* על קריאת פרשת זכור. ב
מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
אחרי כתבי כאן שכיום אין יכולת טכנית לצאת י"ח במצוות קריאה בתורה, כפי שהיתה, חובה עלי להבהיר קצת את הנושא. הבעיות שאעלה כאן, שמונעות במציאות קיום מצוות זכור מדאורייתא, הן רק לשיטת החולקים עלי. אבל לשיטתי, אין בכלל בעיה עם התחדשות התורה מדור לדור. וייתכן שאכן קריאה בדרך אחת בדור מסוים תהיה יציאה יד"ח מדאורייתא, ובדור אחר תהיה אסופת הברות ותו לא.
בעקרון, קיימות שתי בעיות-שאין-להן-פתרון בנושא הקריאה בתורה. בעיה אחת היא בעיית הנוסח ובעיה שניה היא בעיית המבטא.
יש מחזירים בתשובה שאוהבים לומר שאין
בתורה שום שינוי, אפילו של אות או פסיק אחד זה 3,500 שנה וזה מוכיח את המסורת
המדויקת שלנו וכו'.
בהנחה שאין כאן מישהו בתהליכי חזרה בתשובה (שסגנון 'הוכחותיהם' של אלו יכול להשיבו אחור חלילה), נוכל לדייק קצת בדברים.
אכן נפסק להלכה שס"ת שיש בו שינוי, אפילו של אות אחת, או סתומות ופתוחות, נפסל לקריאה ומעמדו כחומש לתלמידים. גם 'נפסק' כהרמב"ם שאין בתורה שינוי ושזו התורה בדיוק נמסרה לנו מסיני וכו'. אבל האמת ידועה לכל לומד דף היומי שיש בגמרא דעות על אלו פסוקים מי כתב (יעויין בב"ב טו. ומנחות ל.) וידוע ליודע שיש בזה שיטות ראשונים ואכמ"ל.
למעשה, ידועים לנו בבירור תשעה הבדלים בין ספרי התורה של התימנים לספרי התורה הנהוגים בקהילות הספרדים והאשכנזים. ולא נכנס כאן לחידה הידועה שהרמב"ם העתיק ספרו מספרו של בן אשר, שדקדק בו שנים רבות וכל הכתיבה שלנו - על כל פרטיה ודקדוקיה - היא מהעתקת הרמב"ם, אלא שלאחר שהתגלה כתב בן אשר עצמו, נמצאו תשעה הבדלים בינו לבין העתקת הרמב"ם אותו ואין איתנו יודע עד מה. המדהים הוא, שהתימנים, המקפידים מאוד לפעול בהכל כדעת הרמב"ם, כותבים כפי מסורת בן אשר שנמצאה - ולא כפי המודפס ונהוג אצלנו. כך שאפילו תימני שיקרא מס"ת תימני-מקורי, לא יצליח לצאת י"ח, משום שעדיין בעניין הפתוחות והסגורות, יש אי התאמה בין פסקי הרמב"ם (שראינו לעיל שזה לעיכובא) לבין הכתר שממנו העתיק לכאורה הרמב"ם. וה' יאיר עינינו.
וידועים דברי השאגת אריה שכתב (בסימן לו): יכולני לפטור מדין אחר ממצוות כתיבת ס"ת בזה"ז, משום דאפילו בימי אמוראים לא היו בקיאים בחסרות ויתירות כדאמר ליה רב יוסף לאביי בפ"ק דקדושין [ל' ע"א] אינהו בקיאים בחסרות ויתירות אנן לא בקיאינן. והרי ס"ת שחסר או יתר אפילו אות א' פסולה א"כ אין בידינו לקיים מצוה זו . ע"ש וכפי שפסק הרמב"ם בפ"ז מהלכות ס"ת הי"א שאם כתב המלא חסר או החסר מלא וכו', או שכתב פרשה פתוחה סתומה או סתומה פתוחה, או שכתב השירה כשאר הכתב, או שכתב פרשה אחת כשירה הרי זה פסול ואין בו קדושת ספר תורה כלל אלא כחומש מן החומשין שמלמדין בה התינוקות. ע"ש.
קיצרתי מאוד בהבאת מקורות, אבל אין ספק
שכיום לא ניתן לכתוב ס"ת שיהיה ס"ת כשר לקריאה דאורייתא כפי שהיה וא"כ,
לפחות לכאורה, גם אם נסבור שפרשת זכור היא מדאורייתא, א"א לקיימה בפועל.
וכל דברי הנ"ל נופלים מאליהם, משום שרבותינו הראשונים והאחרונים היו מודעים לפחות לבעיית החסרות והיתרות (כנ"ל) ואעפ"כ פסקו (חלקם) שהקריאה דאורייתא. - אא"כ נסבור כחרדי בעולמו, כנ"ל. וה' יאיר עינינו בב"א.
העניין השני שבגינו לא אפשרי לקיים מצות קריאת פרשה כבימים ההם, היא בשל ריבוי המבטאים וההגיות. כל אחד חושב שההגיה שלו היא המסורה - וגם הורגלנו לטעון שהבדלי ההגיה הם דרכי ההגיה השונות של י"ב שבטי ישראל, אבל מי שמבין קצת בחכמת הלשון יודע שהלך הרוח הזה טוב ויפה למי שרוצה להרגיע את נפשו, אבל אין שום קשר בין הסבר יפה זה לבין המציאות
ועל כך ארחיב, בלי נדר, בהמשך הבא
(והאחרון) לפרקים העוסקים בפרשת זכור.
חרדי בעולמו
- - - - - - - - --
לא מוגה
להערות והארות ללא צרופות וללא לינקים:
haredibe@gmail.com
נ.ב.
בשולי הדברים אשא תודה להשם יתברך שנתן בי
את המחשבה להוסיף בשולי כתיבתי שהכתיבה אינה מוגה. בשל לחצי זמן (אם הייתי אמיץ,
הייתי כותב 'בשל קושי בניהול הזמנים שלי' ואם הייתי גם ישר, הייתי כותב 'בשל קושי
בניהול עצמי'), כמעט נמנעתי מכתיבה, עד שעלה בי הרעיון לכתוב תחת אזהרה כנ"ל.
תודתי נתונה גם למרא דאתרא על העצה-במשותף, לתת כאן ה"ת לכתוב לי, כי בכך אני
אכן מקבל הארות והערות חשובות.
תודה אחרונה לקהל הקוראים אשר מחכים אותי
מתורתו ואביא כאן דוגמה לקורא יקר שהאיר לי באחת והעיר אותי בשניה.
אכן שגיתי כשכתבתי כאן שהשה"צ
מקשה על הרא"ש, בעודו מקשה על התרוה"ד. זו טעות שלא הייתי אמור לטעות בה
- גם כשאני כותב תחת כותרת של 'בקיאות' ולא 'עיון'.
תוך כך העיר לי שהח"ח לא היה מהין לכתוב נגד הרא"ש ובזה הוערתי לחשוב ולשים לב היטב כשאני כותב נגד מישהו ושתמיד תעמוד לנגדי מכות ערכי ושפל מדרגתי. על הכל אני מודה ומודה. יישר כח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.