מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
קורא דקדקן טעה לחשוב שיש 'עניין' בטעות סופר שלי. מה שצד את עינו היתה שורה בתחילת כתיבתי המסכמת את נושא האמונה. שורה זו אינה קשורה בשום דרך לנושא הכתוב והתגלגלה עדיה רק בשל דרכי הנפתלת בכתיבת ועריכת הכתיבות לכאן, אותה אסביר להלן.
כיצד אני בוחר אם ועל מה לכתוב? ובכן, האמת קצת מבישה, אני לא ממש 'בוחר נושא', אלא כותב ספונטנית על משהו שטרד את מוחי באותו רגע. כלומר, כשמשהו תופס עיני או מעורר את שימת ליבי במחשבה שנכון לשתף אחרים בזה, אני מציין לעצמי את הנושא, כדי לבחון בהמשך אם עודני חושב שנכון לכתוב עליה.
בעיקרון יש לי דף שעליו אני כותב את הנושאים ומעת לעת אני 'מרוקן את תכנו לסל האשפה'. כלומר, שמה שבמבט שני נראה לי חסר תועלת לכתוב עליו, או שידרוש ממני יותר מידי זמן ללימוד הנושא והצגתו בדרך אחראית, אני פשוט מוחק אותו. כך שייתכן שהנושאים היותר חשובים, לא מגיעים לכלל כתיבה. בהיות ואין לי מחויבות כלפי צד ג' לכתוב, אני כותב רק מה שזורם לי ולא יקח ממני זמן רב מידי.
אחרי כתיבתי הראשונית את הנושא, אני עובר עליו כמה פעמים ואז אני מכניס אותו ל'עריכה' ( = קיצוצים + שיפורי לשון. הַהִתְיַמְּנוּת בכך, היא הבונוס העיקרי שלי מהכתיבה), כדי שיתאים למיטת הסדום שקצבתי לו (משך קריאה של שתים/וחצי דקות בערך).
אמנם הכתיבה ספונטנית, אבל פעמים רבות 'מתבשל בי' הנושא לאורך זמן. כדי שחלקי מחשבה חשובים לא ישמטו ממני בעת הכתיבה הספונטנית, פיתחתי הרגל לרשום לעצמי על דף מחשבות ומקורות, לשימוש בעת מצוא.
הרבה מכתיבתי צומח או נשען על הערות שכתבתי לעצמי במהלך חיי. כמדומני שהייתי בישיבה קטנה כשמשגיח המחיש לנו מה זו אהבת תורה. הדגים שבים, טען, הגם שהם מסובבים במים, עולים אל פני הים ופותחים את פיהם כדי לקבל טיפת מים טריה. כך גם אנחנו נדרשים שלא לזלזל בדברי תורה ולהיות 'צמאים' לתורה, הגם שאנחנו מוקפים תורה. מה שלקחתי מזה למעשה הוא שמאז, תמיד היו עלי עט ודף קטן ובכל עת שבתוך הלימוד נפגשתי בנושא חשוב/מעניין, אבל לא שייך לנושא הנלמד כרגע בעיון, הייתי מציין לעצמי את הנכתב ומקומו. כך התאספו אצלי אלפי מ"מ מעניינים מאוד. האמת היא שלא היה לי זמן לחטט בפתקים שלי, לולי שזוגתי שתחי' הביאה לפני קופסה ענקית ובה ניירות שלי. מסתבר שהיא שמרה את הדפים שחשבתי שאינם עוד. כך אפשר לטעות בי לפעמים שאני ת"ח וידען גדול, בעוד בפועל לא אני הוא הזוכר, אלא זוגתי שתחי'...
מ"מ הרגל זה עודנו איתי וכך קורה שאם
במהלך עיסוקי בנושא אחד אני נתקל בנושא אחר, כל וורד הפתוח לפני הופך לרגע לפיתקונת.
בהיות שאת כתיבתי אני מעביר בקורת אחר ביקורת (הנה, כאן השארתי טעות להדגמה), אני עשוי
לכתוב ע"ג דף הכתיבה בהנחה וודאית שאעבור ע"ז בהמשך ואעביר למקום הנכון.
כך קרה שבעת כתיבתי בנושא התשובה נתקלתי בנושא התקדמות והשתנות הדורות, שזה נושא
שעלה ויעלה, מן הסתם, בתוך כתיבותי, ו'שמרתי' את המידע ע"ג דף הכתיבה.
כדי להבליט לעצמי שצריך לחזור לזה (לגזור מכאן ולהעביר לדף הכללי) הדגשתי אותו בציהוב. בפועל ויתרתי על הביקורת שקודם השליחה וכך קבלתם משפט תלוש ולא לעניין. בקיצור, אין בזה לא פשט, לא רמז ולא דרש. טעות אנושית רגילה - כפי שהחרדי בעולמו מרבה לטעות, כידוע לכל.
לגופו של משפט, מה שתפס את שימת ליבי היא העובדה שתוחלת החיים שלנו התארכה בשתי המאות האחרונות ממשך חיים ממוצע של 25 שנים לכדי 80 וקצת שנים. תחשבו רגע. אם היו אומרים למי שחי לפני מאתיים שנה שמשך החיים הממוצע לא יוכפל, אלא יותר מישולש, בתוך מאתיים שנה, מה הוא היה חושב?
זו רק הסבת שימת הלב לעובדה שאנחנו יהירים וגבוהי לב, בהתייחסנו אל עצמנו כחכמים ומבינים וביחסנו לדורות שהיו. אין לנו הבנה בדורות שהיו ואין לנו קצה של הבנה בדורות שיהיו. חציו השני של המשפט האחרון הוא באחריותנו ובעוכרנו. שלא כחכם - שעיניו בראשו -, עינינו באחורינו.
מחקרים מראים שכיום בכל עשור מתווספות לנו בממוצע שתי שנות חיים. כלומר, שמי שנולד כיום כשתוחלת החיים הינה 80 שנה, עד שיעברו שמונים השנים הללו יתווספו לו עוד 16 שנים, כך שתוחלת חייו הצפויה הנה 96.
מחקרים מגלים גם שהאיי קיו הממוצע שלנו מתפתח כל הזמן. הקצב הנוכחי הוא התקדמות של 3 נקודות בכל עשור. כלומר שהדורות הבאים יהיו חכמים כפול מאיתנו, בתוך שתי מאות - וזאת אם לא תחול האצה בתהליך ההחכמה שלנו.
נותיר לקורא לחשוב מה זה אומר? מה זה
מחייב?
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.