אחרי כותבי כאן שחשיבה שלא בתלם הנה רשות - ופעמים אף חובה - על כל יהודי (שאל"כ עלול ח"ו חלקו בתורה שלא להגלות כלל. ע"ש בדברי התומר דבורה) חשבתי להניח לנושא, אלא שקפץ עלי רוגזו של הרמב"ן בפרשת השבוע, ולכן אביא מדבריו ובזה נסיים הדיון בנושא בעז"ה.
האמת היא שכל לומד רמב"ן נרעש ונרעד מעוצם תוקפו וגדולותו, כיצד הוא מעז לומר דברים נגד גדולי עולם אבותינו הקדושים, דברים אשר לא נאמרו ע"י חז"ל ו'ממציא' חטאים וחסרונות באבותינו הקדושים, אשר גם אילו מקרא היה כתוב, היינו נרעדים לקוראו. כל לומד פרשת השבוע בעיון מכיר את התופעה, אצלו כמו אצל ראשונים אחרים, שהם 'מרשים לעצמם' לחשוב לפי הגיון ליבם הטהור ו'לא עושים הנחות' לגדולי ומאורי האומה. כמובן שבזה איני דורך בדרכם, בעיקר משום הרגשת האפסות שלי והידיעה שרבותי לא עשו כן. מעדיפים להשאיר בצ"ע ו'איני מבין', מאשר לחקות את דרך הראשונים בזה.
יש פעמים שהראשונים 'מרשים לעצמם' לחלוק על חז"ל בדברים עובדתיים (גופא דעובדא היכי הווה) וזאת לא מפני דחק גדול, אלא מפני הסתברות מופחתת בעיניהם. חז"ל יכולים לומר שיצחק בעת העקידה היה בן ל"ז, ובאים הראשונים (ראב"ע, רבי אברהם בן הרמב"ם בשם אביו, ועוד) וטוענים שלא מסתבר להם הגיל, גם בגלל שאברהם מעלים ממנו, ואינו מבין וגם שסוחב העצים וגם שאם אכן בן ל"ז שנים היה ומסר עצמו למיתה, הרי שהוא עיקר העמידה בניסיון וזה לא נזכר בכתובים וכדו', ומביאים מקורות ואפשרויות שונות (5, 26) ובסוף מחליטים שיצחק היה בערך בן 13. ככה פשוט.
אני מזדעזע כל פעם מחדש לראות שככה בקלות ובקלילות דוחים את חז"ל ומצד שני מתפעל ומתפעם מעוצם גדולתם של הראשונים, להפעיל את שכלם ולא לקבל מה שנראה להם פחות מסתבר. מה הגבול? איני יודע. רק יודע שאין להעלים שזו דרכם.
ונעבור לפרשת השבוע. בפסוק כתוב "ויכו את כל שדה העמלקי", וקשה שהרי עמלק טרם היה בימיהם? ע"ז תירצו חז"ל שהמקום נקרא כן ע"ש העתיד. "ועדיין לא עמד עמלק ואת אמרת ויכו את כל שדה העמלקי? אלא מגיד מראשית אחרית" (תנחומא לך לך, בראשית רבה מ"ב, יא ובמדרש תדשא ז. דבריהם הובאו ברש"י כפשטות, כדרכו). לא הובהר אם זה היה שם המקום באותו זמן ע"ש העתיד, או שרק התורה קוראת למקום שנקרא אחרת באותו זמן בשם שיהיה שמו בעתיד ומעלימה את שמו העכשווי (ראה ברמב"ן).
ומוסיף הרמב"ן וכותב: וזה דרך הדרש להם במקומות רבים. גם בנהרות גן עדן אמרו (ב"ר טז, ב-ג) כלשון הזה וכוונתם לומר כי מעת צאת הנהרות נאמר כי הנהר הולך קדמת ארץ העתידה להיות אשור. והנכון בעיני, כי היה בימים הקדמונים אדם נכבד מבני החורי יושב הארץ ומשל על המקום ושמו עמלק ואליפז בכור עשיו קרא שם בנו ע"ש האיש ההוא ואולי ממשפחת תמנע אימו היה ומשל גם במקום ההוא והיה אלוף עליהם.
הנה לפני עינינו הרמב"ן טווה סיפור שלם ומורכב, כדי לתת הסבר מסתבר-בעיניו לשם המקום. כל זה בניגוד לחז"ל ומבלי כל הכרח. סתם כי 'נכון בעיני'.
איני טוען, כמובן, שכל אחד מורשה לחלוק על חז"ל ובוודאי שלא סתם כך 'כי לא נשמע לי ומסתבר לי אחרת', אבל רואים שהרמב"ן שרב גובריה לחלוק, העדיף שלא לוותר על יושר ליבו ודעתו ובחר בדרך זו.
כאמור, בדרך זו דרכו ראשונים רבים ורק בדורנו התפתחה מחשבה שאת המוח צריך לשים בנפתלין ורק לחזור על מה שאמרו קודמינו (גם מהדורות האחרונים, גם כאלו שאנחנו יודעים את גובה קומתם - ועדיף שלא נרחיב בזה).
עאכו"כ בנושאים של יום יום, שרואים בחוש ובעיניים שכל אחד אומר על דעתו הוא שהיא דעתו יתברך ר"ל וכל מי שחולק עליו הריהו מחלל ש"ש וכל מי שעושה כדעתו הריהו מקדש ש"ש (דוגמה קלאסית לבלוף של 'דעת תורה'), אין שום בעיה לחלוק ולהביע דעות אחרות. כתבתי כאן לא אחת ופירשתי וביארתי מדוע ואיך המפלגות החרדיות הן נגד הקב"ה ונגד האינטרס החרדי ועינינו רואות מאות אלפי יהודים הולכים לקלפיות ומשלשלים פתקים שבעזרתם ימשיכו נציגינו לחלל ש"ש ברבים. בזה ממשך 'אכשר דרא' להעמיד עלינו מי שילעיג אותנו בעיני כל יושבי הארץ ותרומתו העיקרית לשיח הישראלי היא בהעשרת מדורי הסאטירה.
אין לי עניין בנעשה בפויליטיקה החרדית והכללית. בעיני מדובר בקובץ שרלטנים ונוכלים ואיני תולה תקווה לגבי שום נושא בהם ובתולדותיהם. העניין היחיד העולה בי לנוכח הריק והסיאוב הוא רק חיזוק הצורך החיוב והיכולת להתמקד ולהתעסק אך ורק עם מה שבאמת חשוב ובאמת מועיל.
סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת
מצוותיו שמור, כי זה כל האדם.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.