות תחת הפצצות בפולין ובכיכר בתל אביב / אושפיזין בחג הסוכות על חשבון הכבוד האישי / ארבע מילים ששרדו את הדליקה לפני 30 שנה
א. צדקה, תשובה ותפילה
בעיצומה של תפילת 'ונתנה תוקף', במוסף ליום הכיפורים שעבר עלינו השבוע ביום שני, בעת אמירת המלים 'ותשובה תפילה וצדקה' הנאמרות בקול וברגש, מצאתי את עצמי נזכר במה שחוויתי יממה לפני - שעות ספורות לפני התקדש היום, רק בסדר שונה: צדקה, תפילה ותשובה.
וכך היו פני הדברים: "אני רוצה לצאת כעת עם ילדיי כדי לרכוש צעצועים ולחלקם לילדים חולים מאושפזים בבית רפואה כלשהו. אפשר לעשות זאת? מהי הפרוצדורה?" - כך פנה אליי ידיד יקר.
פניתי מיד לכמה ידידים, עסקני רפואה שונים בארצנו הקדושה, אך חלקם לא הגיבו ובצדק. מי לא עסוק מעל הראש ביום שכזה? אך בכל זאת אחד מהם ענה לי, והפניתי את המידע לידידי, שלא המתין לי, מצא חנות פתוחה, וכבר נמצא בעיצומה של רכישת צעצועים בסכום כסף מכובד. עם המידע שהעברתי לו, נסע מיד לבית הרפואה, נכנס לחדר הראשון ופוגש בו אבא המנסה להרגיע את בתו הקטנה שזה עתה חזרה מטיפול כימותרפי קשה מאוד. היא בוכה. היא רוצה בובה. האבא שאובד עצות לא מאמין למלאך שנכנס בדיוק ברגעים אלו ומגיש לה בובה כמתנה. וכך עבר ידידי עם ילדיו מחדר לחדר, ומיהרו לחזור לביתם כשהם מרוגשים ממה שראו והרגישו במשך חצי שעה בין ילדים חולים והורים מתמודדים - צדקה!
סיימתי להתפלל מנחה, ולבית הכנסת נכנס יהודי שרק על סיפור חייו וההיכרות שלנו, אפשר להקדיש קטע מיוחד. הוא חברותא קבועה שלי בכל יום ראשון, וכמו תמיד, הפשיל שרוולים והנחתי לו תפילין. הוא רואה שאני ממהר, אך מבקש: 'הבאתי היום לכאן בן של חבר טוב. הוא לא יהודי, אך אנא, הקשב לו כמה דקות'. התיישבנו בפינה, הקשבתי ונאלמתי דום. הבחור עם עיניים כבויות מספר כי חייו נמאסו עליו, ואינו מוצא טעם בחיים וד"ל. לקחתי שאיפה עמוקה של אוויר, ביקשתי מבורא עולם כי ישים בפי מילים מתאימות. דיברתי מעומק הלב, ולסיום הדברים הוספתי כי הלילה מתחיל יום הכיפורים וכל אחד בעולם יכול וצריך להתפלל על שנה טובה. הוא הבטיח להתפלל, לא לפני שסיכמנו להיפגש בעוד שבוע שוב, עם דף משימות מלא שקיבל לימים הקרובים - תפילה!
אני רץ לבית, תיכף מגיעים האורחים ל'סעודה המפסקת' ובטלפון הודעה מחבר ילדות: "השותף שלי מתגורר בעיר רחוקה ברוסיה, והסכים השנה לצום ולהתפלל ביום הכיפורים. אולי יש לך קובץ מחזור ליום כיפור ברוסית או אנגלית? שלח לי ואעביר לו". פניתי לקבוצת עמיתיי השלוחים, ותוך דקות בודדות כבר העברתי לחברי את הקבצים. שעה קלה לפני כניסת החג, הוא מעדכנני כי המחזור כבר מודפס אי-שם לאותו יהודי בודד ומיוחד, שדווקא שם נשמתו התעוררה ל - תשובה!
