מאת: חֲרֵדִי בְּעוֹלָמוֹ
זכינו ואחד מבני
החבורה בני העליה (ועוד תארים, סליחה שאיני מתמצא) כתב כאן את הגיגיו אודות החרפה
והשערוריה שהציבור לא מגבה את בן העליה, בן החיל וכו' שנמק בכלא הצבאי לאחר נתפס
בנתב"ג ונגזרו עליו 20 ימי מחבוש.
הצדיק הכותב מתקומם קשות נגד העוולות שנובעות מכך שר"א דויטש (כך במקור, כו"כ פעמים) אינו נלחם בחום ובלהט פנימי ומקרר את המערכה הגדולה נגד גזירת השמד וכו' וכדו'
"היחידים שנחלצו למערכה במסירות נפשם ושבזכותם בלבד קיבל עונש של רק עשרים יום היו... שכבר ביום שישי הודיעו בקו הטלפוני שלהם שאחרי ר"ה יקיימו הפגנות ענק. גם הרב ... שליט"א הודיע בליל שישי שאחרי החג יש לקיים הפגנות" (ציטוט מקורב).
כך מונה והולך הכותב באותיות קידוש לבנה את החרפה והשערוריה בהזנחת 'אסיר עולם התורה' ושבכך 'ממיתים את המערכה נגד גזירת הגיוס' וכו'.
קורא נורמלי (כלומר, מי שאינו גדל בשלוליתו של הכותב) מבין שמדובר כאן במאבק פנימי בין פלגי הפלג המתפלג ואין זה מעניינו. העובדה שאחד מראשי הפלג ומגדולי ראשי הישיבות שלהם נקרא בשמו הפרטי (וגם זאת רק בר"ת) אינה נראית לנו כנוגעת לנו, כי הרי איננו חלק מהסערה בכוס הבוץ הזו.
ייתכן. אבל ייתכן גם שהבורא נתן בליבו של הירא והחרד לדבר השם המדובר לזעוק את זעקתו מכאן, כדי שנשים לב לשיח ולשפה שלנו.
מן הסתם הכותב מנצל את רוב עיתותיו ליגיעה בתורה ובמצוות ואין לו בעולמו המודע מעבר למה שהקב"ה דורש ממנו לקיים בעולמו. הוא נשמע לרבותיו (שליט"א, כמובן) ופועל אך ורק כפי שמצווים אותו. אין שום סיבה להניח שכישרונותיו או יכולת השיפוט שלו נמוכים משלנו.
לתפיסת הנכבד הנ"ל ההתייצבות בלשכת הגיוס והחתימה על טופס הדחיה (כפי שעשו דורות של בני תורה) הנה בגידה בערכי התורה. אי החתימה על הטופס אינה התנגדות למהלכים שהותוו ע"י רוב-ככל שגדולי התורה בדורנו אלא הינם מלחמה בהשם ובתורתו. מסתבר שרובנו לא שמנו לב אבל החתימה הזו אינה פחות ממלחמה בגזירת הגיוס (והעובדה שאף אחד לא מגויס בכוח, אינה מבלבלת את הרואים כאן 'מלחמה בגזירת הגיוס').
לתפיסת הנ"ל ההצלחות ב'מערכה נגד גזירת הגיוס' מיוחסות כולם אך ורק לרבותיו שהם, בכך שהודיעו שיורו להפגין, הרתיעו את כוחות השחור ומנעו גיוס המוני.
אין לי עניין להתווכח עם הנכבד. מן הסתם בן מעלה הוא ובפשטות יש לו מעלות בהן הוא עולה עלי עשרת מונים. אין לי גם עניין לשכנעו שלא מדובר בגזירת גיוס או מערכה על קודשי ישראל. סביר להניח שאם יפקחו עיניו לראות שבעצם הוא נאבק במלחמה מפונטזת לחלוטין, שעלול לקרות שהוא יבין עוד כמה פנטזיות בהן הוא חי. עדיף שיוותר בתומתו ויפגין נגד זנבות סוסים מאשר יבין את המציאות מסביבו.
לא אודותיו אני כותב. רק אודות עצמנו אנו.
האם אנחנו יכולים לזהות (אפילו זיהוי מה. כזה המשול לראיה מעורפלת מבעד לאובך כבד) משהו שאנחנו נאבקים עליו ומקדשים אותו ורואים בו 'מלחמה על עקרי הדת', כשבפועל מדובר בתפיסת מציאות שגויה? האם ייתכן שיש דברים שקידשנו עליהם מלחמה כשבפועל אין להם נגד השם ותורתו ולא כלום?
נראה שאם אתה שואב את ראית המציאות שלך ממדיה מובחנת ואם בראש אנש"ך עומדת דמות רבנית (לא מזויפת כמו שיש 'להם', כמובן), אזי אתה בסיכון גבוה ללכת לאיבוד.
הצלחה בזיהוי במה
והיכן אנחנו 'גיבורי חיל' ונלחמים מלחמת השם וכדו', יכולה לעזור לנו למקד את מבטנו
פנימה ולהבין שיש כנראה עולם אחר (הקרוי אצל אחרים 'המציאות') מעבר לסיפורים
שאנחנו אוהבים ורגילים לספר לעצמנו.
חרדי בעולמו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.