אברהם רובינשטיין מבני ברק גזל את ישיבת 'תפארת בחורים'

 

בס"ד                                                                                                                                         ב"ה, חודש מנחם אב תשפ"ג

לכבוד מרן הגאון הגדול  הרב דב לנדא שליט"א

הננו פונים אל מעכ"ת בבקשה נרגשת, מתוך כאב רב, ובלית ברירה, ובטוחנו שתעשו כל מה שביכולתכם, להציל עשוק מיד עושקו, ולקיים מצות "לא תעמוד על דם רעך", פשוטו כמשמעו.

לפני כארבעים שנה הוקם בעיר בני ברק מוסד ישיבתי מיוחד במינו, בשם "תפארת בחורים", לבחורים שאינם מתאימים ללימוד בישיבות הק' מסיבות נפשיות כאלה ואחרות, ועד אז היו מתגוללים ברחובות או מתגוררים במוסדות שאין רוח חכמים נוחה מהם.

הרב יוסף רייזמן, התבקש ע"י עירית בני ברק ומונה לעמוד בראשות המוסד / הישיבה, והמקום נפתח בברכת רבני העיר בני ברק, בראשם מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל, מרן בעל שבט הלוי הגר"ש וואזנר זצ"ל, ומרן הגר"י לנדא רב העיר.

כאשר הגרא"מ שך, שמע על התוכניות, שיהיה מקום חרדי לבחורים שאינם מתאימים ללימוד בישיבות, ובו יקבלו מסגרת, שיעורים, תעסוקה, ועזרה נפשית, וכן מקום לאוכל וללינה והכנסת אורחים, התלהב מאוד, והציע את מלוא עזרתו, ופינה מזמנו, ואף הכניס נציג מטעמו לוועד המוסד.

הגר"ש וואזנר והגר"י לנדא, עודדו, תמכו, ואף הטריחו עצמם ובאו לבקר ולקבוע מזוזות במקום.

בשעתו, קיבל הרב רייזמן מראש עירית בני ברק [הרב שמואל ויינברג ז"ל] מגרש ברח' רבי עקיבא 8, ולאחר קבלת אישורים מתאימים מהעיריה, בנה בנין בן 2 קומות, [בעלות מאות אלפי ₪ שחלקם הגדול מומן מכיסו הפרטי ומחסכונות אישיים], בקומה הראשונה נפתח בית כנסת בשם 'אוהב ישראל' ללימוד תורה ולתפילות, ובקומה השניה הוקם פנימיה ובית הכנסת אורחים ללינה בפיקוח.

במשך כארבעים שנה, הגיעו למקום בחורים בכל הגילאים, מבני ברק ומכל הארץ, ואף מחוץ לארץ, לקבל חיזוק ותמיכה ועזרה, וכן מקום לאכילה ולינה, וצוות המקום השקיע בבחורים את כל הנדרש, והיו בקשר עם המשפחות ועם הרופאים, הכנסת אורחים שאין דומה לו, ואף העניקה שירותי תעסוקה, כריכיית ספרים, מפעל ללפידים, ועוד פעילויות שהתקיימו בין כותלי המוסד על טהרת הקודש.

בתקופת הקורונה, חלה ירידה בפעילות המקום, ובמשך כמה חדשים התגוררו במקום רק מתי מעט, ועדיין המקום העניק שירותי אכילה ולינה, תפילות ושיעורים, לחוסים בצילו.

לפני כשנתיים, בחודש ניסן, ביום מן הימים, בלי שום הודעה מראש, הגיעו פקחים מטעם עירית בני ברק, הציבו מחסומים, ולא איפשרו כניסה למבנה, גירשו את כל הבחורים האומללים ששהו והתגוררו במקום, חלקם נלקחו בעל כרחם להוסטלים שונים, וחלקם עדיין מסתובבים ברחובות ומחפשים פינה חמה שיש בה יראת שמים.

