לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.
לא נעים, ידיד פוגש אותי בערב חג הסוכות ומספר לי כמה נהנה מהמאמר שסיפרתי על האלול'דיגע 'שלש סעודות' תורה שאמרתי בשבת קירוב.
שאלתי אותו: והסיפור היום עם השידוך וההשגחה פרטית שגילו לה על ה'בית נאמן בישראל' שהקימה, קראת?
זה פחות נשמע לי אמין, הוא פולט וצורב את ליבי.
לו רציתי להמציא סיפורים, אוהו מה שהייתם קוראים כאן, אבל לא, אינני ממציא, פה ושם מוסיף נופך, משנה פרטים למנוע זיהוי, משפץ קצת, אבל לא ממציא.
יצאתי מהרכב, פתחתי לו את הלפטופ והראיתי לו את המחמאה שבעל המעשה שלח לי על ההגשה (הוא כתב לי בזה"ל: 'הרב קלצקין, גם אצלי קרה סיפור דומה מאוד' והוסיף סמיילי של קריצת עין).
שוין, נמשיך הלאה, מי שנשוי מעל 30 שנה כבר אמור להיות מחוסן מלהיעלב.
אז הפעם, אספר מה שבעיני ראיתי ואצרף תמונה, שכל אחד עדיין יכול לגשת ולצלם ממול ביתי.
הרה"צ ר' יואל לאבין שליט"א אב"ד דבית מדרשנו 'דרהוביץ – זידיטשוב', הינו דמות מדהימה, הוא רב וחבר לכל אחד, ולמרות היותו מרביץ תורה וגאון, הוא לא מחזיק טיבותא לנפשי' ואינו רואה שום פחיתות כבוד בלהתייחס לכל ילד ופעוט.
לקראת סוף אלול, עמדנו אחר התפילה קבוצת מתפללים והרב בתוכם ודיסקסנו איזה סוכה כדאי לקנות לרחבת שלפני ביהמ"ד, סוכת עץ היא יציבה ומכובדת, אך דורשת כח אדם להקים ולפרק וצורכת שטח אחסון והיא גם יקרה, לעומת סוכה קלילה מברזלים משתלבים שמותחים עליהם בד דק וגם זולה יותר.
חמקתי בעדינות מהשיחה, אינני בעל המאה ולכן גם אינני בעל הדעה, ואת התוצאה ראיתי בר"ה, הסוכה הקלילה עמדה בגאון.
בליל שבת שובה, בה יש להתעורר מהאדישות, נתקיים בנו 'לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמומיות שבלב' ורוח סערה יצאה מאת ה' ובעוברי בשבת בבוקר על פני בית הרב, ראיתי את הסוכה מושכבת ארצה בבושה ואין מושיע לה, חשבתי בליבי, טוב שלא הבעתי דעה לכאן או לכאן. (אתם כבר בטח מכירים אותי ומבינים שאני בעד קליל).
את התוצאה של הקריסה ראיתי בערב סוכות, הפעם הרב לא לקח סיכון, הסוכה הוקמה שוב, אלא שהפעם, ביקשו רשות של שכן שנסע ארצה לחג, ולקחו את 2 עגלות הפח הענקיות הצהובות שלו והציבו אותן בין הבית לסוכה, קשרו אותן היטב לסוכה, עם חבלים עבותות ומילאו אותן במאות ליטרים של מים, גם בשאר הפינות וחיבורי הברזלים העמידו גלונים של מים וקשרום לסוכה והפעם כל אחד הבין כי גם רוח שאינה מצויה או סופת טורנאדו שכמעט הטביעה את אניית יונה הנביא, לא תפיל את הסוכה.
בליל שני של חג הסוכות, בשעה 2 בלילה, דפק שכן בחוזקה ובעוצמה על בית הרב וצעק בבהלה כי הבית בוער, הרב התעורר ורץ החוצה, מתברר כי מאן דהוא סיים לנשוף את סגרייתו ונהג כהלכה שלא לכבות אותה, אך לא נהג בזהירות כשהשליך אותה אל תוך פח האשפה שמחוץ לבית הכנסת והסתלק, כנראה, היא נפלה על ניר טישו או חומר דליק כלשהו והפח התחיל לבעור ובהיותו צמוד לקיר הבנין, התחיל הפלסטיק שעוטף את הבנין לבעור ולהינמס והאש כבר פשתה אל עבר קורות העץ שהם אמות הבנין.
יצויין, שהבנין מאוכלס בעשרות נפשות, בהם תינוקות וזה היווה סכנת נפשות ממש, כאשר ילדי הרב הפעוטות יושנים ממש מעל המקום שכבר בער ולשונות האש כבר החלו לחרוך את החלונות העשויות מחומר פלסטי.
למזלנו, בחסדי השם, עמדו כאן הכן, 2 חביות ענק מלאים במים שחשבנו שייעודם הוא להחזיק את הסוכה, וכל מה שנותר, הוא להביא מהבית מספר דליים ובמקביל להזעקת כוחות כיבוי האש מילאו השכנים דליים בזה אחר זה והתיזו על האש וכיבו אותה.
מכבי האש התמהמהו משום מה והגיעו כעבור 25 דקות, והם עצמם העידו כי לולי התושיה הזאת, הבנין היה עולה בלהבות עם ביהכנ"ס שבקומתו הראשונה על כל תכולת הקודש שבו ומי יודע אם לא היה נגרם נזקים בנפש.
ואת כל זה אני מגולל בפניכם, לקיים 'יודו לה' חסדו ובתוך רבים נהללנו', נתבונן בגודל חסדיו, שהרי מכירים אנו את דברי חז"ל שהקב"ה 'מקדים רפואה למכה', וכאן 'הקדים מכה לרפואה', שהביא רוח סערה להפיל הסוכה כדי שנכין חביות ענק עם מים.
הבה נתבונן ונודה, כאשר רואים את הניסים וגם כאשר לא רואים ו/או לא מבינים, ונזכור שהכל לטובה עם חשבון מדויק להפליא.
נ.ב. ראיה מפרשתנו (בדרך צחות) שלא לקרא אותו שם לכלה וחמותה?
היכן מסתתר רשב"י בפרשתנו בענין הקשור למספר ל"ג?
היכן מרומז בפרשתנו שיש לכתוב בראש הדף בעזהי"ת?
כל זה ועוד בתוך הגליון, אל תסתפקו בהקדמה, תדפיסו הגליון ותפארו את שולחן השבת בתוכנו ואם יש לכם מה להעיר, אני מחכה להערותיכם והארותיכם ואשמח בהם.
בברכת חורף בריא:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.