רגעים של השבוע - פרשת נח

 

רגעים של השבוע - פרשת נח

 

חתונה ללא חתן וללא כלה / יישר כוח בפעם האחרונה לכהן / הכובע שנעלם באבו-דאבי וגרם לשמיעת שופר בתאילנד / הדו"חות לרבי והשמחה הגדולה של מוסקבה

 

א. ניגון הקפות - שבוע אחרי שמחת תורה 

 

באמצע הריקודים בחתונה, הצעתי לשיר יחד את 'ניגון ההקפות לרבי לוי יצחק', הניגון המוכר כשיר אביו של הרבי, אותו שרנו רק לפני שבוע וחצי בשמחת תורה. ואני בטוח שלפחות חלק מהרוקדים הבינו וחשו את ההקשר: חתונה ללא חתן וללא כלה!

לפני מספר שנים בעת ביקורי בעיר דנייפרו, לקח אותי ידידי בין השאר אל אחד ממרכזי העיר, והראה לי בניין מעוצב בארכיטקטורה אירופית ישנה, 'כאן בקומה השנייה, נערכה החתונה המפורסמת, ללא חתן וללא כלה'.

בחורף שלפני 95 שנה בעיר ורשה, נערכה חתונת הרבי עם הרבנית - בתו של הרבי הריי"צ, אך אביו של הרבי, ששימש באותה תקופה כרב העיר דנייפרו לא יכול היה לצאת ולהשתתף בחתונת בנו בכורו אהובו, עקב המצב הקשה באותם ימים, ויחד עם אם הרבי, הרבנית חנה, הם עורכים במקביל חתונה מרגשת בביתם, בהשתתפות חסידים רבים ובני הקהילה.

מוסקבה, תשפ"ג, הבן הגדול של משפחת לבדב שבא בקשרי השידוכין לפני מספר חודשים עם נערה מארה"ב, מתחתן בשעה טובה. אביו ר' אלכסנדר ורעייתו עושים כל מאמץ כדי לקבל ויזה לארה"ב, וכשהם לא מצליחים עקב המצב המיוחד, מנסים רעיונות אחרים לקיום החתונה בהשתתפות ההורים - אך כלום לא עוזר, הם פה, בנם החתן שם - בארה"ב. 

אבל ההורים כאן לא לבד, רבים מבני הקהילה הגיעו אל האולם היפה במכון חמ"ש, בו משמש אבי החתן כרקטור המכון והאוניברסיטה היהודית - סעודה יפה ומכובדת מוגשת לכל המשתתפים, כולם שמחים ורוקדים עם ההורים, החל מניגוני החופה ועד לריקודי השמחה. וכשרקדנו יחד את ניגון ההקפות של רבי לוי יצחק, חשנו כי לשמחה אמיתית אין גבולות ומרחקים!

 

ב. יישר כוח אחרון לכהן

 

בשמיני עצרת ושמחת תורה הוא עוד השתתף בתפילות בבית הכנסת, הזמנתי אותו לעלות לעלייה הראשונה - עליית הכהן, ובמוסף הוא בירך את כולנו בברכת כהנים. לאחריה הוא זכה לברכת 'יישר כוח' מהמתפללים הרבים, שעמדו בתור כדי להודות לו ולשאר הכהנים על הברכות שהרעיפו זה עתה על הציבור כולו באהבה. 

עברו כמה ימים, התקף לב פתאומי ונשמתו של הכהן עלתה למרום.

ביום שני בצהרים ליווינו למנוחת עולמים את מר אריה הכהן ע"ה, בן שמחה הכהן שיחי' כיצס. אביו הקשיש עמד שם, גם בני משפחתו, ידידים רבים, תלמידים ובוגרים שונים מהאוניברסיטה בה הוא לימד שנים רבות, וגם נציגות מכובדת של מתפללי בית הכנסת המרכזי "מארינה רושצ'ה", אליו היה מגיע שבתות ובעיקר בחגים, לברך את הציבור בברכת כהנים. 

ובאותם רגעים שארונו הורד לקבר, עמדתי וביקשתי ממנו סליחה על כך שלעיתים לא הזמנתי אותו לעלות לעלייה של כהן, והתעלמתי במכוון מנוכחותו, בכדי לעמוד בעומס של מבקשי עליות לישראלים שאינם כהנים ולויים; ועל כך שלא תמיד הספקתי להודות לו על ברכת הכהנים, אותה היה אומר בתמימות ובמתיקות. "יישר כוח כהן"! אמרתי לו בפעם האחרונה, עד ביאת המשיח בקרוב.