כחלק מתוכנית שטנית יזומה, פרצו הפקחים והפועלים פנימה, זרקו את ארון הקודש, גנבו את כל הספרים שהיו במקום, השחיתו מכונות יקרי ערך,  חלק מהציוד היקר נלקח למחסני איחסון בכפר קאסם [כפר ערבי], שעירית בני ברק שוכרת במקום, וחלק גדול, ציוד יקר, אלפי ספרים [חדשים וגם ישנים, חלקם ספרים עתיקים יקרי ערך, שהובאו למקום לכריכה ולציפוי ניילון] נעלמו, וחלקם הגדול הושלכו לאשפה בזדון על ידי עירית בני ברק. שומו שמים.

בצר לו, פנה הרב רייזמן אל ראש העיר ר' אברהם רובינשטיין וסיפר לו והתחנן לעזרתו, אך הלה ידע את כל הנעשה, ולא הגיב ולא נקף אצבע.

למחרת, הגיע טרקטור עם פועלי בנין, שברו את הקירות, והמשיכו במעשי ההרס, עקרו כל זכר לבית הכנסת ולמוסד הוותיק, והקימו על הריסות המקום בית התכנסות ע"י עמותה ליטאית בשם "נכספה", והשאירו את הרב רייזמן שבור ורצוץ, בחובות גדולים, בהפסדים אדירים, נקי מנכסיו.

מתברר, שקברניטי העיר מר אברהם רובינשטיין, מר פינקל ומר סילמן עשו דין לעצמם, וחיפשו הקצאה לעמותת נכספה, ומצאו טרף קל, בדמות בנין שבחלקו עזוב לאחר הקורונה, ששייך לאנשים עדינים ללא מלתעות ושיניים, בקוותם שהללו לא ייצאו להילחם על צדקתם וחפותם, וכך יוכלו לגזול את כבשת הרש בלב שקט ואף לרחוץ בנקיון כפם במצפון נקי כביכול לכבוד התורה... בבחינת "רצחת וגם ירשת", פשוטו כמשמעו.

אנו, קרובי משפחה וידידים של הרב רייזמן, שמסר את נפשו למצוות הכנסת אורחים ולעידוד וטיפוח אנשים ובחורים קשי יום ואומללים לתומכם ולסעדם במשך עשרות שנים במסירות נפש, איננו יכולים לראות בצערו, ומבקשים שהעמותה והעיריה יחזירו הכל לקדמותו, ולכל הפחות להשיב את הגזילה להחזיר את כל הנזקים, הציוד, הספרים, המכונות, וכל התכולה שהיתה במקום, או לשלם את הנזק המגיע לשווי של מליוני שקלים לרב רייזמן ולנושים שלו.

אנו פונים אל מעכ"ת הגאון, ולעוד כמה מגדולי ודייני ישראל שליט"א, לעשות ככל שלאל ידכם להוכיח את הגזלנים החמסנים העושים מעשי רשע, ולטכס עצה כיצד להציל עשוק מיד עושקו, שישיבו את הגזילה אשר גזלו, כי אית דין ואית דיין, והעולם אינו הפקר, וכדברי הרא"ש במסכת בבא קמא (פ"א סי' ה): "ולי נראה דלא צריכנא לתקנתא דרבנן אלא דין גמור הוא שחייב אדם להציל עשוק מיד עושקו בכל טצדקי דמצי למיעבד". או אז נזכה לקיום הבטחת הנביא ישעיה (ס, יח): "לֹא־יִשָּׁמַ֨ע ע֤וֹד חָמָס֙ בְּאַרְצֵ֔ךְ שֹׁ֥ד וָשֶׁ֖בֶר בִּגְבוּלָ֑יִךְ וְקָרָ֤את יְשׁוּעָה֙ חוֹמֹתַ֔יִךְ וּשְׁעָרַ֖יִךְ תְּהִלָּֽה", ונזכה לנחמת ציון וירושלים בב"א.                                   

משה כהן חיים אונגר

הוועד להצלת מוסדות תפארת בחורים

כתובת מייל vbh5125@gmail.com: