יורשים ולא צדיקים

השבוע ניהלתי ויכוח עם יהודי חסיד, הפריע לו מאוד מדוע אני מכנה כל צרוע וכל זב 'הרב הצדיק' במה הם צדיקים, יש מביניהם מי שהם מושחתים בעלי מידות מגונות ואכזריות, נוצר מצב שכל מי שנולד במשפחת אדמורי''ם הוא כבר מכונה 'הרב הצדיק' למרות שמדובר בצעירים וכאלו שעדיין לא הגיעו למעמד שיוכיח כי הם צדיקים, חלקם הגדול בעלי תאווה, הם מתפללים יום יום שהאבא ימות על מנת שהם יתפסו את ההנהגה, ויש מביניהם מי שאינם ממתינים לפטירת האבא, בחייו הם ממנים עצמם לאדמורי''ם, ויש מי שלהם בנים הרבים זה עם זה בצורה הכי קשה כפי שמתאים למפיונרים ממש, ושאלתו הקשה הייתה מדוע אני מכנה אותם 'הרב הצדיק' הם אינם כאלו

אז קודם ולפני הכל נעשה כאן ברור, כי אין עוד בימינו כל קשר בין התואר לאדם, מי שהם צדיקים אמיתיים בקושי יכנו אותם בתואר של ר' ומי שהם מושחתים ויצורים מתועבים יכנו אותם בתוארים של הגאון הגדול והרב הצדיק תלוי באיזה חברה הוא נמצא, התואר אומר רק כי הוא בן למשפחה מסויימת ולא אומר על האדם כלום, העסקנים הכי פשוטים מכנים אותם בתואר 'הרב' ובעולם הליטאי יעזבו אירוע ושמחה אם יקראו להם בתואר של פחות מ'הגאון' ויש מי שלא יעלו בפחות מ'הגאון הגדול', ולא אכנס כאן לתחרות של התואר 'מרן' שזה אולי יותר חשוב לתלמידים ולחסידים מאשר ל'גדולים' עצמם שגם מביניהם יכעסו אם חלילה ישכחו לכתוב עליהם תואר בומבסטי כזה שיספק את תאוותם

איך באמת צריכים לכנות אותם? אם אני הייתי היחיד לקבוע בתחום זה, הייתי כותב עליהם את התואר 'הרב היורש' שזה התואר האמיתי ולא 'הרב הצדיק' מפני שאין זה אומר אם אתה בן לאדמו''ר או לרב כלשהו שאתה 'צדיק', מי שילמד מה קורה בבתי האדמורי''ם וראשי הישיבות ימצא דברים מזעזעים ממש ואינם ראויים לתוארים הללו

כל ענין התוארים יצא מפרופורציה, לפני שנים איש לא העיז לכתוב תוארים כפי שכותבים היום על כל צרוע וכל זב, זה קרה מאז שהאדם אינו נמדד על פי מה שהוא אלא על פי מה שאחרים יש להם ענין בו. מוצאים אנו את זה אצל אדמורי"ם וראשי ישיבות. החסידים והתלמידים מבקשים להוכיח כי הרבי שלהם או הראש ישיבה שלהם הוא הגדול מכולם, ולא מפני שזה כך, אלא מפני שזה מכבד את התלמיד והחסיד, הם צריכים את זה, לא אחת אני שומע איך שחסיד אומר 'מיין רבי' (הרבי שלי) הוא מגדולי הגדולים, ולא מפני שזה כך, אלא מפני שזה נותן לו - לחסיד ולתלמיד - להרגיש טוב

שמו של האדם הוא תוארו, מי שזקוק לתואר לצד שמו יש לו בעיה, משהו חסר בו, הוא לא בטוח בעצמו, מי שהוא גדול באמת יברח מן התוארים, הוא לא זקוק להם, אלו פוגעים בו יותר מאשר עושים לו טוב

חיים שאולזון