 

ג. חבש כובע ישועה

 

שבת שלפני ראש השנה, בעודי עומד להוציא את הכובע השבתי מהארון, ולפליאתי אני רואה כי המקום ריק. אין כובע וגם לא הקופסה שלה. התחלתי מיד לשחזר את מה שקרה, והבנתי כי שכחתי אותו בשדה התעופה באבו-דאבי! כמה ימים לפני כן חזרתי מטיסה, שהתעכבה והשתנתה, ומרוב עייפות ותשישות עליתי כנראה לטיסה כשאת כובעי אני משאיר בטעות בשדה התעופה, כשאני חבוש בקסקט רגיל לימות החול, כנהוג כאן במוסקבה.

אני פונה למחלקת אבידות של שדה התעופה, והם משיבים שהעניין בטיפול. וכנהוג במקרים כגון אלו, אני מבטיח ח"י דולר ל"כולל חב"ד - צדקת רבי מאיר בעל הנס", כסגולה לנס שיקרה ואקבל בחזרה את הכובע.

אני יודע ומאמין שהכל לטובה, ויש סיבה לדבר ואל לי להתעצב ח"ו על האובדן, ובוודאי הכל לטובה. 

זה נמשך כמה ימים, ושוב ראיתי מקרוב כיצד הקב"ה מסבב כל הסיבות זיכה אותי בזכות מיוחדת ומופלאה: שלושה ימים אחרי ראש השנה אני מקבל הודעה, ובה מספר לי אברך צעיר כי הגיע לסייע לשלוחים שבתאילנד, ובאמצע ראש השנה, נכנס אורח בלתי מוכר ובידו החזיק קופסה של כובע, אותו מצא בשדה התעופה באבו-דבאי. הוא הבין כי זה שייך ליהודי, וברצונו למסור זאת לנו, בכדי למצוא את בעל הכובע ששמו מופיע על הקופסה. 'אתה יהודי?' הוא נשאל מיד, וכשהשיב בחיוב, הוא הוזמן לתפילות החג ושמיעת קול השופר.

הכובע נשלח מתאילנד בידי מישהו שטס לארה"ב לחג הסוכות אצל הרבי, ואמש קיבלתיו מידי בני שחזר מהרבי - בדיוק שבוע לאחר שנעלם לי, ולאחר שהשלים מטרה מיוחדת: זיכוי מצוות קול שופר בראש השנה זה, ליהודי עם לב ענק ואכפתי. 

 

ולתמונת השבוע שלי: השמחה של מוסקבה

 

"לאחר ביקורי הראשון כאן לפני למעלה מ-35 שנה, הכנתי דו"ח מפורט לרבי שהכיל כ-60 עמודים. בין השאר סיפרתי על בחור רציני מאד בשם ברוך, בנו של ר' שייע קליינבערג, שיש לו מסירות נפש מיוחדת לתפילות ולימודים, והוא עושה מהלכים שונים כדי להתחמק מהעבודה שיש לו בכדי להשתתף בשיעורי תורה שנערכו בבתים שונים". זאת סיפר הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א, לראשונה, במהלך חגיגת השבע-ברכות שערכנו אמש במרכז החסד היהודי שערי צדק, לכבוד שמחת החתונה שנערכה שלשום ברוב פאר והדר באולם 'טריומף'. 

הרבה שמחות וגם חתונות חוותה מוסקבה, אבל שמחה מיוחדת כזו - עוד לא נראתה ולא הורגשה: שמחת נישואי החתן מנחם-מענדל, בנו בכורו של רב בית חב"ד בשכונות סוקול-איירפורט הרב ברוך וגולדה קליינבערג, עם הכלה רחל-אפרת, בתו של מנהל הקהילה כאן הרב מרדכי ודינה ויסברג.

החופה שנערכה בידי מסדר הקידושין - הרב הראשי שליט"א, הייתה מרגשת, במיוחד כאשר הרב העלה את זכרו של סב החתן, ר' שייע ע"ה קליינברג, מעמודי התווך של הקהילה היהודית באותן שנים קשות במוסקבה.

הוצאתי את הטלפון וצילמתי מהצד, עת החתן מתכבד לשתות מהיין, לצדו אביו וחמיו החדש. 

כתשורה חולקו גם קובץ מפואר ובו תרגומים לרוסית של דו"חות שונים ומרתקים ביותר, שנכתבו לרבי בשנת תשד"ם, בתרגום מושקע של אם החתן. 

והשמחה הרקיעה שחקים. עד השעות הקטנות של הלילה רקדנו יחד, זקנים עם נערים, ותיקים עם חדשים, חסידים ועמך ישראל וגם ירושלמיים ומוסקבאיים, שידעו להשתדך בשידוך נפלא ומרגש כל-כך. ענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל!

 

גוט שבת!

שייע