חובה לקרוא ולשתף אולי זה יגרום למישהו במתנגדי הרפורמה לעצור, לחשוב ולהבין לאלו תהומות הם הגיעו.
שלום לכל אחי באשר הם.
כתבה מוריה הרשקוביץ:
לך,
האיש מהמעלית בבוקר,
בחניון של שערי צדק...
אתה שיכול להיות אבא שלי ואולי אפילו סבא...
היית שם עם אשתך,
וכשראית שאני באה להכנס למעלית נעמדת וחסמת את הדלת.
אשתך שאלה אותך מה אתה עושה, ובלי להתבלבל הסתכלת עלי במבט מלא שנאה ואמרת שאתה לא מוכן להיות עם הכיפות הסרוגות האלה!
לא מתאים לי לא לענות...
אבל הייתי כל כך בשוק מעוצמת השנאה שהיתה בך, והאמת גם קצת פחדתי ממך. וריחמתי על אשתך שלא הבינה מה אתה עושה.. וכיבדתי אותך. כי אתה איש מבוגר שבטח עבר דבר או שניים..ויצאת עכשיו מבית החולים ..
אז פשוט אמרתי לך 'בוקר טוב' ויצאתי מהמעלית.
עליתי במדרגות. אני לא יודעת אם הלב דפק בגלל המדרגות או בגללך.
לא עניתי לך, אבל אתה לא יוצא לי מהראש והגוש בגרון מסרב לרדת אז אני מוצאת את עצמי עונה לך ולי עכשיו.
הרגשתי כאילו המטפחת לראשי היא טלאי צהוב, סימן היכר שבגללו החלטת שאסור לי להכנס למעלית. דברים שכאלו זכורים לי מתקופות אפלות בהיסטוריה של העם שלנו. שלי ושלך.
איך הגענו למציאות שדברים שעשו לנו השונאים שלנו עכשיו מתרחשים ביננו??
ובכלל...אתה לא מכיר אותי.
אתה לא יודע שאני אחות ובחדר המיון שלנו טיפלתי באלפי חולים ופצועים ללא הבדל דת גזע ומין. שאני מלמדת ומכשירה אחים ואחיות חדשים בכל יום להיות אנשים טובים יותר ולטפל בכל מי שנקרה בדרכם על הצד הטוב ביותר. שאני מחנכת את ילדי על אהבת העם והארץ בפשטות. שבעלי עוסק בביטחון ועושה יממ'ים כמעט כמו הרמטכ'ל... הוא גם מפקד כיתת הכוננות וגם אחראי על צוות מדא ביישוב - תפקידים שדורשים ממנו ומכולנו בבית כוננות 24/7. שבשעות הפנאי הוא מתנדב גם בזקא ובידידים. ובימי חמישי בערב נוסע לחלק סלי מזון דרך ארגון 'סיירת רז', ארגון בו מתנדבים גם הילדים שלי...
אתה יודע?
מעולם מעולם לא שאלנו מי מקבל את סלי המזון. גם לא מי האדם ברכב שנפגע בתאונה או שזקוק לחילוץ. כי זה פשוט לא חשוב!
היום זה אני, מחר זה אתה ....
הבית שלנו פתוח תמיד לכולם! מתארחים אצלנו באופן קבוע חיילים וגם חברים מכל קצוות האוכלוסיה. יהודים, ערבים, חילונים, דתיים, חרדים, אתיופים, רוסים, דרוזים ומי לא? אבל אתה יודע? אף פעם לא שפטתי אותם על פי קטלוג סטיגמטי כי זה פשוט לא משנה!
אז אתה יכול להיות אבא שלי ואולי אפילו סבא וכנראה עברת דבר או שניים בחיים, אבל אתה יודע מה? גם אני. ואולי, בפעם הבאה שניפגש במעלית, בבית החולים, נעביר איזו קריצה ידידותית ונאחל שרק נהיה פה בריאים!
פשוט כדי שיום אחד, הנכדים שלך, והילדים שלי, יוכלו לשחק יחד בגן השעשועים
מותר לחלוק. אפשר לדבר. לשנוא? עדיף לוותר....
מוריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.