ב. אחדות, לא רק תחת הפצצות
שלשום, יום רביעי י"ב בתשרי, אני קורא בהשגחה פרטית את הדברים המטלטלים שהרבי הריי"צ נ"ע כותב על תאריך זה: "התאריך י"ב תשרי מתוך ימי המלחמה, רשום אצלי כאחד הימים הקשים ביותר... באחד המקלטים התאספו מאות אנשים מחוגים שונים, היו שם יהודים בעלי זקן ופאות, ויהודים מגולחים, נשים עם פאות נוכריות, ונשים שדיברו רק פולנית, כולם עמדו שבורים ומלאי ייאוש. הקבוצה שלנו, שמנתה אותי את משפחתי וכמה עשרות מתלמידי ישיבת תומכי תמימים - אמרה תהילים. ופתאום קול נפץ אדיר זעזע אותנו. הייתה זו פצצה שנפלה בקרבת מקום, ובו ברגע התפשטו מסביבנו נחלי אש, וכל אחד מאיתנו ראה את המוות לנגד עיניו. זעקה אדירה פרצה ספונטאנית מפי כולם: 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. כל אחד היה בטוח כי אלה הם הרגעים האחרונים לחייו. קריאת שמע כזו הבאה מזעקה הבאה מעומק הלב מפי אנשים שונים בעלי השקפות שונות - לא שמעתי מעולם. ואני ביקשתי מה' יתברך שקריאה זו של שמע ישראל תישאר חקוקה בזיכרוני לנצח"!
בסך-הכל חלפו 84 שנים ממה שעבר על הרבי בהיותו בפולין, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
לפני חמישים שנה יצא הרבי בקריאה, לדאוג לכך שבחופשת הקיץ יקבל כל ילד יהודי חינוך יהודי. הוא תבע, ביקש והתחנן להשקיע בילדים בכל דרך אפשרית, כל זה כדי שיפעלו להשבית אויב ומתנקם, כלשון הפסוק בתהלים פרק ח': "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז... להשבית אויב ומתנקם" - וכל זה כהכנה למלחמת יום הכיפורים, שבנס גדול, הסתיים כפי שהסתיים.
אנו נמצאים כיום ב"ה בעידן בו ניתן לחיות ללא פחד ומורא. אך כמה מצער היה לשמוע אחרי החג הקדוש, על תפילות ליל יום הכיפורים שניסו לערוך כמדי שנה במרכז תל-אביב, והופרעו בידי קומץ קיצונים פרוגרסיביים המנסים להכניס בכוח ליברליזם חברתי בעם היהודי, ולשם כך ביזו רח"ל את היום הקדוש בצורה מחפירה ומזעזעת, מתוך חוסר הבנה מוחלט כי רק בכוח התורה ובזכות החינוך היהודי זוכים לשלום וביטחון אמיתי!
אנו כעת בפתחו של חג הסוכות, בו אנו מצווים לקחת יחד את ארבעת המינים המסמלים את כל סוגי היהודים. עם ישראל הוכיח את אחדותו תחת הפצצות כבדות, ועל אחת כמה וכמה חייבים לחיות כך גם כאשר חיים בבטחה ובשלווה.
ג. אושפיזין קדישין
וכך מספר לי אתמול חבר, שליח ורב קהילה אי-שם: "קיבלתי הבוקר טלפון מגברת מסוימת בעלת ארגון ציבורי מעיר אחרת, שרודפת את השליח בעירה עד חורמה - הלשנות, רדיפות, מסירות למשטרה, הוצאת דיבה, הסתת אנשים, דיבור נגדו במסדרונות השלטון, וכל זה - במשך שנים. פשוט מתנכלת לו כל העת. היא שואלת אותי האם היא יכולה להגיע עם אנשים מהארגון שלה אליי בחול המועד סוכות, כדי להראות להם את בית-הכנסת, את הסוכה, ולספר להם על החג. עניתי לה שבעיקרון זה אפשרי. אך אבדוק את הפרטים הטכניים ואחזיר לה תשובה".
"הפרטים הטכניים כללו טלפון אחד, לשליח בעירה, לשאול אותו - איך אתה מרגיש עם זה? האם לבטל את הביקור שלה? כבר אמצא תירוץ איך להתחמק ממנה, כי תיארתי לעצמי את הרגשת עמיתי השליח - הרי הגברת תעלה לפרסום את הביקור הנפלא, תהלל את השליח בעיר השכנה, ו'תרמוז' כמובן שהיא נדדה מאות קילומטרים כי מה לעשות, 'הרב בעירם לא מסביר פנים, ולא רצה שיבקרו אצלו'"...
