פרח לו איש האמת!

 

טור פרדה מתלמיד של הרב בלויא זצ"ל

חסידי חב"ד בארץ ובעולם המומים ומזועזעים עד דכדוכה של הנפש, על השבר הגדול שפקד אותנו, בהסתלקותו של מורנו ורבנו, זקן רבני חב"ד הרה"ח הרב טוביה בלויא זצ"ל.

קשה מאוד לכתוב על הרב בלויא בלשון עבר, מפני שהוא היה אדם הכי חי שיש, הכי פעיל שיש. הכי שמח שיש.

למרות שהיה עסוק מאוד בניהול מוסדות ובניהול מערכות כלל ארציות ושל חב"ד בפרט , ידע תמיד למצוא גם את הזמן ליהודים הפשוטים, ולתת להם עזרה ועצה לבעיות אישיות שלהם, שאצלו הם תמיד מצאו אוזן קשבת.

היה שנון ופיקח מאוד, ולכן לא בכדי היה מקור עליה לרגל להתייעצויות שונות, למוסדות, בתי חב"ד ואנשים מכל גווני הקשת.

לצד העסקנות לכלל ישראל, הרב בלוי היה תלמיד חכם, שכתב וערך ספרים רבים בחסידות בהלכה וחקרי מנהגים. לצד שיעורים שמסר, וקהילת אנ"ש שהנהיג ביד רמה בנווה יעקב.

היה קשור לרבי בכל נימי נפשו, ולחם את מלחמות ה' לענייני הרבי במשך 73 שנה, וכל מי שהכיר את הרב, ידע שאצלו הכבוד של הרבי מליובאוויטש זה הדבר הכי חשוב, ועליו היה מוכן לתת את כל כולו.

את הרוח הזאת ראו בכתיבה שלו בקובץ שהו"ל בשם 'פרדס חב"ד', וכן בשאר חיבוריו ('נר למשיחי' 'לקט ופרט' כללי רש"י ועוד). ובמקרים דחופים אף במכתביו, שהוציא מעת לעת, ושם לא הסס לכתוב ביקורת נוקבת גם על דברים חמורים שנעשו בתוך אנ"ש, דברים שכולם בשקט הסכימו עם דעתו, אבל בגלוי חששו לומר אותה, הרב בלוי שהיה איש אמת, לא פחד מכלום, והיה כותב את הדברים בגאון.

אני לא אשכח שבאתי לבקר אותו בבית רפואה לפני שנתיים, באמצע שאנחנו מדברים, התקשר אליו משפיע ידוע בחב"ד, וסיפר לו ע"כ שהתפרסמה כתבה ע"כ ששליח מסוים ועוד שני עסקנים מאנ"ש השתתפו בכנס לציון מאה שנה לקונגרס הציוני (כביכול בשם חב"ד).

הרב בלוי הזדעזע, וביקש ממני להביא לו מיד דף ועט, וכתב מכתב קצר "שכל השתתפות בכנס של הציונות מטעם חב"ד, מנוגדת לשיטתו של אדמו"ר זי"ע", את הדף ביקש מיד שאשלח למזכירה של 'בית חנה', היא סדרה את המכתב במחשב, ושלחה מיד לכל האתרים.

ראיתי איך שלמרות שהוא נמצא תשוש וחלוש, במיטה בבית רפואה, ברגע שהוא שומע על קומץ אנשים שמחלטים לעשות חילול שם ליובאוויטש =לרבי. הוא קופץ ממיטת חוליו, לא מחכה רגע וישר פועל.

סיפור זה, הוא אחד מיני אלף, של אהבה ומסירות לרבי, ללא פשרות. שכידוע מי שהיה מתקשר לרב בלוי, ומספר לו על פריצת גדר בעניינים והוראות של הרבי, הרב בלוי לא היה נשאר חייב, והיה מוחה ולוחם את מלחמתה של תורה.

כך זה היה, בשלימות העם (מיהו יהודי), כך זה היה בשלימות הארץ, וכך זה היה בשלימות התורה, וכך זה היה בנושאים פנימיים חב"דים של צניעות, סילוף מנהגי חב"ד, שימוש אסור במדיה, הסכמים עם הצבא ועוד.

הרב בלוי נפטר באמצע הסערה הגדולה בנושא גיוס בחורי הישיבות, מלחמה שקיימת מאז הקמת המדינה, שידעה עליות ומורדות, נראה שעכשיו היא נמצאת בשיא שלה, מצב שבו היינו צריכים מאוד את הרב בלוי איתנו, בעצה ותושייה.

כמובן כחסידי חב"ד, לא נשכח הכרת הטוב, שלפני 15 שנים שהתחיל ההסכם האיום של כמה עסקנים מחב"ד עם הצבא, הסכם שהפיל ברוחניות כמות גדולה של בחורים מחב"ד. נעמד הרב בלוי ולחם בתעצומת נפש גדולות נגד כל אותם עסקנים ורבנים, שהיום כולם מודים בפה מלא שהוא צדק, ומצטערים שלא שמעו לעצת חז"ל, שכבר אמרו "כל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל"