ווארטים

 

📌קללה ליטאית עסיסית: "שתיכנס למוכר אתרוגים ותמצא לעצמך אתרוג מהודר מיד"

📌עבירות שבין אדם למקום יום כיפור מכפר.
עבירות שבין אדם לחברו יום כיפור
אינו מכפר.
עבירות שבין אדם לאישתו יום כיפור לא מתערב.

📌מסופר כי הגה"ק רבי מאיר שפירא זצ"ל ראש ישיבת חכמי לובלין הגיע אל עשיר כילי לבקש תרומה עבור ישיבתו הק', כי שמע שאותו עשיר אוהב ללמוד תורה. העשיר, כנראה היה במצב רוח גרוע באותו היום, לא די שלא הרים תרומתו, כי אם נזף בו בחירופים וגידופים.
ראש הישיבה יצא מן הבית, וליד הדלת אמר לו 'עשית אותי כאשה מעוברת', ופנה לדרכו.
העשיר מאוד חפץ היה לדעת מה פשר הדבר, התחנן לפניו שיגיד לו את פשר הדבר, אך ראה"י סירב להסביר, רק כאשר העשיר הבטיח סכום הגון לישיבה הסביר לו את דבריו, וכה אמר: יש גביר שמקבל אותי בקוצר רוח ונותן לי סכום הגון ללא שום גינוני כבוד, אז אני אומר 'כפרה הכבוד, העיקר שתרם', יש גביר שמכבד אותי ביותר אך נותן סכום זעום ואז אני אומר 'כפרה הכסף, העיקר שמכבד התורה', אבל אצלך היו לי 2 כפרות 'כפרה הכסף וכפרה הכבוד', וכידוע רק אשה מעוברת זקוקה ל-2 כפרות.

📌מעשה בחסיד עליז, שלא זכה למה שאמרו חז"ל 'טוב לחסיד וטוב לשכנו' (ואם יקשה המקשה, שהלא נאמר טוב לצדיק וטוב לשכנו, יעיין נא בתשובת הנודע ביהודה, וד"ל...), ואיתרע מזלו לשכן ת"ח וצדיק. דא עקא, שמקליפת 'ליטא' היה אותו שכן בשורשו, ורוח התנגדות שורה עליו תדיר.
ערב יום הכיפורים, שב החסיד מתפילת שחרית, מבוסם מה'לחיים' ששתה בשטיבעל, והנה למולו השכן ה'מתנגד', וכולו אפוף דאגה ויראה.
שכן יקר, פנה החסיד לשכנו, מדוע זה נפלו פניך? הן מחר יהיה האות הזה, ולשון זהורית ללבן תיהפך, ואתה דואג?
אכן, השיב המתנגד, בטוחים שיעשה להם נס. אלא שדאגה קשה מקננת בתוכי, שהנה שעת מנחה גדולה ממשמשת ובאה, ועוד מעט קט נלך לבית הכנסת, ונאמר וידוי, כנהוג, ואני חרד ודואג, הן 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני', אמר האל, ואני עברתי על כל הוידוי, ואין עבירה אחת הכתובה בו, שיש לי בה תפיסה, ולא זכיתי לטעום טעם עבירה בזאת השנה, וכיצד זה אעמוד לפניו יתברך בערב יום הקדוש ואתוודה על עבירות שלא עשיתי? ועל זה דואג אני וחרד.
הלזו צרה תיקרא? צהל החסיד, הנה לך שכננו הזעפן שצעקותיו ממלאות תדיר את הרחוב, היכנס נא לביתו, והפלא בו את מכותיך, כלום יש בנמצא עבירה גדולה יותר מאשר להכות יהודי בערב יום הכיפורים?
רעיון נפלא! אורו פניו של הליטאי, באמת נזכרתי, שחשבון ארוך לי איתו...
נפרדו השכנים לשלום, וכעבור דקה-שתיים, שומע החסיד את צעקות השכן הנרגן; אוי גיוואלד, מה רעה עשיתי לך שאתה מכני מכת הרג ואבדן בערב תענית יום הקדוש??
סיים המתנגד להפליא את מכותיו בשכנו וירד לבית הכנסת שמח וטוב לב, ברוך הוא וברוך שמו, כעת יוכל לומר את הוידוי בלב שקט.
יוצא הליטאי את הבית, והנה הוא שומע את אשת השכן המוכה צועקת אליו מלמעלה; ר' יהודי, לעולם לא תדע איזו מצוה גדולה עשית...