ברגע כמימרא, השליח בעירה ענה לי בלי לחשוב אפילו שנייה: 'אם יהודים יכולים להכיר מקרוב סוכה ובית כנסת, אני אגיד 'לא' לדבר כזה?! בוודאי שכן, מה השאלה בכלל!'.
חברי מסיים את שיחתנו עם איחול חסידי לעצמו: "כשמשיח יבוא ונעמוד לפני המשלח, אני מקווה לעמוד ליד השליח הזה כשהרבי יחייך אליו. אני לא רוצה לפספס את החיוך הזה".
ולתמונת השבוע שלי: אנה ה' מלטה נפשי
אם "לא קאי אינש אדעתא דרביה עד ארבעים שנין", כנראה שיש דרשות שיכולות להיאמר עד שלושים שנין...
במשך 23 שנים לא שמעתי דרשה כזו, ובבירור עם ותיקים ממני, גם הם לא זוכרים משהו דומה. דממת אלחוט שררה בין המאות הרבות של המתפללים, למשך 55 דקות, עת נשא הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א את המשא המרכזי של יום הכיפורים.
הנושא היה 'לחיות כמו יהודי'! זה היה סוחף ומרגש במיוחד, ולקראת סיום דבריו סיפר בשם הראשי לשעבר בארץ ישראל הרב ישראל מאיר לאו, כי בתחילת התמוטטות מסך הברזל, הוא הוזמן לרוסיה והגיע להתפלל כאן בבית הכנסת, בעודו שוכן במבנה העץ העתיק. הרב לאו הופתע לגלות מתפללים ישישים חסידי חב"ד לצד צעירים בעלי תשובה מזוקנים ומעוטרים בציציות. תופעה, שלאחר למעלה מ-70 שנות חינוך אתיאיסטי כפרני - הייתה נס של ממש. על עמוד החזן גילה הרב מלים מתוך ההלל: "אנה ה' מלטה נפשי", במקום הפסוקים שבדרך כלל מופיעים על העמוד של החזן בכל בית כנסת אחר. כשבירר על כך, השיב לו אחד מזקני המתפללים: "הייתי כאן כאשר הוקם ביהכנ"ס; כבר בתחילת הדרך ידענו כי אנו עומדים כעת בראשית תקופה לא פשוטה, ובקשנו לבטא, שעל אף שהם שולטים בגופנו - אין הם מסגלים לשלוט בנשמותינו, אשר שייכות אך ורק לריבונו של עולם! לפיכך בחרנו לחרוט פסוק זה, המזכיר לנו כי גם כאשר "צרה ויגון אמצא, בשם ה' אקרא - אנה ה' מלטה נפשי"!
הרב שליט"א ממשיך ומספר: "לילה אחד, לפני 30 שנה, קיבלתי שיחת טלפון בהולה מר' ברוך גורין, שהיה אז תלמיד הישיבה כאן: 'בית הכנסת בוער' הוא זעק, ואני רצתי כל עוד נשמתי בי, מגלה את הלהבות, אך רואה את הנס כי ספרי התורה ניצלו.
ושוב הזמנו את הרב לאו, הפעם להנחת אבן פינה לבית הכנסת המחודש שאנו נמצאים בו כעת. רגע לפני שנטל הרב לאו את המיקרופון, הצגנו לפניו שריד מבית הכנסת הקודם, אשר אף הוא, בנוסף לספרי התורה לא נשרף, ורטט של רעד חלף בו עת ראה את הקטע מדוכן החזן שעמד כאן, וארבע המלים הזדקרו מול עיני כולנו: "אנה ה' מלטה נפשי".
בשלב זה ניגש הרב שליט"א אל השולחן שלידו, ולעיני כל המתפללים הרבים הסיר את הכיסוי מעל דוכן החזן ששרד, ואותות הדליקה נראים בו עד היום, אך רובו ניצל מהדליקה.
והרב המשיך ברגש: "אני זוכר למחרת את החסיד ר' יחיאל פריד הקשיש שאמר לי בעיניים בורקות: "אבנים ועצים אפשר לשרוף, אבל לא את הנשמות שלנו"!
גוט שבת, חגים ומועדים לשמחה!
שייע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.